העברת חוב ארנונה על שם בעל הנכס

בהקשר זה מציינת המערערת, כי שגתה הועדה בהתייחסה למכתבה של הערייה משנת 2006, בדבר האפשרות להסב את החוב על שם המערערת, כמעין הודעת שומה; כי הועדה לא דנה בטענתה של המערערת בהשגתה מיום 19.2.13 כנגד דרישת התשלום מיום 20.1.13 (דרישת תשלום שהומצאה למערערת לראשונה באותו יום בעת שביקשה לקבל אישור להעברת זכויות בנכס לקונה צד שלישי); כי הועדה נימנעה מלדון בטענת המערערת שלפיה דרישת התשלום משנת 2013 היתיישנה, ולחלופין לא דנה בטענה כי לכל הפחות יש לבטל את הפרישי ההצמדה והריבית.

בכל הנוגע לחוב משנת 2000 ועד לשנת 2007, טוענת המערערת כי שגתה הועדה בהחלטתה, שכן חובות הארנונה שנצברו עד לתחילת שנת 2000 מקורם ב"חובות הסטוריים" של חברת יהודה יבוא וייצוא ו/או חברת נייצ'ה אשר החזיקו בנכס בפועל, ושאותם לא הצליחה המשיבה לגבות למרות תביעות שהגישה נגד חברות אלה; כי אי-תשלום הארנונה על-ידי המחזיק אינו יוצר עילה להעברת החוב אל כתפי הבעלים של הנכס; וכי ככל שקיים חוב הוא רובץ לפתחו של מר גוטפריד שהחזיק וניהל את עסקיו בנכס למעלה מ-20 שנה, משנת 1989 ועד לתחילת שנת 2013.

...

סבורני, כי לעניין משך הזמן, היה מקום לקצר את התקופה של החיוב הרטרואקטיבי ולא להחילה משנת 2000 אלא מחודש נובמבר 2006 ועד לחודש אפריל 2013; וזאת לנוכח התנהלות המשיבה, אשר פנתה לראשונה למערערת רק ביום 6.11.06 למרות שידעה את כתובתה, לא שלחה למערערת ולו דרישה אחת לתשלום ארנונה, לא ערכה ביקורים בנכס במהלך כל השנים הארוכות עד לשנת 2013, ולא חידשה את הפנייה למערערת ולא ניסתה לברר מי המחזיקים ולגבות מהם מס גם משנת 2006 ועד לשנת 2013.

לאור תקופת החיוב הארוכה, והימנעות המשיבה מלנקוט הליכי גבייה אקטיביים או פסיביים, למעט תביעה אחת נגד המחזיק, תפח החוב, בין-השאר בשל הריביות וחלוף כ-14 שנים, לסכום ניכר ביותר העומד על כ-5,000,000 ש"ח. בנסיבות אלו, ולנוכח ההתנהלות הן של המערערת, שלא טרחה במהלך השנים למסור דיווחים בזמן אמת על שינוי המחזיק, והן של המשיבה, כמפורט לעיל, סבורני כי תקופת החיוב הרטרואקטיבית הייתה לא מידתית ולא סבירה; ומשיקולים של צדק ואיזון אינטרסים, אגב בחינת האשם של כל אחד מן הצדדים, היה מקום להעמיד את תקופת החיוב הרטרואקטיבית, החל מתחילת מחודש נובמבר 2006 (במקום מתחילת שנת 2000) ועד למועד שנקבע – 11.4.13.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, מתקבל הערעור באופן חלקי, כך שתקופת חיובה של המערערת בתשלום הארנונה עבור הנכס תחל בחודש נובמבר 2006, ולא בתחילת שנת 2000.

אישור לרשם המקרקעין אשר יוביל לרישום הנכס על שם הרוכש, שצבר כבר חובות בנכס, תאפשר לה להפרע גם מאותו נכס אם החוב לא ישולם.

ראו דברי כב' הנשיא גרוניס בבג"ץ עריית הרצליה: "...סעיף 324(א) לפקודה מציב דרישה להצגת תעודה המעידה שסולקו כל החובות המגיעים לעייריה, רק אם מדובר בחובות מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס. על כן, לעתים לא יהיה בסעיף 324(א) כדי לאפשר לעיריה כלי גבייה אפקטיבי בעת העברת השליטה בנכס. אכן, 'מאחר שהארנונה מוטלת על המחזיק בנכס, עשוי להווצר מצב, שבו הבעלים מבקש אישור להעברת הבעלות, וקיים חוב ארנונה של מחזיק אחר בגין אותו נכס. הרשות המקומית אינה רשאית לידרוש מהבעלים של הנכס, כי ישלם את הארנונה שהוטלה על המחזיק'..." (שם, בפס' 37) (ההדגשות אינן במקור – א.ו).

...

אינני מקבלת את פרשנות העותר, כפי שהציגה בסעיף 3 לבקשתו לצירוף האסמכתא, לפיה האישור מהווה צומת גבייה החל הן על המעביר והן על הנעבר.

