העברת מניות במקרה פטירה בהסכם יזמות

הנתבעת 1 הנה בּׅתו ויורשתו של יבגני חורונסקי ז"ל אשר נכלל בכתב התביעה המקורי כאחד הנתבעים והלך לעולמו ביום 22/4/17 במהלך ניהול ההליך דנן (להלן: חורונסקי ז"ל).

כן, הוסכם כי אבי יציג את הפרויקט בפני אחרים לרבות ארגון פגישת הכרות ותאום עם הגורמים הרלוואנטיים, כשהנתבע 2 יארגן ויוביל את ניהול הפרויקט לרבות הצגתו וחיבורו לחברת יזמות ויפעל לחתימת הסכם עם המשקיעים.

מספר המניות בו נקב התובע חושב לפי זכאותו של אבי בהסכם התיווך לעמלה בשיעור 7% ולפי מספר המניות של חורונסקי בנתבעת 2 אשר עמד נכון ליום 29/2/16 על 56,672 מניות רגילות; (ב) הנתבע 2 – העברה ורישום של 1,160 מניות הרשומות של שמו של האחרון וכן סך של 125,000 $ (487,500 ₪) המהוה את שווי התמורה של המניות (4,644 מניות) שהעביר הנתבע 2 לבראלי בשלב מאוחר כלשהוא; (ג) הנתבעת 3 – הסעד ביחס לחברה בא לידי ביטוי במתן צו כנגדה אשר יורה לה על איסור ביצוע דיספוזיציה במניותיה הרשומות על שם הנתבעים עד לביצועו המלא של פסק הדין.

אבהיר כי דברים אלה מצוינים מבלי לקבוע מסמרות בדבר שכן כאמור איני נידרשת להכרעה בסוגיה זו – הן לאור כשלון התובע להרים את הנטל כי הנו זכאי לסעדים המבוקשים כפועל יוצא מכך שלא עלה בידיו להוכיח כאמור כי השקעתו של בראלי בפרויקט הייתה בזכות תווכו של אבי, והן מאחר שאין עסקינן בהליך המתאים ומקום בו הנתבעים במקרה דנן אינו בעלי היריבות כנושיו של אבי.

...

על רקע האמור עתר התובע בכתב תביעתו המתוקן (שהוגש ביום 7/8/19) לסעדים הבאים: (א) הנתבעת 1 – העברה ורישום של 3,967 מניות מהמניות שרשומות על שם חורונסקי ז"ל ו/או של שמה של הנתבעת 1.

במסגרת טענות ההגנה של הנתבעים (כפי שמצאו ביטוין בכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעמם ביום 6/3/17 בעת שנכללו באותה עת תחת ייצוג משותף), נטען תחילה כי דין התביעה כנגד הנתבעת 3 להידחות מחמת העדר עילה ויריבות; הנתבעת 3 הינה ישות משפטית נפרדת שהוקמה מספר שנים לאחר חתימת ההסכמים, לא הייתה כל צד להסכמים מהם מבקש התובע להיבנות והנתבעת 3 לא התקשרה עם התובע ו/או אבי וכפועל יוצא לא התחייבה כלפיהם לדבר ולא לחצי דבר.

לאחר שעיינתי במכלול טענות וראיות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הנטל הנדרש להוכחת זכאותו לא הורם על ידי התובע, בסופו של יום, ביחס לאף אחד מההסכמים; בעדותו של אבי טען האחרון, בין היתר, כי עבד בסך הכל כארבע שנים לצורך גיוס משקיע כאשר לפני כניסתו של בראלי לתמונת הפרויקט, הוא פעל להבאת שלושה משקיעים שלא השקיעו בסופו של יום בפרויקט (ר' ע' 9 שו' 1-4 לתמליל ישיבת ההוכחות).

לסיכום, בבואי לבחון האם הוכח כי אבי הוא הגורם אשר הביא לתחילת השקעתו של בראלי בפרויקט ובעקבות כך גיבוש זכאותו של התובע לעמלה/תמורה מכח ההסכמים, הנני מוצאת לענות על שאלה זו בשלילה.

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין התביעה כנגד כלל הנתבעים, להידחות.

