העברת זכות הבלעדיות על מתן שירותי מוסיקה לצד שלישי

בנוסף לכך יש לחייב את ג'רני לשלם להרכב 100,000 ₪: 50,000 ₪, על דרך האומדנה, בגין כספים נוספים שג'רני גבתה מצדדים שלישיים וסרבה לחשוף אותם, ובעניין זה ההרכב דרש גם את מתן חשבונות (סעיף 148ב לתביעה), ו-50,000 ₪ בגין נזק שניגרם להרכב כפועל יוצא מהצגתה של ג'רני כמי שמייצגת את ההרכב באופן בלעדי (סעיף 138ג).

לגוף העניין הוכחשה הסכמת ההרכב ליתן לג'רני בלעדיות ועוד למשך 3 שנים (סע' 93-94) והודגש שיחסי ההרכב עם ג'רני הסתיימו בשל סרובה להעביר לו כספי עבודתו (סע' 84), שלכל הפחות מסתכמים אף לשיטת ג'רני ב-509,269 ₪ (סע' 10).

במסגרת תשובתה, ג'רני הדגישה את הנזק הראייתי שניגרם לה כתוצאה מהפרת הסכם הבלעדיות, חזרה על זכות הקזוז העומדת לה כלפי הרכב (סע' 23), זכותה לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק בגין פירסום לשון הרע כלפיה, כמו גם זכותה במסגרת היחסים שהיו לה עם ההרכב לסעד של מתן חשבונות.

תמיכה נוספת לעדות כהן ניתנה גם בחוות דעתו של מיכאל תפוח (להלן: "תפוח"), יו"ר הועד המנהל של איגוד האמרגנים ומפיקי אומניות הבמה בישראל, בעלים של מספר חברות הפקה ואירועים, אשר אף שימש כמנהל אישי של אמנים רבים בתחום המוזיקה ושיווק אמנים.

אני מעדיפה את גרסת ג'רני על פני גרסת ההרכב וקובעת שג'רני הוכיחה שהיתה הסכמה בעל פה על בלעדיות בשיווק הופעות ההרכב.

כאמור, עדותם של אלמו וסהלו הייתה זהה לחלוטין ומצאתי ליתן משקל מופחת לעדות לוינזון, אשר בזמן אמת ראתה בג'רני משווקת בלעדית שאף העניקה שירותי ניהול (התכתבות מיום 26.8.15, נספח 22 לתצהיר כהן), אלא שבשלב מאוחר יותר הסתכסכה עם כהן ופעלה להקמת עסק עצמאי במסגרתו סיכמה עם ההרכב שהיא זו שתמשיך לתת לו שירותי שיווק במקום ג'רני.

...

בנסיבות אלה ונוכח יחסי הקרבה בין ג'רני להרכב, אני נעתרת למתן החשבונות ביחס לצדדים השלישיים בתקופה שג'רני העניקה לו שירותים (ע"א 127/95‏ מועצת הפירות יצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ ואח' וערעור שכנגד, מיום 31.8.97; עא 8250/11 ‏ ‏ קרד-גרד הישרדות מדעית בע"מ נ' פרמה לייף בע"מ מיום 20.8.17 פורסם בנבו).

נוכח האמור לעיל אני דוחה את טענת הקיזוז של ג'רני ומחייבת אותה לשלם להרכב 513,205 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובצירוף הוצאות לרבות שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.

אני נעתרת גם למתן החשבונות הדדיים ביחס לתקופה שהצדדים עבדו ביחד.

אני דוחה את התביעה שכנגד של ג'רני, ללא חיוב נוסף בהוצאות ושכ"ט. ניתן היום, ח' טבת תשפ"א, 23 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.

בכתב התביעה הם פירטו שרמת האירוח במלון שקבלו הייתה מאוד נמוכה ולא תיאמה דרוג של 4 כוכבים כפי שהוצג ובכלל זה בין היתר: נימנעה מהם מקלחת חמה, בריכת המלון הייתה מאוד קטנה, השרות לא היה טוב, הרהיטים היו בלויים, האוכל היה דל ולא מספיק וכן נטען לגבי מוזיקה רועשת במלון עד שעות הלילה המאוחרות.

הנתבעת 2 טענה, כי יש לדחות את התביעה נגדה מאחר והיא רק סוחרת סיטונית של חבילות נופש לחו"ל כאשר השירותים המסופקים ניתנים על ידי נותני השירותים השונים.