העותר טען בעלמא בלבד כי על בסיס פסקי הדין בעניין עמ"נ (מינהליים חי') 4219-08-09 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' עירית חיפה (10.06.2010), ובעניין עת"מ (ב"ש) 255/07 איזוטופ נ' עיריית אשדוד (22.05.2008), אין לאפשר את חיובו בגין הפרשי הצמדה וריבית.

סוף דבר: העתירה נדחית על כל חלקיה, בין אם על הסף מחמת שיהוי ניכר בהגשתה ובין אם לגופה – כפי שפורט לעיל.

בנוסף, טען דאוד שככל שתתקבל טענת נצר שהסכם השכירות זויף, יש לפטור גם אותו מחוב הארנונה, שכן היה על הערייה לוודא את זהות המחזיק שהתייצב בפניה בטרם שינתה רישומיה, וכי אם לא עשתה כן, אין לאפשר לה להעביר את חוב הארנונה על שם הבעלים בדיעבד.

אין מחלוקת שעל פי ס' 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש], הבעלים של נכס או המחזיק בו חייבים בתשלום ארנונה: "326. נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם הייתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם הייתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעירייה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה." במילים אחרות, בהיעדר מחזיק אחר, החוב מוטל על הבעלים.

...

בנסיבות אלה, אני מעדיפה את עדותו של נצר, וקובעת שהוא לא שכר את הדירה נשוא ההליך, ודין התביעה נגדו להידחות.

לסיכום בעלי הנכס נשוא ההליך דיווח לעיריית ירושלים על שינוי במחזיק.

אלא שאותר שוכר לכאורה העיד שמעולם לא החזיק בנכס, ואני מקבלת את עדותו.

לפיכך אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 1.

לאחר אותה החלטה, פנתה בעלת הדירה לעירייה ביום 31.7.2020 (עמוד 117 לנספחי העתירה המתוקנת) וטענה כי מיום 5.1.2020 רק העותרת מתגוררת בדירה וביקשה להעביר את חובות הארנונה והמים על שם העותרת.

לאחר מכן קוימה פגישה בערייה עם הגרוש ובעלי הנכס בעקבותיה החליט מנהל הארנונה בהחלטה מיום 8.9.2020 כי תהיה פנייה לעותרת על מנת לרשום אותה כמחזיקה החל מיום 5.1.2020, אך אם תסתייג מכך, היא תרשם רק מיום 9.8.2020 כמחזיקה, מועד קבלת הודעת בגרוש שלה בנושא ההחזקה בדירה (עמוד 122 לנספחי העתירה המתוקנת).

...

אשר לשאלה האם זכאית העותרת כי חובותיה יימחקו, מקובלת עליי במלואה עמדת העיריה.

מחיקת סכומים באישור השר כל סכום המגיע לעירייה בשל ארנונות או מסיבה אחרת, מותר למחוק אותו מפנקסי העיריה באישורו של השר, ובעירייה איתנה – באישור המועצה, אם ראו לעשות כן לטובת הציבור; בסכום המגיע לעירייה שאינו ארנונה, יחליט השר, ובעירייה איתנה – תחליט המועצה, לאחר שעיינו בהמלצות ועדת ההנחות, לפי סעיף 149ד(א)(2)".

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את העתירה.

התביעה שהגיש התובע עניינה חוב ארנונה הרשום על שמו בגין נכס המצוי בבעלותו הידוע כגוש 18003, חלקה 82, תת חלקה 9 (להלן: "הנכס").

עוד טענה המבקשת כי המשיב לא הוכיח את תביעתו כך שהוא לא הוכיח את התקופות בהן לא החזיק בנכס, לא צירף הודעות העברת החזקה בנכס ככל שמסר אותם למבקשת וכן לא פירט את הנזק שניגרם לו או את גובהו.

...

לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת יעל רז-לוי בתיק רת"ק (באר שבע) 55494-09-14 עיריית באר שבע נ' שלוה שימשילאשוילי, אשר דנה בעניין דומה ושם קבעה כי: "במקרה דכאן, מדובר בתביעה אשר מעבר לכך שהיא אינה תובענה לתשלום סכום מסוים, הרי המדובר למעשה עתירה כנגד החלטת הרשות- עיריית באר שבע, אשר ביטלה את ההנחה בארנונה שניתנה בדירה האמורה. נמצאנו למדים, כי הסעד לו עתר המבקש בבית המשפט קמא אינו בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות משני טעמים: ראשית בשל כך שאין המדובר בתביעה אזרחית לתשלום סכום או להחלפת מצרך, תיקונו או ביטול עסקה בהן מוסמך בית המשפט לתביעות קטנות לדון, ושנית בשל כך שעתירה כנגד החלטת הרשות בענייני ארנונה, נתון בסמכותו היחודית של בית משפט אחר.

" לפיכך, לא מצאתי להיעתר לבקשה לסעד כספי וביטול חוב הארנונה, הואיל ועל מנת להביא תובענה כזו בגדר סמכותו של בית משפט זה, תרוקן מתוכן את סמכותו הייחודית של בית משפט לעניינים מנהליים.

לנוכח האמור, אני נעתרת לבקשה לסילוק על הסף ומורה על מחיקתה של התביעה.