שהוי, מעשה בית דין, ניצול לרעה של הליכי משפט והתנהגות מחפירה יש לדחות את טענות הנתבעים, לפיהן יש משמעות לכך שהתובעות ידעו על ההסכם עוד בחיי המנוח, כבר מחודש מאי 2016, אך לא הגישו תביעתן עוד בחיי המנוח, עת ידעו כי רצונו להעביר לי.י. את המניות; וכי השהוי הניכר בהגשת תביעתן דנן פוגע בי.י., שהרי לו המנוח היה נתבע בחייו, היה עומד על כך שזה רצונו; טענות אלה אינן יכולות להיתקבל - כפי שיובהר להלן - ולו מהטעם כי לתובעות כלל לא קמו עילה ומעמד לעתור לביטול ההסכם, אותו כרת כאמור המנוח בחייו.

אף אם אין מקום לקביעה נחרצת באשר לדרכו של עולם, ולכך שאין דרכו של אדם קשיש ליתן בערוב ימיו במתנה את כל או עיקר רכושו, ובכך לשלול את אפשרותו לחזור בו מהמתנה ככל שיזדקק לרכוש זה לצרכיו הוא - עת יתכנו מקרים בהם אדם יבחר להעניק רכושו "בידיים חמות" - בחייו, חלף הענקתו לאחר מיתה - נסיבות כאמור מחייבות הקפדה יתרה ובדיקה האם אכן ניתנה המתנה מרצון חופשי, עת לא הופעלו על הנותן השפעות פסולות.

על אף שעו"ד י.ע. העיד, כי המנוח היה "בן אדם דעתן, מבין וידע מה הוא רוצה וידע את משמעות של העברת המניות" (ש' 31 עמ' 64 לפרוטוקול) הוא הביע תמיהה האם - "במאי הוא היה חולה סופני? אני יודע שהיה לו סרטן בשלפוחית השתן" (ש' 1 עמ' 65 לפרוטוקול); אולם המשיך והעיד כי "התרשמתי שהוא מבין מה הוא רוצה ומבין את ההשלכות" (ש' 3 עמ' 65 לפרוטוקול); ולגבי מצבו הבריאותי הוא התרשם שהמנוח " ... מבין את מצבו הבריאותי, מבין שהוא סובל מסרטן ומבין שהדבר הזה עלול להחריף ולהביא למוות, הוא הבין את זה" (ש' 7-8 עמ' 65 לפרוטוקול); יחד עם זאת, העיד עו"ד י.ע., כי "אני יודע לומר שבאותה עת עפ"י התרשמותי, עשיתי שיחת טלפון לעו"ס של בית החולים לפי מה שאני זוכר, מדובר באדם שלא היה בריא פיזית, היה לו סרטן כמדומני בשלפוחית השתן אבל הוא היה בהכרה מלאה, הבין מה הוא עושה" (ש' 18-20 עמ' 62 לפרוטוקול).

מעורבות זו של י.י., ואף של אח המנוח - מ.י., בעריכת ההסכם, מעלה ספק כבד האם היה זה הסכם שנעשה על פי רצון המנוח, מיוזמתו, ולא על פי הכתבת י.י. הדברים אמורים ביתר שאת על רקע מעורבות האח מ.י., ועדות י.י., לפיה "בסוף חודש מרץ, תחילת אפריל, האבא החליט לתת לי מתנה בחיים ... במהלך חודש אפריל האימא התחילה להיתפרע שהיא הרימה את הידיים וצעקה "א.י. ויע.י. (שנים מאחיו של המנוח - נ.פ.) יעשו אותך חתיכות", אבא שמע את זה, היה מפוקס, הבין שמי שנלחם איתו זה לא רק האימא והאחיות אלא גם א.י. ויע.י. שעומדים מאחוריהן .

...

לאור מסקנה זו הרי שיש לקבל את התביעה מפאת השפעה בלתי הוגנת ודי בכך בכדי לייתר את הדיון ביתר העילות החוזיות הנטענות (מבלי לגרוע מהאמור לעיל בדבר זכות המנוח לבטל את ההסכם מחמת טעות, עת לא הוכח, כי ידע את דבר חבותו במס ושיעורה הניכר הנטען).

למעלה מן הצורך אציין כי לתוצאת בטלות הסכם המתנה ניתן להגיע גם בגין התקיימות עילת העושק, כאשר אני סבור כי עלה בידי התובעות להוכיח קיומם של יסודותיה - אף שעילה מעין זו מתאימה פחות לעסקאות מתנה השוו: פרידמן וכהן בעמ' 428 - 431).

אשר על כן התביעה מתקבלת ואני מורה על ביטול הסכם המתנה מיום 8.5.16.

