העברת תיק איחוד בהוצאה לפועל ללשכה אחרת לבקשת החייב

לטענת המשיבה, במטרה "לעקוף" את ההחלטה המורה על דחיית הבקשה להטלת עיקולים זמניים, הגישה המבקשת ללישכת ההוצאה לפועל אישור מסירה כוזב, הנתמך בתצהיר כוזב, המעיד כי כביכול, האזהרה הודבקה בכתובת המשיבה אך הכתובת המצוינת בתצהיר שונה מהכתובת המעודכנת ברשם החברות ומעולם לא נימסרה למשיבה וממילא לא הודבקה בכתובת.

המבקשת הפניתה לפסיקה רלוואנטית וטענה כי בתביעה שטרית בה קיים נתבע נוסף לצד מושך השיק, רשאי המשיב להפנות את התובענה לכל בית משפט בו קיימת סמכות מקומית ביחס לאחד הנתבעים.

זאת ועוד, לא ניתן לראות בסניפים אחרים של הבנק הנמשך בגדר מקומות נוספים שנועדו לקיום ההיתחייבות, אלא רק בסניף הבנק שבו מיתנהל החשבון שעליו נמשכו השיקים".

לאחר ששקלתי את כל השיקולים, לא מצאתי להורות על העברת הדיון לבית המשפט השלום בתל אביב נוכח קיומה של תניית שיפוט ייחודית בין המבקשת לבין חייבים נוספים בתיק ההוצאה לפועל.

...

נוכח האמור, מאחר והבקשה להארכת מועד טרם הוכרעה, ביטול העיקולים טרם דיון בבקשה והכרעה בה אינו סעד זמני שניתן יהיה לדון בו בשלב זה והבקשה לביטול עיקולים נדחית.

סוף דבר: הבקשה להעברת הדיון מפאת סמכות מקומית והבקשה לביטול עיקולים נדחות.

אני קובעת דיון בהתנגדות ובבקשה להארכת מועד ליום 15.1.2023 שעה 10:00.

ב-6.6.22 הגיש הממונה הצעה לדחות את המועד שנקבע בצו לשקום כלכלי, בתיק המאוחד של המערערת ובעלה.

נטען שהחייבת הסדירה חלק מהחובות, אחד הנושים ויתר על החוב כלפיו ונושה אחר הסכים שאם יבוטלו ההליכים, יעשה לחייבים הסדר חוב.

נוכח האמור, מבקשת המערערת לקבל את העירעור כך ש-"פסק דינו בקשר לביטול ההליך כנגד החייבת יבוטל, כספי הנשיה יועברו לנושה והתיק כנגדה ייסגר, שאר הכספים יועברו לחשבון המערערת". הנאמן ביקש לדחות את העירעור.

בדיון שהתקיים בפני בית משפט השלום לא טענה המערערת שהיא מסוגלת לפרוע את מלוא חובותיה, אלא, כי היא מבקשת להסדיר אותם בלישכת ההוצאה לפועל.

...

בסופו של דבר נטען ש-"החייבת רוצה לסדר את החוב באופן עצמאי ללא התערבות הממונה" וכי "אנו רוצים לבטל את ההליך ולהמשיך אותו דרך הוצל"פ כנגד שני החייבים". ב"כ הממונה טענה שהוגשו תביעות חוב בסכום של כחצי מיליון ₪, אשר אושרו על ידי הנאמן בכמחצית הסכום, ולא הוגש ערעור על ההכרעות בתביעות החוב.

בית משפט השלום שקל את השיקולים הרלוונטיים, והגיע למסקנה שאין מקום להיענות לבקשת המערערת לבטל את ההליכים, ובהחלטות מסוג זה לא נוטה בית המשפט לערעור להתערב בהחלטות בית המשפט הדן לחדלות פירעון.

התוצאה נוכח האמור, הערעור נדחה והדיון הקבוע מבוטל.

המערערת תשלם את הוצאות הנאמן והממונה, בסכום מופחת של 1,500 ₪ לכל אחד מהם (סה"כ 3,000 ₪).

ביום 31/10/22, כ- 27 שנים לאחר מסירת האזהרה, הגישה המבקשת ללישכת ההוצאה לפועל בנתניה היתנגדות לבצוע שיק יחד עם בקשה להארכת מועד, ובעקבות כך הועבר העניין לבית משפט זה. המבקשת טענה בהתנגדותה, בין היתר, כי בינה לבין המשיבה אין כל יריבות שכן היא מעולם לא הייתה בעלת רישיון רכב ומעולם לא רכשה דבר מתחנת דלק סונול.