הנתבעת 2 טענה, כי בזיקה לטענות התובעים באשר לתחזוקת המלון בהתאם לפסיקה הרווחת אין לייחס לה כל אחריות ביחס לכך, שכן אלה נושאים המצויים בשליטת המלון הבלעדית ובאחריותו.

דיון והכרעה מערך הזכויות והחובות שבין לקוח- מזמין לבין סוכן נסיעות הנמצא בתווך ובין המזמין לספק השרות, הותוו בפסק הדין המנחה של בין הדין לחוזים אחידים – ח"א (חוזים אחידים) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ ניתן ביום 13.10.09 וכך הוגדר מערך היריבות: "הקונסטרוקציה המשפטית הנראית הולמת את מרבית המצבים היא של חוזה לטובת אדם שלישי, על פיו ספק השירותים מחוייב הן כלפי סוכנות הנסיעות (שהתחייבה לשלם לו) והן כלפי הלקוח (שהמבקשת הורתה לספק להעניק לו את השרות) במתן השרות, כנגד ההיתחייבות שהמבקשת נטלה כלפיו. במקרים מסויימים, ניתן להניח כי מדובר בהמחאת הזכות לקבלת השרות ללקוח (כך, למשל, כשהזכות מגולמת במסמך למוכ"ז, כגון כשמדובר בכרטיס להופעה). מכל מקום, אף לעניין זה אין לומר כי המבקשת יוצאת מהתמונה מרגע שהיא יוצרת את החבות המשפטית של ספק השרות כלפי הלקוח, אלא רק שבכך היא מממשת חבות מרכזית שלה על פי הסכם ההזמנה. המהלך השני בבצוע ההזמנה הוא מתן השרות ללקוח על ידי ספק השרות. בשלב זה תפקידה של המבקשת הוא אומנם משני, אולם לא חסר נפקות משפטית. מחויבויותיה הן בעיקר בהעברת מידע ללקוח מספק השירותים, ובטיפול בתלונות שיש ללקוח אל מול ספק השירותים. ודוק, היתחייבותה המשפטית של המבקשת היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השרות מספק השירותים, ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכותו של השרות האמור, ואף לא לליקויים העלולים ליפול בו (למעט כאלה בהם ניתן לייחס לה אשם)" (שם, בפיסקה 18(ג))".

בזיקה להגדרת המעמדות ומערך היחסים חוזי שפורט לעיל לאחר ששמעתי את מכלול טיעוני הצדדים סבורני כי לכל צד הנוגע למערך שלפניי הייתה אחריות מסוימת לתוצאה הסופית בעטיה החופשה של התובעים לא הייתה מוצלחת וכפועל יוצא מכך זכאותם לפצוי.

...

בשים לב להעדרה של עדות זו אני קובעת כי היא פועלת לחובת הנתבעת וסביר כי לו הובאה היה בה כדי לתמוך בטענות התובע ביחס לפרטי הזמנתו על יסוד שירותים שסבר שיינתנו אך לא ניתנו בפועל.

לפיכך סבורני כי עיקר האחריות רובצת לפתחה של הנתבעת 2 שלא עמדה באספקת מלוא השירותים שהתחייבה לספק לתובעים בהתאם לנתוני המלון שהוגדרו על ידם כ"אכסנייה" וכלל הנראה לא בכדי.

נוכח כל המקובץ לעיל וכאשר אני שוקלת את חלקה של כל אחת מהנתבעות בעניין אני מוצאת לנכון לחלק בינהן את האחריות לפיצוי התובעים כך שהנתבעת 1 תישא באחריות בשיעור של 10% ואילו הנתבעת 2 תישא באחריות בשיעור של 90%.

הוסכם, כי עמית תשלם לעלמה סך של 900,000 ₪ עבור ציוד וריהוט שרכשה עלמה לשם הפעלת בית הקפה והאירועים בנכס (כמפורט בנספח ג' להסכם העברת הזכויות), וכן סך של 178,000 ₪ עבור עבודות שפוץ בנכס, ובסה"כ 1,078,000 ₪ + מע"מ (סעיף 6 להסכם).

