העברת עתירה מנהלית מבית משפט לעניינים מנהליים לבג"צ

בהמשך לאמור, מבקשים העותרים שנידון גם בטענתם לעניין שיחרור כספי הפקדון של העובדים הזרים, וזאת מכוח הילכת "הטפל הולך אחר העיקר" או מכוח סעיף 6 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים; ולמצער, מכוח סמכותו המקבילה של בג"ץ. סבורני, כי דין העתירה להדחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית משפט לעניינים מנהליים.

קביעה זו מתיישבת היטב עם המגמה הכוללת אשר עמדה ביסוד חקיקתו של חוק בתי משפט לעניינים מנהליים: העברה הדרגתית של הסמכות לידון בעניינים מנהליים מבג"ץ לבתי המשפט המחוזיים בשבתם כבתי משפט לעניינים מנהליים (ראו סעיף 1 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים; בג"ץ 8071/01 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(1) 121, פסקות 13-11 (18.11.2002); ודפנה ברק-ארז משפט מנהלי כרך ד 222 (2017)).

...

בהמשך לאמור, מבקשים העותרים שנדון גם בטענתם לעניין שחרור כספי הפיקדון של העובדים הזרים, וזאת מכוח הלכת "הטפל הולך אחר העיקר" או מכוח סעיף 6 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים; ולמצער, מכוח סמכותו המקבילה של בג"ץ. סבורני, כי דין העתירה להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית משפט לעניינים מינהליים.

לבסוף, איני רואה מקום לסטות ממנהגו של בית משפט זה, שלא להורות על העברת העתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (ראו: עניין קפא, פסקה 6; בג"ץ 7620/20 שטרית יזמות ובניה (ר.ש.ר.ו) נ' משרד הבינוי והשיכון, פסקה 2 (11.02.2021)).

...

הלכה למעשה, משמעות סעד זה היא הקצאת קרקע, בפטור ממכרז, ובתנאים מסוימים שנקבעו לשם כך בהחלטות מועצת רמ"י. סבורני אפוא, כי סעד זה בא בגדרי פרט 59(1) לתוספת הראשונה לחוק, הקובע, בצירוף סעיף 5(1) לחוק, כי עתירה נגד "החלטה של רשות מקרקעי ישראל שעניינה הקצאה ראשונית של מקרקעין לפי כל דין או לפי החלטת הממשלה", מצויה בסמכות בית משפט לעניינים מינהליים (ראו: בג"ץ 809/20 קפא – עמותה לשינוי חברתי בנגב נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 5 (12.3.2020) (להלן: עניין קפא); בג"ץ 495/20 עיריית רהט נ' רשות מקרקעי ישראל מחוז דרום (22.03.2020)).

בהקשר זה אוסיף, כי אין בידי לקבל את פרשנות הקיבוץ, שלפיה העובדה שחכר בעבר את שטחי ההשבה, הופכות את הקצאת הקרקע, הכלולה בשטחים אלה, ל"הקצאה מחדש", הנבדלת מ"הקצאה ראשונית".

כפי שציינתי, לא היה בדעתי להורות על מתן צו ארעי בנסיבות; הודעת רמ"י, בדבר הדחיה במועדי המכרז, אך מחזקת מסקנה זו. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף, ועמה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

עוד יצוין כי אין בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים להעביר דיון בעתירה לבג"ץ, משום הצדקה לסטייה מן הכלל בדבר סעד חלופי; ואף אין מקום להורות על העברת הדיון בעתירה לבית משפט לעניינים מינהליים (ראו והשוו: בג"ץ 3543/18‏ ועד מקומי בית נקופה נ' מועצה אזורית מטה יהודה, פסקה 10 (4.9.2018)).

...

הוועדה המקומית עומדת על כך שיש לדחות את העתירה בשל קיומו של סעד חלופי, שכן הסמכות לדון בטענות העותרת כלפי תכנית מתאר מקומית נתונה לבית משפט מחוזי בשבתו כבית משפט לענייניים מנהליים; ולדבריה הוא הדין גם בקשר לטענותיה לעניין ההפקעה, שמהווה אך צעד נלווה למימוש התכנית.

משמדובר בתכנית מתאר מקומית – ועל כך אין חולק – טענות העותרת בקשר לתכנית ולפגמים שלכאורה נפלו בהליך אישורה, מקומן להתברר לפני בית משפט לעניינים מנהליים (סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, יחד עם פרט 10(א) לתוספת הראשונה); והעתירה נדחית מחמת קיומו של סעד חלופי (ראו והשוו: בג"ץ 10166/17 מועצה אזורית אל קסום נ' חברת נתיבי ישראל, החברה הלאומית לתשתיות ותחבורה ‏בע"מ, פסקה 13 (27.3.2018); בג"ץ 5364/13 צבי נ' מדינת ישראל, פסקה ט (1.10.2013)).

בהינתן האמור, דין העתירה בקשר להפקעה להידחות בהיותה מוקדמת; ואין באמור כדי לגרוע מזכותה של העותרת לברר את טענותיה כלפי התכנית (ובכלל זאת הכוונה להפקיע שטחים לצורך ביצוע התכנית) לפני בית משפט לעניינים מנהליים.

משאלה פני הדברים, העתירה נדחית וממילא גם הבקשה למתן צו ביניים.

בהינתן התוצאה, אין טעם להגשת תגובה נוספת מטעם הוועדה המקומית לעמדה שהגישה העותרת; ובקשתה זו שהוגשה אתמול, נדחית.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 12316-03-21 בריל ואח' נ' משרד הפנים ואח' בפני כבוד השופטת אפרת פינק העותרים 1. עדי בריל 2. מיכאל בריטבין ע"י ב"כ עו"ד ולדיסלב פינקלשטיין המשיבים 1. משרד הפנים 2. רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול, היחידה המשפטית, משרד הפנים ע"י פרקליטות מחוז מרכז (אזרחי) פסק דין

העתירה נמחקה תוך שמירת זכותם של העותרים לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים (בג"ץ 159/21 חופש נ' שר הפנים (14.2.21)).

אולם, גם אם היה מקום להעביר את עניינם של העותרים לבירור, כפי שעשו המשיבים, תוצאת הבירור הייתה צריכה להיות כי יש לרושמם כנשואים במירשם.

...

סוף דבר פסק דין זה מתמקד בשאלת רישומם של העותרים כנשואים במרשם האוכלוסין.

לאור כל האמור, החלטת פקיד הרישום שלא לרשום העותרים כנשואים חורגת מסמכותו.

המשיבים ישלמו לעותרים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום של 30,000 ₪ כולל מע"מ. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום, ואחרת יישא ריבית והצמדה כדין.

העותר עודכן על-ידי הנציבות גם במכתבים שנשלחו אליו בימים 2.1.2023, 27.2.2023 ו-4.5.2023, כי מטעמים שאינם תלויים בנציבות בירור התלונה מצריך פרק זמן נוסף, ולאחרונה, ביום 7.6.2023, נשלח לעותר מכתב נוסף בגדריו ציינה הנציבות כי "נימסר לנו מעריית טבריה כי לא קיימים הליכי גבייה בתיק אלא רק תזכורות שתיפסקנה ומהן ניתן להיתעלם, עד שתועבר אלינו חוות הדעת המשפטית של הערייה בעיניין מושא התלונה". כן צוין כי הנציבות תשוב ותעדכן את העותר בדבר המשך בירור התלונה.

העותר לא פירט בעתירתו האם פנה באחד ממסלולי ההשגה האמורים; ומכל מקום, מקומן של השגותיו אינו בבית משפט זה (וראו גם: סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000, וכן פרט 1(א) לתוספת הראשונה ופרט 7 לתוספת השנייה; עניין גימנסיה, בפיסקה 4; בג"ץ 2946/07 משה נ' עריית ירושלים, פסקה 3 (31.7.2007); בג"ץ 5696/16 עובדיה נ' עירית תל אביב (14.8.2016); בג"ץ 6234/02 ברוש תעשיות (91) בע"מ נ' עריית יבנה (13.10.2002)).

...

בכל המתייחס לסעדים המופנים כלפי העירייה – דין העתירה להידחות מחמת קיומו של סעד חלופי.

במצב דברים זה, ובשים לב לאמות המידה החלות בכל המתייחס לביקורת השיפוטית על פועלה של הנציבות, לא נמצאה כל עילה להיעתר לסעד המבוקש.

העתירה נדחית אפוא.