מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

העברת זכויות בפוליסות ביטוח המנהלים

בהליך תובענה ארגונית (בין עובד לארגון עובדים) (תע"א) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

יפים לעניינו פסיקת בית המשפט העליון בעיניין רבלון, שם פסק בית המשפט העליון כי גם עת נקבע בהסכם עבודה כי העובד יהיה זכאי להעברת הבעלות בפוליסות ביטוח המנהלים "מכל סיבה שהיא", אין לפרש אותה כמשתרעת גם על נסיבות בהן קשר העבודה הגיע לסיומו בנסיבות של ביצוע עברות חמורות של גניבה והפרת אמונים.
...
בחינת השאלה אם ניתן לשלול את זכאותו של המערער לפנסיה מכוח עקרון תום הלב יכולה להיעשות רק על יסוד תשתית עובדתית מוכחת בדבר תוכנו של ההסכם שמכוחו זכאי המערער לפנסיה תקציבית.למען הסר ספק נבהיר, כי איננו מקבלים את טענתו של המערער כי בהעדר הוראה מפורשת בחוק או בחוקת העבודה לא ניתן לשלול את זכותו לקצבה, על בסיס פרשנות.
אכן, גמלת זקנה נועדה להבטיח קיום בכבוד ושמירה על רמת חייו של העובד ומשפחתו ולהגן עליהם שעה שאין עוד מקורות הכנסה מעבודה ואנו ערים להשלכות הקשות שיש להחלטתנו על הנתבע, אשר לעת זקנה מוצא עצמו בלא גמלה ובהעדר יכולת להשתכר ולכן אנו סבורים כמו בית הדין האזורי לעבודה כי יש להפחית את גמלתו של הנתבע עד לשיעור השכר המוגן מעיקול על פי הוראת סעיף 8 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 כמפורט בפסק הדין של בית הדין האיזורי: "משכך, חרף האמור לעיל, לפנים משורת הדין, ועל אף חומרת מעשיו והנזקים הכספיים והציבוריים שהסב הנתבע בהתנהגותו לתובעת, מצאנו מקום להקל עליו, ולהפחית את הקצבה המשולמת לו לסכום המינימאלי בהתאם לשיעורים הקבועים בסעיף 8 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1968. בהחלטתנו זו נלקחו בחשבון גילו של הנתבע, המאסר הממושך שהוא מרצה והתביעה הכספית שהוגשה כנגדו להשבת הכספים שנטל." בקביעתנו זו לקחנו בחשבון את אופן פעולתו של הנתבע, ניצול מעמדו הבכיר בתובעת, התמשכות הגניבות והיקפן, והשלכותיהן על מקום העבודה, כל אלו מגמדות את הטענות היכולות להקל על הנתבע – ובהן – תקופת העבודה ואופן ביצועה, וכן עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו (ר' ע"ע 214/06 אלוניאל בע"מ נ' אלכסנדר צ'רניאקוב, 31.05.07).
עם זאת, בנסיבות העניין, שוכנענו כי יש להפחית את הקצבה המשולמת לנתבע לסכום המינימאלי בהתאם לשיעורים הקבועים בסעיף 8 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1968.
הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, יישאו בהפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום זה ועד לפירעונם המלא בפועל.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ביום 4.2.2020 הגיש הנתבע תביעה נגד החברה, המנכ"ל והממונה, בה עתר לשיחרור מלוא פצויי הפיטורים שנצברו לזכותו בפוליסת ביטוח המנהלים, השלמת פצויי פיטורים, פצויי הלנה, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, גרם הפרת חוזה ועגמת נפש (תיק סע"ש 7603-02-20).
עיון במכתב למנכ"ל התובעת אליו צורף דו"ח שטרק מלמד כי מסקנות והמלצות דו"ח שטרק התבססו רובם ככולם על תשאולים שנעשו על ידי עורכי הדו"ח. כפי שציינה גב' שטרק: "ערכנו תישאול של מנהלים ועובדים בחברה, כמו גם יועצים וספקים חצוניים לחברה, אשר נסובו סביב הטענות שהועלו על ידי החברה (התובעת)". בהמשך ציינה "ככל שחלק מהמתושאלים איזכרו בתשאול ראיות תומכות לנאמר על ידם בתשאול , כגון דוא"ל, צלום מסך של אפליקציות מסרים כגון ווטספ מסנג'ר וכדומה הם נתבקשו להעבירם אלינו" (עמ' 2 לדו"ח שטרק).
...
לסיכום אפנה, שוב, לבג"ץ פלונית ולדברים שנאמרו במסגרת פסק הדין על המתח בין זכות הפרטיות של מתלוננת לזכותו של נאשם להליך הוגן ולהשוואה המתבקשת בין זכותה של המתלוננת, בעניננו, ולכך שזכותו של הנתבע לעיין בתרשומות ובמסמכים שהוצגו בפני הממונה על ידי המתלוננת תהא חריג לכלל שאין לחשוף מידע שיהיה בו כדי לפגוע בפרטיותה של המתלוננת, מעבר למסמכים על מסירתם לנילון/הנתבע הורה המחוקק: "הדברים נכונים גם בהליך הפלילי, כאשר מול החיסיון והזכות לפרטיות של המתלוננת ניצבת זכותו של הנאשם להליך הוגן ולגילוי חומר שיש בו כדי לתרום להגנתו ולחקר האמת (וראו בהרחבה החלטתי בבש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר [פורסם בנבו] (23.1.2014); לדעה לפיה יש להרחיב את זכות העיון גם על חומר הקשור למתלוננת בתיקים פליליים ראו גם תומר אורינוב "עיון הנאשם ב'רשומות אישיות' של קרבנות עברת מין" הפרקליט נג(2) 525, 546-545, 551-550 (תשע"ה)).
על כן הבקשה להעביר את המסמכים הנוגעים להתנהלות הממונה והמנכ"ל ובכללם גם את כל ההודעות שהוצגו בפני הממונה שחלקן מופיעות בכתב ההגנה של הנתבעים שכנגד, נדחית.
סיכומו של דבר – בקשת הנתבע לגילוי מסמכים, מתקבלת חלקית.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2020 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