הסכם למתן שירותי קייטרינג והסעדה לפיו הוסכם, כי עלמה תספק את שירותי הקייטרינג לאירועים שייערכו בנכס, באופן בלעדי, בעת הפעלת המקום על ידי עמית, ובמקרים בהם יסופקו שירותי הקייטרינג על ידי גורם אחר תהיה זכאית עלמה לפצוי מוסכם.

בעניינינו; עמית מבקשת עתה, כי בית המשפט יורה על ביטול ההסכמים, ובדגש על ההסכם להעברת הזכויות, וזאת לאור מצגי שוא שהציגה, לטענתה, עלמה במסגרת המשא ומתן שנערך בין הצדדים, ובכלל זאת אי גילוי קיומן של תלונות מצד השכנים; אי הצגת הקושי לקבל רישיון עסק לבית הקפה; הצגת מצג שוא לגבי יכולתה של עלמה לספק שירותי קייטרינג ברמה המבוקשת ובתנאי הכשרות הנדרשים, הכל כפי שפורט לעיל.

זאת ועוד, גם לאחר הודעות הביטול ההדדיות, שנשלחו בחודש דצמבר 2015, והגעת הצדדים להסכמות על אופן ניהול האירועים בתקופה שעד לסיום ההיתקשרות, ועל אף שקיננה בקרב שכטר התקווה כי ניתן יהיה להמשיך הפעילות המשותפת, המשיכה עמית להפר, בין השאר, את מיגבלת השמעת המוסיקה, כפי שמפורט בסעיף 6 למכתב מיום 24.2.16 אותו שלחה שכטר לעמית כשהיא חוזרת ומציינת בפניה, כי היא ממשיכה ליצר מטרדים נוספים לשכנים (ראו מוצג 80 למוצגי עמית).

הודעת הביטול - האם ניתנה כדין? כאמור, משקבעתי, כי עמית הפרה את ההסכמים בין הצדדים הפרה יסודית הרי שקמה לשכטר הזכות לבטל את ההסכמים, על פי הוראת סעיף 19.1 להסכם הקובעת: "19.1. על אף האמור בכל מקום בחוזה זה, שום מעשה או מחדל של מי מהצדדים לא ייחשב כהפרה יסודית של חוזה זה, אלא אם ניתנה על ידי הצד השני התראה בכתב על דבר ההפרה והיא לא תוקנה בתוך 7 ימים ממועד קבלת ההתראה.

...

הנני מורה לעמית לשלם לעלמה סך של סך של 528,000 ₪, בתוספת מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

עמית - שכטר תביעת עמית נגד שכטר נדחית למעט זכאותה של עמית לקבל החזר השקעותיה בנכס, בסך של 178,000 ₪.

התביעה שכנגד שהגישה שכטר כנגד עמית – נדחית.

8.1 נקבע בזאת ומוצהר במפורש, כי שירותיו של המפעיל לפי הסכם זה ניתנים על ידו כקבלן עצמאי וזאת מהיותו מבצע את עבודתו כבעל עסק עצמאי והן מהכוונה המפורשת של הצדדים שלא יהיה משולב בעבודתה של המועצה, וכי בשום נסיבות שהן לא יווצרו יחסים של עובד ומעבד בין המועצה למפעיל ולכן גם לא יהיה זכאי לכל תשלום ו/או תמורה ו/או זכויות כלשהן המגיעות לעובד ממעבידו על פי כל דין ו/או נוהג.

8.4 המפעיל ישלם עבור עצמו את כל תשלומי מס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי, וכל מס או תשלום החלים על קבלן עצמאי עקב ביצוע הסכם זה. בין לבין, בהסכם שנחתם ביום 3.10.2013 בין שמחה לבין המועצה, כמו גם בהסכם שנחתם ביום 8.7.2013 בין אסנת לבין המועצה (להלן- הסכם 2013) נכתב, במבוא, לאמור: "...והמועצה מוכנה להיתקשר עם המדריך בחוזה לאספקת שירותי הדרכה והעברת שעורי מוסיקה לילדי הגן, והמדריך מסכים לכך; והצדדים מצהירים כי אינם מעוניינים ואינם מתכוונים לייסד או לקיים קשרים של עובד ומעסיק בין המדריך לבין המועצה וכי בקביעת התשלומים שהמדריך יקבל לפי הסכם זה הניחו הצדדים שהמועצה לא תהיה צפויה לעלויות נוספות כלשהן..." עוד נקבע בהסכם ההיתקשרות, בין היתר, ההוראות כדלקמן: 2.1.

