העברת בעלות על מטלטלין עקב שהייה ארוכה מחו"ל

בכתב האישום מתוארת שיטה, שלטענת המבקשת הנה "בעלת מאפיינים ייחודיים", אותה יזם ופיתח המשיב, שבהתאם לה פעל, או הורה למשתפי הפעולה לפעול: · המשיב יצר קשר עם משתף הפעולה והזמין לו, ולעתים גם לבני משפחתו, טיסות ושהייה במלון במדינה הזרה.

לגבי אישומים אחרים, בפרט אלו שאינם ממקמים את המשיב בשדה התעופה, או באלו בהם הוא לא תועד בסרטוני האבטחה מעביר בעצמו מוברח, נידרשת "מלאכת השלמה" בדרך של שימוש בכללים המשפטיים של "עדות שיטה", להוכחת זהות המשיב, ו"מעשים דומים", לצורך שלילת טענות תום לב והוכחת היסוד הנפשי.

הפן המשפטי - עבירת קבלת דבר במירמה סעיף 414 לחוק מגדיר את המונח "דבר": "מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה" רכיב ה"מירמה" מוגדר בחוק באופן הבא: "טענת עובדה בעיניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת; ו"לרמות" – להביא אדם במירמה לידי מעשה או מחדל" סעיף 438 לחוק מגדיר את המונח "קבלה": "קבלת דבר – בין שעברה הבעלות בדבר אל המקבל ובין שלא עברה, בין שהדבר נתקבל בשביל עושה המעשה ובין בשביל אחר, בין בידי עושה המעשה ובין על ידי אחר; ונתינת דבר – בין לעושה המעשה ובין לאחר" לאורך השנים פירשה הפסיקה את המונח "דבר" בצורה רחבה, תוך שנקבע שמונח זה יכול ללבוש פנים רבות, ולאו דוקא בהיבט הכלכלי או החומרי.

עוד סיפר לו המשיב שעובדי נתב"ג מבריחים אף הם עובדים ושעקב כך נהייתה לו "תחרות בענף". יש להזכיר שלמשיב היו הוצאות לא מבוטלות למימון הפרויקט, ובכלל זה הטסת אנשים רבים לחו"ל וחזרה לארץ, מימון שהייתם בחו"ל, הטסת המוברחים לארץ והוצאות נוספות, וכי הוא פעל בדרך זו לאורך שנים ארוכות.

...

הצטברותם של נימוקים אלו מובילה למסקנה שקיים חשש לכך שהמשיב יימלט מהארץ.

ואולם, גם בתסקיר בו מצא בית המשפט שלא לאמץ את המלצת קצין המבחן, לא מתייחס בית המשפט לאותו תסקיר כ"תסקיר לא מקצועי" או כתסקיר "מוכוון מטרה". מן הראוי שגם ב"כ נאשמים או עצורים, השומעים לא אחת מפי מרשם טענות שונות על אודות התנהלות קציני המבחן מולם, על פי רוב כאשר התסקיר אינו לטובתם, יבדקו לעומק טענות אלו, טרם הפנייתם לבית המשפט, לא כל שכן טרם העלאתם על הכתב באופן שיש בו כדי לפגוע בקצין המבחן.

סוף דבר נוכח כל האמור, חוזקן של הראיות לכאורה, עוצמתן המשמעותית של עילות המעצר, כל אחת בפני עצמה, קל וחומר בהצטברותן ושילובן האחת בשנייה, ובהעדר חלופת מעצר שיהיה בה כדי לאיין את שלוש עילות המעצר, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

במהלך 2008-2010 נשלחו למר דיין ושותפו מספר התראות ודרישות לתשלום חוב; מכתבי בררת נכסים; בוצעו מספר הוצאות מעוקלים; הוטלו עיקולי בנקים; בוצע רישום מטלטלין; ניפתח תיק למימוש הנכס ובוצעו עיקולי נכסי השותף.

מר דיין טוען כי לאור מיקומו המרכזי של הנכס והעובדה שלא שולמו בגינו מיסי ארנונה לאורך תקופה ארוכה, מעידים על כך שהמשיבה ידעה, ולו בכוח, כי הנכס ריק, ודי בידיעה זו כדי לטעון ל'עצימת עיניים' מצד המשיבה.