בתמצית יצוין כי לפי קביעת החוקר, יש לדחות את טענות דן שלפיהן הוא זכאי לקבלת מניות בחברות, בין על בסיס הבטחה בעל פה שניתנה לו, לטענתו, על ידי רונן יצחקי ז"ל (מי שהיה בעל מניות בחברת ש.ק.לר ובחברת גרינשפון הנדסה והלך לעולמו בשנת 2002), ובין על בסיס הסכם שנחתם בין רונן יצחקי ז"ל לבין מימון בחודש פברואר 2010.

לשיטת דן, משמעות המילים האמורות היא תמצית המחלוקת העומדת להכרעה בתיק זה. באשר ללשון החוזה, טוען דן תחילה כי אם הכוונה הייתה להעניק למימון בכל מקרה שיקול דעת אם להעביר את המניות לדן, אם לאו, לא ברור מדוע זה נדרשו שני סעיפים נפרדים אשר בשניהם נקבע כי העברת המניות מותנת בשחרור רונן יצחקי ז"ל מכל הערבויות (סעיפים 4 ו- 6 להסכם).

כאן המקום להדגיש כי אם לטענת דן, יוזם הרעיון להעניק לו מניות היה יצחקי ז"ל, הרי שיש להפעיל לחובת דן את העובדה שהמתין עד לאחר מותו של יצחקי ז"ל כדי להעלות את טענותיו.

...

העובדה שלשור אין מניות בגרינשפון סחר ואין לו שליטה על הנעשה בחברה (כפי שגם אישר דן בחקירתו), אין בה כדי להעלות או להוריד לענייננו שעה שלפי קביעת החוקר, המקובלת עלי, יש לראות בהזרמת הכספים לגרינשפון סחר כהזרמת כספים לגרינשפון הנדסה.

באשר לטענת שור כי לכל היותר ניתן היה לדלל את מניותיו כדי 25.5% ולא 9%, הרי שטענה זו אינה מקובלת עלי, משום שעל פי המכתב מיום 17.11.09, מפתח הדילול נקבע כך שכל 0.5% מניה שווה 10,000 ₪.

סוף דבר: על יסוד הנימוקים שלעיל, אני דוחה את שתי התובענות.

כך מתארת ענבר את מעורבותה ופעילותה בחברה ונסיבות העברת המניות הנטענת מהמנוח אליה (שם סעיף 4): "הועסקתי בחברה משנת 1987 באופן רצוף. פעילותי בחברה כללה פיתוח מוצרים, יהול שוטף של המשרד, טפול בחוזים מול הממציאים ומול חברות ההפצה, שהם לבית העסק. בנוסף פעלתי בתחום היצירתי, כממציאה בעצמי וסייעתי לממציאים לשכלל את המצאותיהם כדי למקסם את רווחיהם האפשריים. (רע"א

(9) גם המועד בו נחשף פרוטוקול האספה המורה על העברת המניות תמוה במיוחד – התובעת הסתירה את קיומו של המסמך הנ"ל במשך כל השנים (כאשר המסמך אף לא התגלה בביתו של אבי לאחר פטירתו).

אוסיף, כי אמנם הוצגו בפני מסמכים רבים לרבות הצהרות ההון של ענבר ושל המנוח, אשר לכאורה תומכים בגירסתה של ענבר אודות העברת המניות מהמנוח לענבר, אלא שכל המסמכים האמורים, הם מסמכים של החברה או קשורים בחברה שענבר יזמה או הייתה מעורבת בעריכתם, בהיותה המנהלת והנאמנת של המנוח ובני המשפחה.

עוד טוענת ענבר, כי בכל מקרה החברה אינה יכולה לתבוע סעד זה. בתצהירה מאשרת רתם כי בפגישות שקיים המנוח עם ענבר בלווי רתם וורדה מור בשנת 2004 נוכח מיגבלות המנוח, התגבשו הסכמות לפרישת המנוח מפעילותו בחברה ומסירת ניהול החברה לידי ענבר בהתאם למפורט במסמך מיום 28.9.2004 כאשר כל מניות החברה יוותרו בבעלות המנוח.

...

מבחינה פורמאלית ובהתחשב במסקנתי לפיה המנוח לא העביר לענבר מניות של החברה בשנת 2006, ענבר לא הייתה זכאית לדיבידנדים מהחברה, אולם במועד חלוקת הדיבידנד, הייתה ענבר זכאית לשליש מרווחי החברה.

טענת האחים המשתמעת לפיה משפוטרה מהחברה ענבר אינה יכולה לעשות שימוש בשם "בר-דוד", אינה מקובלת עליי.

טוב היו עושים האחים אם היו מקדישים חלק מהשעות הרבות הנטענות לנסות ללבן את המחלוקות ולגשר על הפערים, ובהתחשב בתובענה העומדת ותלויה בבית הדין לעבודה לא מאוחר ליישב את המחלוקות שנותרו בין האחים גם כעת, ויש לקוות שישכילו לעשות כן. סוף דבר אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד.

ראו גם ע"א 3794/18 חיים טולדנו נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ (02.10.2019): "20. לצד חובתם האמורה של תאגידים בנקאיים להעניק שירותים בנקאיים, מוטלות עליהם חובות מכוח החקיקה בדבר איסור הלבנת הון, המעניקה כלים משמעותיים וממצבת את התאגידים הבנקאיים בחזית המאבק בהלבנת הון ומימון טירור מחד גיסא, וקובעת סנקציות שיוטלו עליהם במקרה של אי עמידה בחובותיהם אלו מאידך גיסא. חובות אלו נובעות, בין היתר, מסעיפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון), ופירוט שלהן ניתן למצוא בצו איסור הלבנת הון ...

לאומי טוען שהכספים הנ"ל הוצאו במירמה מחשבון המתנהל אצלו, לאחר שבעל החשבון נפטר (להלן: "המנוח"), באמצעות הסכם מכר פקטבי של הדירה, תוך היתחזות למנוח כקונה.

בהליך ביניים, קבע בית המשפט המחוזי בת"א 7631-01-23 הנ"ל כי אין שמץ של ספק שהכספים הועברו מחשבונו של המנוח לחשבונה של התובעת במירמה, תוך היתחזות למנוח; מעדות בן יאיר בהליך הנ"ל והתנהלות התובעת, ניתן להתרשם שהתובעת אינה ממהרת לברר ולהבהיר את הנסיבות; בן יאיר אינו ממהר להעלות טענות נגד הלקוח או העסקה והתובעת לא הגישה נגדו תלונה במישטרה; היתנהלות התובעת אינה נקייה מספקות גם בנוגע לבדיקת העסקה; די בעיון שטחי בנסח הרישום שאמור היה להיות מצורף להסכם כדי ללמוד שמדובר בהסכם פקטבי.

אני מבסס את מסקנתי על כך שלפי עדי הבנק, העברת המניות אינה מתועדת במחשבי הבנק וכן, על עדותו של גוליאן, בה נתתי אמון, לפיה נודע לו על השינוי רק ב-2021 והתובעת לא שתפה פעולה עם הבנק, לרבות האמור בתצהירו (ס' 13) כי: "אציין כי ההתנהלות מול התובע היתה חריגה ביחס ליתר נותני השירותים הפינאנסיים בסניף, כאשר נתקלנו בקשיים בקבלת הסברים ו/או אסמכתות מתאימות מאת התובעת ביחס לפעילות בחשבון". אינני סבור שהעובדה שמנהלת הסניף במועד הרלוואנטי לא הוזמנה למתן עדות פוגעת בטענות הבנק.

יתר על כן, להבדיל מפעולות להן מקבלת התובעת אישור מראש, שהתובעת צריכה ליזום פנייה לבנק והוא יכול לבדוק אותן בטרם אישורן, ביצוע פעולות באמצעות אתר האנטרנט מחייב את הבנק ליזום פקוח יומיומי על חשבון התובעת ולבדוק, בדיעבד, פעולות שביצע באמצעות אתר האנטרנט, כאמור, לעיתים ללא אפשרות לבטל את הפעולה.

...

אני מקבל את טענת הבנק כי ביצוע העברות באמצעות אתר האינטרנט, אינו מאפשר לבנק לזהות כדבעי את מבצע הפעולה ומונע ממנו אפשרות לפקח על ביצוע הפעולות ולמנוע אותן, אף אם יש חשש לפעולה בניגוד לדיני איסור הלבנת הון.

התוצאה מאחר שהשתכנעתי שסירוב הבנק להעניק לתובעת את השירותים הנתבעים הוא סביר, אין מקום לחייב את הבנק לפעול נגד שיקול דעתו המקצועי ולהעניק אותם לתובעת ולכן, אני דוחה את התביעה, בכפוף לאמור בסעיף ‎31 לעיל.

התובעת תשלם את הוצאות הבנק, בסכום של 50,000 ₪.