לטענת המבקשת היא ידעה על התיק בעקבות חקירת יכולת שנערכה לה. המבקשת טוענת כי היא אינה בקיאה בהליכים המשפטיים וכי לא הכירה בזכאותה לדחיית התובענה בהוצאה לפועל עד אשר גילה על כך בנה שהנו עו"ד שלמד עבור ההליך את תחום ההוצל"פ וכי לאחר דין ודברים כושל עם ב"כ המשיב לא הצליחו להגיע להסכם.

הזכות להליך הוגן כוללת הדרישה למסירה כדין של מסמכים לבעלי דין ובכלל זה מסירת אזהרת הוצאה לפועל לחייב המתנהל נגדו תיק הוצאה לפועל.

בבקשה להארכת מועד להגשת היתנגדות לבצוע שטר הדרישה שונה ופחות נוקשה מזו הנדרשת בהליכים אחרים, למשל בעת הגשת ערעור באיחור.

המבקשת על אף שחזקה עליה כי ידעה במספר הזדמנויות בדבר קיומו של תיק ההוצל"פ, למשל, בעת שנערכה לה חקירת יכולת ונפתח בעיניינה תיק איחוד, הסבירה את הסיבה לאיחור בהגשת ההיתנגדות ועל פני הדברים גם סכוייה הלכאוריים של המבקשת תומכים במתן ארכה כמבוקש.

...

במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להתגונן, שמירת האיזון הנדרש בין האינטרסים השונים, יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה; או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא" (ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [פורסם בנבו] (09.12.2009)).

בנסיבות, אין מנוס מבירור טענות הצדדים ביחס לשיק מושא התיק וזאת כמובן במסגרת הליך שמיעת ראיות כדין.

בהינתן הנקוב לעיל, שוכנעתי כי לא מדובר בהגנת בדים וכי יש מקום למתן רשות להתגונן.

התייחסתי כאמור לטענה בנוגע לראיית השטר כפסק דין, ומכל מקום, ניתנה גם בנוגע לכך החלטה עצמאית ביום 24.4.22, שם קבעתי בזו הלשון: "כב' ראש ההוצאה לפועל קבע כי ההיתנגדות הוגשה במועד. במצב דברים זה, אין צורך בבקשה להארכת מועד. אכן, בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על עצמו ויש להגיש בקשה לבצוע/כתב תביעה מתוקן בשים לב לכך שהבקשה לבצוע שטר הוגש דרך ההוצאה לפועל ולא ישירות לבית המשפט. ואולם, החייבת נפטרה לאחר הגשת ההיתנגדות עת התיק הועבר לבית המשפט. בנגוד לעמדת התובעת, ההיתנגדות לא נדחתה ואין פסק דין תלוי ועומד לאחר הגשת הבקשה לבצוע שטר בלישכת ההוצאה לפועל בתיק דנן.

מגיש הבקשה הוא בא כוחה של הנתבעת ומצוין כי בית המשפט אישר את ההסדר הדיוני בין הצדדים לפיו המבקשת אמורה הייתה להגיש בקשה לאיחוד תיקים ללישכת ההוצאה לפועל ובהתאם את דחיית ההיתנגדות שהגישה בתיק שהועבר לבית המשפט שאינו התיק מושא תובענה זו (וכי תגיש במהלך 14 יום ממועד הבקשה שהוגשה בחודש אפריל 2009 בקשה לאיחוד תיקים ותשלום של 3% מכלל החובות הפתוחים בהוצל"פ (עת עולה מרשימת התיקים כי היו תיקי הוצל"פ של נושים שונים-א"מ) "הכוללת גם את תיק ההוצל"פ דנן" שהוא התיק המקביל שבגינו הוגשה היתנגדות והתיק הועבר לבית המשפט (ללא היתייחסות לתיק מושא התובענה דנן- א"מ).

במאמר מוסגר אציין כי סעיף 7(ג1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967 קובע: "הגיש החייב בקשה בתיק הוצאה לפועל שניפתח נגדו, יראו אותו כמי שהומצאה לו האזהרה בהמצאה מלאה ביום הגשת הבקשה האמורה, אלא אם כן הורה רשם ההוצאה לפועל אחרת". סעיף זה התווסף לחוק במסגרת תיקון מס' 29 אשר ניכנס לתוקף ביום 17.5.2009 (חצי שנה לאחר מועד פירסומו ברשומות ביום 16.11.2008).

...

בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לפשרה בשים לב לכך שקרן החוב בתיק עמדה על סך של 2143 ₪ (ככתוב על גבי השטר) ולפי נתוני פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל על סך של 2573.63 ₪ אותם הסכימו הנתבעים לשלם ולו מפאת ערכי מטרד אולם התובעת סירבה משהחוב עומד על סך של כ-10,000 ₪ מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל עת היה פתוח נגד המנוחה תיק הוצאה לפועל נוסף ע"ס של כ-10,000 ₪ אשר נסגר עקב חוסר מעש בשנת 2013 ועל כן תהיה מוכנה לתשלום המופחת תחת הקמתו לתחייה של התיק האחר – דבר שהנתבעים סירבו לו. על כן, אין מנוס אלא להכריע בתיק.

אני סבורה כי תצהירה של הנתבעת לפיו היא לא חתומה על השטר עומד בניגוד לאינטרס רכושי שלה ולא בשל כך דווקא שמדובר בסכום לא גבוה במונחי קרן ועיקר ההתנגדות היא סביב הסכום שתפח (שלכך יש לה טענות הראויות להיבחן בשל העדר המצאה כדין) אלא כי התובעת עצמה הציגה תצהיר של הנתבעת שהוגש ביחס לאותם שטרות עת נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל ולו הייתה מקבלת בתיק זה אזהרה במועד היא הייתה מגישה באמצעות עוה"ד שלה דאז התנגדות כפי שהגישה שם וברי כי אם עוה"ד שלה מגיש בשני תיקים מקבילים המתייחסים לאותו חוב תצהירים (וכל שכן לטענת התובעת הוגשה בקשה מצד הנתבעת לאיחוד תיקים) הוא לא היה מגיש תצהיר "סותר" לכאורה.

אמור מעתה; בשל התצהיר שהוגש מצד המנוחה בתיק המקביל לפיו בנה היה מיופה כוחה בחשבון והשיקים נמסרו מאותה סדרה, הרי שאין בידי לקבל את טענת הזיוף ועל כן התביעה בנוגע למהות החוב ועצם החוב היא זו שמתקבלת – להבדיל מגובה החוב מושא ההתנגדות.

סיכומו של דבר.

אי לזאת, ולנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שבכל הנוגע לעצם החוב התביעה מתקבלת אולם לא בנוגע לגובה החוב כפי שמעודכן במחשבי ההוצאה לפועל אלא יש לחשב ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א -1961 מיום 6.12.20 על הסכום שנקבע עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל (עת מתווספת לקרן החוב בתיק ריביות כדין, לרבות אגרת פתיחת תיק ושכ"ט א' למשל עת התיק נפתח ביום 1.1.2007 ומועד פרעונו של השטר הוא 28.10.2006 ובשים לב לסוגי ריביות– נתונים המצויים במומחיות כב' רשם ההוצאה לפועל שהתמונה המלאה בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לריביות שנצברו בתיק ההוצאה לפועל מונחת לפתחו עת יש לתקן את הריבית וההצמדה למועד ההמצאה, 6.12.20, בהתאמה).

לטענת המשיב, היה על המבקש לעמוד בצו התשלומים כסדרו, בין באמצעות תשלום שוברים ובין באמצעות העברה בנקאית ללישכת ההוצאה לפועל, במיוחד שבאותה תקופה הוא היה מיוצג על ידי עורך דין.

גם לגופו של עניין דין בקשתו של המבקש למתן רשות ערעור, להדחות בהחלטה מושא העירעור, קבעה כב' הרשמת כדקלמן: "...החייב לא עמד בצו התשלומים הקבוע בתיק האיחוד ועל רקע זה, ניתנה התראה המזהירה מפני פיזור התיק, החייב לא פעל בהתאם.

מעבר לכך, גם בהנחה שהמבקש אכן פנה ללשכה להפקת שוברים ואלו לא נשלחו אליו, הרי היה עליו לדאוג לבצוע התשלום בדרך אחרת ולא להמתין מחודש נובמבר 2022, לצורך קבלת השוברים מלשכת ההוצאה לפועל, במיוחד ולמבקש נשלחו שתי התראות בדבר פגור בתשלום והוא היה מודע לעובדה כי בהיעדר ביצוע התשלום החודשי, תיק האיחוד יפוזר, אך הוא לא עשה כן. מכאן עולה איפוא שהחלטת כב' הרשמת על פיזור תיק האיחוד ניתנה לאחר שלמבקש ניתנו מס' התראות לסילוק החוב בתיק האיחוד והוא לא עשה כן. התוצאה לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי קיים מקום להתערב בהחלטת כבוד הרשמת מלכה עווידה עזאם מיום 19.1.23 מושא בקשת רשות העירעור.

...

גם לגופו של עניין דין בקשתו של המבקש למתן רשות ערעור, להידחות בהחלטה מושא הערעור, קבעה כב' הרשמת כדקלמן: "...החייב לא עמד בצו התשלומים הקבוע בתיק האיחוד ועל רקע זה, ניתנה התראה המזהירה מפני פיזור התיק, החייב לא פעל בהתאם.

בנסיבות העניין, אני מורה על פיזור תיק האיחוד.

לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית מהטעמים האמורים לעיל.