אולם, בהתאם הלנחיות היועץ המשפטי לממשלה, הנחיה מס' 7.1002 מפברואר 2012, "הפעלת הליכי גבייה מינהליים לפי פקודת המסים (גבייה), סעיף 7 מיפרט עילות בהתקיימן מוצדק להשהות את הגבייה והרשות לא תחשבה כפועלת בשיהוי. בין העילות, בסעיף ג' – שהות החייב בחו"ל. במקרה זה התקופה תוארך עד שנודע לרשות על חזרת החייב לארץ או עד שינוי נסיבות המונעות את פתחית הליכי הגבייה. דהיינו גם בענייננו, משהמשיבה ניסתה לאתר את מר דיין בין השנים 1992-1995 והתוודע כי הוא שוהה באופן קבוע בחו"ל, מיתקיים התנאי ואין לומר כי המשיבה השתהתה בגבייה.

המחזיק מוגדר בסעיף 1 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות או הפקודה), כדלהלן: "אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון". על מנת לאפשר לעירייה להטיל את החיוב על המחזיק, מטילה פקודת העיריות על בעל הנכס או המחזיק בו חובת הודעה על כל שינוי בהחזקה.

נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו.

...

אשר לערעור המנהלי, אין מקום להתערב בהחלטת וועדת הערר והערעור נדחה.

עם זאת, כיון שאני סבורה שהמשיבה חרגה מבמכותה לעניין הטלת חוב השותף על מר דיין, סכום החוב בהוצאה לפועל יעודכן כך שתחת הפחתת 250,000 ₪ בגין התשלום ששילם מר ברוכים, יופחתו 342,000 ₪ נוספים, כך שסך הכל יופחת מהחוב סכום של 592,000 ₪, נכון ליום 20.5.12.

לאור דחיית טענותיו של מר דיין, אני מורה על חידוש הליכי גביה ומימוש בהוצאה לפועל של הסכום המעודכן.

מהמסמכים אשר הגיש המבקש, עולה כי מזה שנים ארוכות שמתנהלים הליכים לגביית חוב שיש לו לחייב כלפי המבקש.

עוד עולה מהבקשה כי במהלך חדש יוני 2020 הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה למתן הצהרה, שלפיה דירה שהייתה בבעלות היחיד (רחוב תבור 2, יוקנעם) הועברה על ידיו במתנה וללא תמורה לבתו במהלך אוגוסט 2019 (ה"פ 29754-06-20).

בסופו של יום, לפי אישור שהציג המבקש, הומצאה הבקשה לחייב בחו"ל ביום 26.11.21, באמצעות שירותי משרד חקירות שנשכרו לצורך זה. והינה אפוא מצב הדברים בעיניינו של החייב: לפי טענת המבקש, לחייב חוב גדול נוכח ערבותו האישית בחשבון הבנק של חברת מ.ק. דאטה קום בע"מ אצל המבקש, מאז 2016.

ואמנם, כאשר החייב איננו שוהה בישראל קשה לראות כיצד יקודמו הליכי חידלות פרעון לקראת "שקום" החייב, ברם האפשרות לנהל הליכי חידלות פרעון קיימת גם במצב זה אם לחייב "נכסים בישראל" (סעיף 101 (ב) (2) בחוק).

מיטלטלין מעוקלים שנתפסו טרם מתן צו לפתיחת הליכים, המאוחסנים במחסני ההוצאה לפועל, במרכז לגביית קנסות, או בידי גורם אחר שנקט בהליכי גביה לפי דין ושטרם נמכרו עד היום, אם קיימים כאלה על שם החייב, יימכרו על ידי הגורם שנקט בהליך הגביה, ובמערכת ההוצאה לפועל לפי כללי מכר מעוקלים בהוצאה לפועל, כאמור בסעיף 27 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ותקנה 53 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979; התמורה בנכוי ההוצאות תועבר לנכסי קופת הנשייה.

...

אני מורה לנאמן שימונה לפנות למי שממונה על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין לבדוק אם לחייב זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, לרשום באותו פנקס הערה בדבר הצו לפתיחת הליכים ובכללו כי החייב אינו מוסמך להעביר כל זכות בנכס לפי סעיף 131 לחוק.

הגבלות על החייב במתן צו זה ובהתאם להוראות סעיף 121 (3) בחוק אני מורה שעם מתן הצו לפתיחת הליכים ועד מתן הצו לשיקום כלכלי, חלות על החייב ההגבלות הקבועות בסעיף 142 לחוק, והכל כאמור בחוק, ובכלל זה: הגבלה מקבלה או החזקה של דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים, התשי"ב-1952, ומהארכת תוקפם, ובלבד שיהיו תקפים לשם שיבה לישראל.

