מכל מקום, החלטותיהם של בתי המשפט המחוזיים שפורטו לעיל לא דנו במצב דברים בו נקבעה תניית שיפוט בהסכם בין הצדדים, ולפיכך, לא מן הנמנע כי קביעותיהם שניתנו בעיניין זה, לא יחולו במקרה של תניית שיפוט מוסכמת.
באשר לטענת המשיבים כי התביעה נגדם היתיישנה, הואיל והעובדות לא התבררו במידה הראויה והואיל ולא ניתן להסתפק בטיעונים העובדתיים שבכתב הטענות, אין בכך כדי למנוע דיון בשאלת העברת הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית.
באשר לטענת המשיבים ולפיה לא הוגש תצהיר מטעם המבקשת לאימות העובדות הנטענות בבקשה, שעה שהמשיב מס' 2 מכחיש את חתימתו על ההסכם הכולל את תניית השיפוט, הואיל והעובדות הנדרשות עולות מהבקשה, וממסמכים אחרים אשר בפני בית המשפט- אין חובה להגיש תצהיר.
...
מאידך, טענו המשיבים כי היה על המבקשת לתמוך את בקשתה בתצהיר ומשלא עשתה כן דין בקשתה להידחות.
זאת, אף אם אותו בית משפט אחר גם הוא בעל סמכות מקומית לדון בתביעה שטרית זו.
ודוק: כפי שקבע בית משפט קמא, מקום בו מוגשת לבית המשפט הנעבר בקשה להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט אחר, בשל חוסר סמכות מקומית, ובית המשפט הנעבר מוצא כי הוא אכן איננו מוסמך מקומית לדון בתביעה, עליו להיעתר לבקשה והוא איננו כפוף לכלל של "לא יעבירנו עוד", הקבוע בסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט, שכן העברת הדיון אליו לא נעשתה על ידי בית משפט, אלא על ידי רשם ההוצאה לפועל.
כעולה מן המקובץ לעיל, פירשו בתי המשפט המחוזיים את התיקון לתקנות ההוצאה לפועל, כמבטל את הפררוגטיבה הנתונה לתובע לבחור בין החלופות השונות המתקיימות בתקנות סדר הדין האזרחי לבירור תביעתו, בקבעם כי ככל שביהמ"ש מוצא כי הוא בעל סמכות מקומית לדון בהתנגדות שהועברה אליו לבקשת החייב, לפי אחת מהחלופות הקבועות בתקנות, הרי שידון בה ולא "יעבירנה עוד", וזאת בדומה לכלל הקבוע בסעיף 79 לחוק בתי המשפט.
לפיכך אני מורה על העברת התיק לנשיא בית המשפט השלום במחוז תל-אביב, שיורה על ניתוב התיק במחוזו.
