החל משנת 2015 מועסקת התובעת על ידי משרד החינוך בבית הספר כמורה לכיתות א'-ב', בהקף משרה קבוע של 10 ש"ש, כאשר בשנת 2016 הוגדלה משרתה ל-12 ש"ש קבועות.
הנוהל ממשיך וקובע כיצד תידון ועדת השיבוצים בכלל הבקשות וקובע מנגנון נקוד - "באשר לאופן "על מנת ליצור תעדוף נכון ואבחנה בין שיבוץ מורים בעלי מחויבות לשבוץ לבין שיבוץ מורים שאין כלפי בקשתם מחויבות, ישנו מקדם בהתאם לסיבת השיבוץ, עלפי הפרוט הבא...מורה קבוע המבקש השלמת משרה, בהתאם לנהלים הקבועים, מקבל עדיפות שנייה בשיבוץ וסימלו בנקוד הוא 7000 ... בנוסף, יבואו בחשבון הקריטריונים הבאים בקביעות הניקוד: "מצב משפחתי, ותק, דרגת השכלה, מקום מגורים... הצטיינות,... מבחני בקיאות..." (עמודים 27-28 לנוהל); כאשר מקרה של העברה יזומה על ידי משרד החינוך יקבל עדיפות על כל יתר הבקשות, מבלי להתייחס לניקוד: "במקרים בהם יוזם המשרד העברתו של עו"ה ממוסד חינוכי אחד למוסד חינוכי אחר (העברה יזומה בהתאם לנוהל העברות יזומות כפי שמתפרסם מעת לעת...), יטופל מקרה זה בעדיפות עליונה. למען הסר ספק, הניקוד האישי אינו נילקח בחשבון לקביעת עובד ההוראה שיועבר בהעברה יזומה..." (סעיף 2 עמוד 23 לנוהל.
(ראו סעיף ג.2 בעמ' 16 לנוהל)
ומן הכלל אל הפרט; התובעת אינה מאזכרת את הוראות הנוהל, ואינה טוענת לעמידתה בהוראותיו או לחלופין להפעלה לא נכונה של ההוראות המפורטות בו, על ידי משרד החינוך; תחת זאת, כל טענותיה מתבססות על כך שמנהל בית הספר הבטיח, ואף העביר בפועל, 9 ש"ש קבועות למשרתה.
...
על כן, לא נתנו משקל לכך שמשרד החינוך לא התנגד להעלאת הטענה, שכן יתכן וכלל לא הבחין בה. מעבר לאמור נציין, גם לגופו של ענין דין הטענה להידחות זאת מקום בו דחינו את הטענה לפיה התובעת זכאית ל-21 ש"ש פרונטליות קבועות.
סוף דבר-
תביעות/בקשות התובעת למתן צווי מניעה, צווי עשה ופסקי דין הצהרתיים - נדחות.
התביעה לתשלום עוגמת נפש - נדחית.