החובות המוטלות על החייב אני מורה לחייב לפעול כדלהלן: להגיש לנאמן, בתוך 21 ימים ממועד מתן הצו, דו"ח על מצבו הכלכלי בשנתיים שקדמו למועד הגשת הדו"ח. להתייצב בפני הנאמן, בית המשפט, הממונה, בכל עת ככל שהדבר דרוש, לצורך בירור או חקירה, לפי העניין.

₪ נוכח הארכת ההליך בעטיו של הנתבע, נדרשה להוצאות בסך של 12,818 בהתייחס למיטלטלין טענה כי על אף שהתחייב הנתבע מספר פעמים להביא רשימות מיטלטלין, לא עשה כן. משכך, נוצר עיכוב בהעברת המיטלטלין שחלקו התבלה ונזרק.

כך גם טענה שבעודה שוהה בחו"ל, נטל הנתבע כל החפצים בהם רצה, אשר שוים עולה על זה שנותר בחזקתה וכי נוכח העובדה שהילדים שוהים עימה כ 85%- מהזמן, יש להותיר בחזקתה התכולה שנמצאת בחדריהם.

בעיניין הנידון, אין מחלוקת בין הצדדים כי הכספים הוצאו מחשבון הבנק תקופה ארוכה טרם מועד הקרע 01/08/2016 וטענתה של התובעת למעשה מתייחסת לכספים שנטען כי הוברחו על ידי הנתבע במהלך חיי הנישואין של הצדדים באמצעות חשבון בנק הרשום על שם אמו של הנתבע והנתבע עצמו.

משכך, סברתי כי באיזון הנכון בין הצדדים ושעה שהוצגו לי רשימות הצדדים, כי הדרך הצודקת בנסיבות העניין לפירוק שתוף המיטלטלין היא כי החלוקה תבוצע בעין ובבעלות הנתבע יישאר כלל הציוד אותו נטל ובנוסף הציוד שהוצע לו על פי הרשימה שהוצגה (כאמור בסעיף 5 לרשימה) על ידי התובעת בסיכומיה מיום 23/5/2019 (למען הסר ספק, הנתבע אינו נידרש להשיב האיי רובוט חרף דרישת התובעת).

...

סוף דבר נוכח התוצאה אליה הגעתי, נדחית תביעת התובעת לאיזון משאבים וקבלת כספים שמצויים בחשבון הבנק הרשום על שם הנתבע והאם.

בכל הנוגע לסוגיית ההוצאות, אני סבורה כי הוצגו במהלך ההליך די והותר ראיות שהיה בהן בכדי להביא לסיום ההליך טרם ניהול ההוכחות והגשת סיכומים.

בנסיבות אלו, על אף שהיה מקום לפסוק הוצאות גבוהות לטובת הנתבע, נוכח מחדליו, אשר היה גם בהם בכדי לסרבל ההליך, אני קובעת שהתובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 6,000 ₪ בלבד.

בנסיבות אלה, טען המערער, כי בית-המשפט קמא שגא כאשר קבע כי הוא אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 101(ב)(2) לחוק, זאת כאשר לשיטת המערער יש בבעלותו נכסים בישראל אשר קופת הנשייה תוכל להפרע מהם "בדמות מניות בחברות וציוד, בית צמוד קרקע הכולל אנטנות סלולוריות והסכם עם חברת סלולאר אותם העביר לגרושתו במסגרת הגירושין כאשר את "הסכם הגירושין" ניסח בית-המשפט לעינייני מישפחה במהלך הדיון במסגרתו העניק ליחיד את החברות הכוללות חובות בסכומים גבוהים".

בהקשר זה, יאמר בתמצית ורק לצורך האמור בהקשר לתקנה זו, כי קיימות תהיות בנוגע להסדר המוצע אשר אינו עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 319י"ז(ב) לחוק והעדרו של המערער מהדיון בשני ההליכים אינו מאפשר למערער אשר מכיר את נסיבות יצירת החובות ואת מצבו הכלכלי טוב יותר מכל גורם אחר, להאיר ולהבהיר את נסיבות יצירת החובות (מה גם שבערעור נטענו בהקשר זה טענות שונות מאלה שהובאו בפני בית-המשפט קמא), וכן להבהיר מהם אמצעי המימון להצעת ההסדר, האם בכוונת המערער לשוב לישראל בעתיד, למשל עם אישור ההסדר, או שמא בכוונתו להשתקם בחו"ל, האם יש בכוונתו לשפר את התכנית עצמה, האם נצברו לו נכסים בעת שהותו בסין מזה ארבע שנים וכיו"ב. על כן, לאור לשון תקנה 138(ג)(1) ונוכח העובדה כי לא הונח בפניי יסוד עובדתי המקים ראיה לכך שלמערער הייתה סיבה מוצדקת להעדרותו מהדיון מעבר לעובדה כי הוא אינו מתגורר בישראל, ובהיתחשב בכך שאין המדובר במקרה בו הטעם הסביר להעדרות נובע מאירועים אשר אינם בשליטתו, אני סבורה כי יש להורות על מחיקת העירעור.

ראו בהקשר זה סעיף 4 לחוק העוסק בהגדרות והקובע כי "נכס" הנו "מיטלטלין, מקרקעין או זכויות", היינו, לצורך עמידה בתנאי הסף הקבוע בסעיף 101(ב)(2) לחוק, יש צורך להצביע על נכסים וודאיים וממשיים אשר אינם תלויים בהליך משפטי כזה או אחר.

זאת, מאחר והגשת בקשה זו מחייבת מראש קבלת גרסאות של כלל הנוגעים בדבר, ביצוע חקירות שספק בעיניי אם יש סמכות למנהל ההסדר לבצע כאלה, וחשוב מכך, היא מחייבת ניהול הליך ארוך שרק בסופו ניתן יהיה לקבוע אם קיים נכס ליחיד אם לאו, הליך שאינו מתיישב עם תכליתו של הסדר חוב לנושים בהתאם לחלק י' לחוק, ואין בו כל ודאות לענין הכללתו של הנכס המוצע כחלק מההסדר, בסופו של יום, לקופת הנשייה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בערעור ובהחלטת בית-המשפט קמא, ולאחר שעיינתי בתגובת הממונה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון, אני סבורה כי יש להורות על מחיקת הערעור בשל היעדר התייצבות של המערער לדיון ובהיעדר טעם סביר לאי התייצבות זו כמתחייב מלשון תקנה 138(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") הקובעת כדלקמן: לא התייצב בעל דין לדיון בעל פה ולא ניתן טעם סביר לאי-ההתייצבות, יחולו הוראות אלה: (1)לא התייצב המערער, ימחק בית-המשפט את הערעור; (2)לא התייצב המשיב והמערער התייצב, יברר בית-המשפט את הערעור על סמך טיעוני המערער בלבד.

לסיכום דברים אלה, ובדומה לקביעה זו, אני סבורה כי יש לבצע אבחנה בין מקרה בו נושה מגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים כנגד חייב המתגורר בחו"ל לבין מקרה בו הבקשה מוגשת על-ידי החייב/היחיד עצמו.

בהליכי הסדר לפי חלק י' לחוק, נוכחותו של היחיד הינה קריטית להצלחת ההליך שכן ככלל, אין מדובר בהליך שיש לקיים ב"שלט רחוק", כפי שצוין בצדק על-ידי בית-המשפט קמא, לא כל שכן אם היחיד מתכוון להשתקם ולהשתלב חזרה בחיים בישראל, ולא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו גם בהקשר זה. תוצאה זו מתיישבת היטב אף עם הוראת סעיף 322(ג) לחוק הקובעת כי "על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מצא בית-המשפט כי יש בעצם הבאת הסדר החוב לאישור הנושים משום פגיעה בהליך לפי פרק זה, לא יורה על הבאתו לאישור בעלי העניין". מובן שאין בכך כדי לסתום את הגולל בפני מקרים אחרים, בהם למשל, יוצע על-ידי היחיד שאינו מתגורר בישראל, סכום משמעותי לנושים במסגרת ההסדר והנושים יביעו הסכמתם להבאתו של ההסדר להצבעה, או למשל יוצעו נכסים וודאיים ממשיים ומשמעותיים בישראל, מקרה בו היחיד יתחייב להגיע לישראל לתקופה שתידרש על מנת לאפשר בדיקה מעמיקה של הכנסותיו והוצאותיו וכן של היקף חובותיו וכיו"ב, וכן יתחייב כי כל אחד מבני משפחתו המתגורר עימו יגיע לישראל לתקופה שתידרש לצורך השלמת הליך הבדיקה, מקרה בו היחיד יבהיר כי בכוונתו לשוב לישראל לצורך שיקומו וכיו"ב, נסיבות כאלה תיבחנה כמובן לגופו של עניין.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אני סבורה כי דין הערעור להידחות.