עם זאת, המועצה כלל לא התערבה בפועל בלוחות הזמנים לבצוע השעור, קרי בתוך מסגרת השעות, כאשר אלו נקבעו באופן בלעדי על ידי התובעות, בתיאום עם כל גננת בתורה, ובלשונה של אסנת "הייתי צריכה לתאם שיעורים מול הגננות- 40 דקות לכל גן, פעם בשבוע..." (סעיף 8 לתצהירה).

(4) קשר אישי ודוק, בהסכם היתקשרות 2005 לא ניתנה לתובעות האופציה להעביר את השעור באמצעות אחר; ובסעיף 4.5 להסכם היתקשרות 2013 נקבע כי "... ככל שהמדריך לא ידאג למדריך חלופי עקב העדרותו בנסיבות כאמור לעיל, מתחייב המדריך לבצע שיעור/הדרכה חלופית במועד שיתואם עם המועצה, במקום ההדרכה/שיעור שהוחסר וככל שלא יעשה כן, המועצה תקזז תשלום יחסי מתמורת המדריך, ביחס לשעור/הדרכה שהחסיר המדריך." הלכה פסוקה היא כי "הזכות להעביר את ביצוע העבודה לאחר ... או החובה להעמיד מחליף שוללות יחסי עובד מעביד" (דב"ע לב/3-1 גלוב נ' אליהו לוי, פד"ע ג 246), כך שעצם העובדה שהתובעות יכלו, למצער משנת 2013, להעביר את עבודתן למורה אחר מטעמן, מהוה סממן לאי קיומם של יחסי עובד-מעסיק.

...

לא שוכנענו מדבריו של עוזיאלי, שכן לא הוצג לנו מקור נורמטיבי המזכה את התובעות בעניין זה. חמישית, עיון בחקירתם הנגדית של נחמני ומיכל מלמד, כי עיקר חקירתם הנגדית התמקדה בשולי המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, בעיקר בכל הנוגע לוותק שצברו התובעות עובר להתקשרות עם המועצה וכן סוגיית התואר האקדמי.

מכל מקום, כפות המאזניים בעניין הוותק נותרו מעוינות, ובשים לב לכללם של דברים, לא מצאנו להכריע בעניין זה. הנה כי כן, בחינת מכלול הדברים מגלה, כי אפילו התובעות היו מוכרות כעובדות מועצה על פי ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדיה, המועצה לא הייתה חבה לתובעות דבר.

סוף דבר התביעה נדחית.

צוין בנספח א' כי "העברת זכויות היוצרים הנה סופית, כללית ומוחלטת והיא תהיה בתוקף בישראל ובעולם כולם" וכי "העברת זכויות היוצרים ביצירות הנה לתקופה המקסימלית בה ישנה ו/או תהיה הגנה לזכויות היוצרים ביצירות לפי החוק...". הסכם הניהול הסכם הניהול נחתם בין עננה לבין גבריאלוב והחברה שבבעלותו (התובעת 2) ולפיו עננה מונתה למנהל העיסקי של גבריאלוב, וזאת באופן בלעדי, ובכל הנוגע לפעילות האמנותית של גבריאלוב, כאשר גבריאלוב התחייב שלא לפעול בעניינים שחל עליהם הסכם הניהול באמצעות צדדים שלישיים.

בהקשר זה, יצוין כי הגם שחוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, תשע"ז-2017 אינו חל בעניינינו, הרי שניתן ללמוד ממנו על מעמד זכות היוצרים כזכות קניינית, כאשר נקבע בסעיף 2(ג) המגביל את ההיתקשרות עם אמן לשבע שנים או לחמש שנים בחוזה הקף, כי "הוראות סעיף זה לא יחולו על העברת בעלות או על זכות אחרת בזכות היוצרים או בזכויות המבצעים של האמן". שאלת מעמדה של זכות היוצרים כזכות קניינית עלתה בה"פ 133/02 חנוך נ' אסנת הוצאה לאור בע"מ (פורסם בנבו, 19.6.2003), שם קבע בית המשפט המחוזי: "המבקש מכר למשיבה זכויות יוצרים שהן, למעשה, נכס בעל אופי קנייני מובהק (קניין רוחני)... הוא העביר למשיבה את כל סוגי הזכויות בקיניינו (הרוחני), ללא כל תנאי או הגבלה. כך, מכל מקום, עולה במפורש מתנאי ההסכם... חוזה מעין זה, על-פיו מועברות זכויות קנייניות בין הצדדים, אינו ניתן לביטול באופן חד צדדי, בין אם מועברות זכויות בנכסים ראליים (מטלטלין או נדל"ן) ובין אם מדובר בהעברת זכויות בקניינים רוחניים, כמו זכויות יוצרים. כך אלא אם קמה לצד מן הצדדים הזכות לעשות כן על פי דיני החוזים הכלליים". הפרת הסכם כאמור הטענה המרכזית שהעלה גבריאלוב כנגד הנתבעים הנה כי אלו הפרו את הסכמי 2013.