נוסיף ונציין, כי בעוד שבמקרה הרגיל פוליסת ביטוח המנהלים מהוה הסדר משולב של ביטוח וחסכון לו מועברים תשלומים לתגמולים (אשר חלקם מועבר לביטוח ולדמי ניהול ויתרתם לחסכון) ולפיצויים, הופקדו כספי הפיצויים בפוליסה מבלי שיהא בהפקדתם כדי להקנות "זכויות ביטוחיות" כלשהן, לצד החסכון לטווח ארוך, כמאפיינן של הזכויות בפוליסות ביטוח המנהלים ומבלי שיהיה כל הבדל בינן לבין הזכויות הנצברות בכל קופת גמל לפיצויים שאין בה מרכיב בטוחי.
...
מכל האמור לעיל עולה אפוא כי דין הערעור שכנגד להתקבל.
סוף דבר ערעור העובד נדחה והערעור שכנגד שהגישה החברה מתקבל.
לא מצאנו לנכון, מהטעמים המוסברים בפסק דין מוסדות חנוך, לעשות צו להוצאות בערעורים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2018 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בהקשר זה יוער, כי גם חברות ביטוח פונות בהליך של אבעיה לבית משפט אזרחי בסכסוך בין בני מישפחה בנוגע למי להעביר כספי מוריש במסגרת זכויות שצבר בהתאם לפוליסות ביטוח שניהל בחייו.
...
בית המשפט נעתר לקיום הליך הוכחות נוסף והצטרפותו הפעילה של צד ג' שלא הגיש כתב הגנה במועד הגם שבמערכת ההמצאות שבוצעו בתיק נצפתה המצאה כדין, מעבר לידיעתו להליך עצמו במסגרת ההליך המקביל, מטעמי יעילות ושיקולי מדיניות שיפוטית.
ואולם, בנסיבות העניין, משביכרתי את עדותו של הנתבע על פני עדותו של צד ג' ושוכנעתי כי במקרה דנן צד ג' הוא אשר הוביל את הנתבע והתובע להליכים משפטיים, עליו לשאת בהוצאות הצדדים.
על כן, אני מורה כי צד ג' ישלם לתובע סך של 5933 ₪ שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

גם בפס"ד פנחס אופנר – שערי צדק (ע"ע 1123/02 – להלן: פס"ד אופנר) אליו הפניתה ב"כ התובע נאמר במפורש כי: "דין הוא, מכוח סעיף 22 לחוק הסכמים קבוציים והפסיקה, כי הוראות הסכם קבוצי גוברות על הוראות חוזה אישי, אלא אם האחרונות הן לטובת העובד". עוד צויין בפס"ד זה כי " בפרשת פדידה חויב המעסיק להעביר תשלומים לקרן הפנסיה, ואילו העובד חויב להחזיר למעבידה את הסכומים שעמדו לזכותו בפוליסת ביטוח מנהלים שלו". מפס"ד אופנר ניתן ג"כ ללמוד כי כאשר עובד מודע לזכויותיו ומעדיף לקבל את ההטבות שבהסכם הקבוצי – רשאי לעשות כן, ושיש לתת משקל לבחירתו של העובד האם מעוניין בצו ההרחבה או בתוספות ע"פ ההסכם האישי.
...
עוד יצויין כי גם לקיחת הרכבים לביתו של התובע (רכבים פרטיים או של חברת ההשכרה) – נעשו בהסכמה בזמן אמת, ועל כן לא ניתן כיום לדרוש ממנו להחזיר כל סכום בשל כך. לאור זאת – גם התביעה שכנגד נדחית כולה.
אעפ"כ משהוגשה גם תביעה שכנגד (בסכום העולה על כתב התביעה המקורי), ותביעה זו לא הוכחה - מצאנו לנכון כי כל צד יישא בהוצאותיו וכי לא ייעשה צו להוצאות למי מהצדדים.
סוף דבר: שתי התביעות - הן התביעה של התובע והן התביעה שכנגד - נדחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו