השופטת לאה גליקסמן
לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האיזורי תל-אביב (השופטת דפנה חסון זכריה; חב"ר 27307-06-23), במסגרתה נקבע כי מאחר שמקום מגוריו של המשיב הוא באר-שבע, אין לבית הדין האיזורי תל אביב סמכות מקומית לידון בתביעתו, וכפועל יוצא מכך הורה בית הדין על העברת הדיון בתובענה לבית הדין האיזורי באר-שבע.
בית הדין אף הסתמך על פסיקת בתי הדין האיזוריים, ממנה עולה כי בתביעות לפי חוק ביטוח בריאות הסמכות המקומית נקבעת "על פי מקום מגורי התובע, ולא על פי מרכז מפעלה של קופת החולים, ומשכך הועברו תובענות שהוגשו בעבר מכח חוק זה, לבתי הדין המצויים במקום מגוריהם של התובעים".
לאור האמור, משמגמת המחוקק היא לקבוע את מקום השיפוט בתובענות של הפרט כנגד גוף מוסדי בזיקה למקום מגורי התובע ולא בזיקה למרכז מפעלו של הנתבע, כך יש לקבוע גם בעניינינו.
...
שכן, מאחר שהמשרדים הראשיים של כלל הקופות מצויים באזור המרכז, הדבר יוביל לכך שניתן יהא להגיש כל תביעה לפי חוק ביטוח בריאות לבית הדין האזורי תל אביב, וכתוצאה מכך יוטל "עומס בלתי פרופורציונלי על בית הדין בתל אביב שתוצאתו היא, בראש ובראשונה – פגיעה בציבור המתדיינים, ובאינטרס הציבורי לקיום משפט מהיר ויעיל".
לסיכום – בית הדין האזורי קבע כי קביעת מקום השיפוט על פי החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(11) אך בשל הימצאות מרכז מפעלה הרשום של הכללית בתל אביב, בלא שמתקיימת זיקה כלשהי בין המבקש למקום השיפוט, "איננה מתיישבת עם אמות המידה שנקבעו בתקנות בנוגע לקביעת הסמכות המקומית, והיא אף אינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי לקיום משפט מהיר ויעיל".
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור
בגדרי הבקשה טען המבקש כך:
משלא נקבע מקום שיפוט ייחודי לתובענות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הרי שיש להחיל את ההסדר הקבוע בתקנה 3(א)(11), שלפיו מקום השיפוט הוא לפי בחירת התובע - מקום מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע ואם הנתבע הוא תאגיד - משרדו הרשום.
דיון והכרעה
לאחר בחינת טיעוני המבקש ועמדת הכללית הגענו לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל.
אנו סבורים, כי עת מדובר בתביעה של חבר קופת חולים כנגד הקופה, ובמיוחד עת מדובר בתביעה שעניינה היא החלטת ועדת החריגים, אין מקום לשלול מהתובע את זכות הבחירה המוקנית לו על פי תקנה 3(א)(11).
לטעמנו, כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי בעניין גורפינקל, "לא ניתן על בסיס היקש בלבד לשלול את זכות הבחירה המוקנית לתובעת על פי תקנה 3(א)(11)".
שנית, מקובלת עלינו גישת הקופה, שלפיה בהיות חוק ביטוח בריאות חוק סוציאלי, יש להקל על התובעים זכויות מכוחו, ולאפשר להם לנהל את תביעותיהם על פי בחירתם, בין במקום מגוריהם ובין במקום משרדה הרשום של קופת החולים.
שלישית, אשר לנימוק שלפיו יש למנוע מצב שלפיו ניתן יהיה להגיש כל תביעה לפי חוק ביטוח בריאות לבית הדין תל אביב, הרי שלאור מהות ההליך לטעמנו אין בנימוק זה כדי לשלול את זכות הבחירה של המבקש המוקנית לו על פי תקנה 3(א)(11).
סוף דבר
הבקשה מתקבלת.