כך בסעיף 4.4 להסכם ההקלטות נקבע כי "מוסכם בין הצדדים, כי מיסחור התקליטים וההקלטות הראשיות יעשה על ידי המפיק על פי שיקול דעתו הבלעדי. המפיק יקבל לבדו את כל ההחלטות בקשר עם כל פעולה של הקלטה... לרבות הזכות להמנע מכל פעולה כנ"ל, וכל האמור לעיל לפי שיקול דעתו הבלעדי של המפיק. האמן מוותר בזאת על כל טענה בהקשר זה, ונותן בזה כל הסכמה הנדרשת מצידו על פי כל דין לבצוע האמור לעיל על ידי המפיק או מי מטעמו". סעיף 3.7 להסכם הניהול קובע כי "חרף האמור והמפורט בסעיף 3 זה הרי שהאמן מאשר בזה כי ידוע לו שלא ניתן לקבוע את כמות והקף השירותים להם הנו זכאי על פי הסכם זה בכלל ועל פי המפורט בסעיף 3 בפרט ולפיכך הנו מסכים בזאת כי המנעות מבצוע פעילות מסוימת על ידי המנהל שיש בה לדעת האמן כדי לקדם פעילותו האומנותית, לא תחשב כהפרת הסכם זה אלא אם נדרשה אותה פעולה או שרות בכתב מראש על ידי האמן וככל שאותו שרות הנו סביר בנסיבות העניין ושיש בו גם לדעת המנהל כדי לקדם את הפעילות האומנותית. לאור זאת מוסכם בין הצדדים כי למנהל שמורה הזכות לסרה לבצע פעולה ו/או שירות אשר ידרשו על ידי האמן ככל שאלה יחרגו מהתכנון ומקוו הפעולה שנקבע על ידי הצדדים לגבי הפעילות האמנותית ו/או ככל ששרות זה הינו בלתי סביר ומקובל ו/או לא כדאי מבחינה כלכלית ו/או לא מועיל בכל דרך אחרת לקידום הפעילות האמנותית והכל ביחס לשוק הרלוואנטי לתחום הפעילות האמנותית". בנוסף בסעיף 12 להסכם הניהול נקבע כי "מאחר וקשה לחזות מראש את הצלחתו האמנותית של כל אמן והתפתחות הקריירה שלו – ובכלל זה אלו של האמן – הרי מוסכם במפורש כי האמן לא יהיה רשאי לתבוע מהמנהל פיצויים או דמי נזק בגין מניעת רווח ו/או בגין אי הצלחה אמנותית או בגין אי הגשמת פוטנציאל הקריירה האומנותית שלו". הסכם ההקלטות אשר לטענות גבריאלוב בנידון, יצוין, כי לגבי הסכם ההקלטות לא נידרש סעד כספי במסגרת כתב התביעה ולא פורט כל נזק לגביו בחוות דעתו של רו"ח שרייבר.

...

מוסיקה לפרסומות – כאמור שרייבר ציין בחוות דעו כי התמורה להפקת מוסיקה לפרסומת היא 50,000 ₪ לתשדיר, ואולם לא הסביר על בסיס מה הגיע למסקנה זו, ולא בדק את השוק הרלוונטי, למשל עד כמה מקובל או לא מקובל להפיק מוסיקה מקורית לפרסומת תחת שימוש ביצירות קיימות.

לאור כל האמור הרי שחוות דעתו של שרייבר אינה יכולה להוות נדבך ראייתי להוכחת ההפרות הנטענות ובוודאי שאין בה להוכיח הנזק הנטען, ככל שהיו מוכחות הפרות.

סוף דבר לאור כל האמור דין התובענה - להידחות.