העברה למלון אחר עקב רישום יתר

גם אם לא היה מצוין החריג האחרון – שאינו מיתקיים בעניינינו ממילא - יש יצוין בהקשר זה, כי נפסק כי אין בכך כדי לפטור את הגורם המקשר מפיצוי אפילו הציב תניה הפוטרת אותו בחוזה – "לקוח המזמין באמצעות סוכנות נסיעות מלון מסוים מעוניין, במקרה הרגיל, לקבל את המלון המוזמן, ולא רק התחייבות לאספקת מלון ברמה זהה, שיכול להיות ממוקם במיקום שונה, ואשר אינו כולל בהכרח את מכלול השירותים והיתרונות שבעטיים נבחר המלון המקורי. יתר על כן, עצם העובדה שההתקשרות בין הצדדים היא בגדר 'חוזה על תנאי' עד לקבלת אישור המלון, מעידה על כך שברור גם למבקשת כי זהות המלון היא עניין מהותי מבחינת הלקוח. כפי שהבהרנו לעיל, המבקשת אחראית כלפי הלקוח לעצם אספקת השרות שהוזמן דרכה (גם אם לא לליקויים שנפלו בביצועו שלא באשמתה)...גם אם נקבל את טענת המבקשת כי הפרקטיקה של רישום יתר (over-booking) 'הנה תופעה מוכרת ומהוה נוהג בקרב מלונות בישראל ובעולם', אין זה מתקבל על הדעת כי היא תופעל מבלי שיובטחו זכויותיו הבסיסיות של הלקוח לכך שהמלון החילופי יהיה סמוך למלון המקורי, ושתשמר זכותו לקבל פיצוי כספי במידה ונגרמו לו נזקים (ממוניים או שאינם ממוניים) בעקבות ההעברה". בית הדין פסק שיש למחוק מהחוזים עליהם נדרשים הלקוחות לחתום סעיף המתיר לסוכנותה נסיעות להעביר לקוחות מבית המלון שהוזמן עבורם לבית מלון אחר ברמה דומה או גבוהה יותר מחמת רישום יתר או להתיר את הסעיף ובילבד שיצוין שבית המלון החלופי יהיה ברמה דומה או גבוהה יותר ומצוי בסמיכות למלון שהוזמן, וכי בכל מקרה אין בהוראה כאמור כדי לגרוע מזכות הלקוח לתבוע פיצוי או כל סעד אחר בעקבות ההעברה (עניין דיזינהויז, עמ' 40-44 לפסק דין).

...

הנתבעת טוענת כי התובעת ובעלה הגיעו באיחור מבלי להודיע ולו היו מגיעים בזמן לא היו להם תלונות כי היו מופנים למלון טוב יותר עם יתר הצרכנים שהגיעו והופנו למלון החלופי, שם היו בסופו של דבר התובעת ובעלה.

אני סבורה כי הצעת הפשרה של הנתבעת הייתה ראויה גם ראויה שלצערי לא יצאה אל הפועל עקב דרישה מצד הנתבעת מהתובעת לשלם כ-1300 ₪ עבור תחלופת היחידה.

אני סבורה כי בשל כך לא הייתה צריכה הנתבעת להגיע לבית המשפט , כל שכן מדובר בלקוחה ותיקה בגיל הזהב, והיה מקום לוותר על דרישה זו – גם לפנים משורת הדין.

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים שצריכים לעניין, אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2600 ₪ עבור עגמת נפש ונסיעות (שלא נתמכו בקבלות אולם לא הייתה מחלוקת כי היה צורך להיזקק להסעה – בין אם בתשלום ובין אם כרוכה באי נוחות בדמות המתנה ותלות בשאטל) וכן סך של 450 ₪ הוצאות משפט.

העברת מישפחה למלון אחר עקב רישום יתר אינו פוטר את הספק להעביר את המשפחה כולה למלון אחד חלופי עבור כולם.

...

ככל שאין מנוס אלא לבטל העסקה או לשדרג המזמינים לחלופה טובה יותר באין חלופה אחרת כמצוות המחוקק , על הספק להעדיף ולספק חלופה טובה יותר, שכן כל וורסיה אחרת פירושה חובת פיצוי ועלות הפתרון לא אחת נמוכה מעלות הפיצוי.

לאחר שבחנתי הן את הצורך בפיצוי בגין ההזמנה ההבטחה והחובה לספק המבוקש והמשולם עבורו , וכן את עוגמת הנפש של התובעים המזמינים והמשלמים, ובאיזון במכלול השיקולים של המימוש החלקי , ראיתי לנכון לכמת את הפיצוי הכולל בסכום של : 8,000 ₪ .

נוסף לאמור תשלם הנתבעת קשרי תעופה הוצאות בסכום של : 1,200 ₪ .

לפיכך, ניתנה לכל נוסע שביקש זאת האפשרות להשאר ללון בבית מלון בזנזיבר עד לצאת השבת והתובעים בחרו באפשרות זו. כך הועברו התובעים לבית מלון ברמה של 5 כוכבים עד ליום ראשון, ובהעדר טיסה ישירה לישראל יצאו בטיסה דרך אדיס-אבבה עד שהגיעו לישראל ביום ב', 30.10.17, בשעה 03:20.

כך נוכח ההוראה בסעיף 16 בחוק שירותי תעופה שלפיה "אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין, ובכלל זה מזכותו של נוסע לפצוי לפי כל דין", ונוכח העדר הוראה הדומה לזו שיש בסעיף 10 בחוק התובלה האוירית, התש"ם-1980, שלפיה: "... לא תישמע כל תביעה לפצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו". חוק שירותי תעופה מסדיר את זכויות הנוסעים במצבים שונים בהם השתבשה הטיסה שלה הונפק להם כרטיס טיסה.

כך אם המוביל מסרב להטיס את הנוסע מסיבות שונות (כגון "רישום יתר") וכך אם הטיסה מתעכבת או אף מתבטלת.

...

הטענה לאי אספקת שירותי מזון ומשקאות בזמן ההמתנות בשדה התעופה – נדחית.

לא מצאתי לפיכך בסיס לטענה שיש לחייב את הנתבעת בתשלום "פיצויים לדוגמא" ואף טענה זו – נדחית.

נוכח כל האמור אני דוחה את התביעה.

בשל אחריותה זו, מצאה סוכנות הנסיעות לשלוח לישראייר הודעה לצד שלישי.

עוד נטען כי סוכנות הנסיעות, שולחת ההודעה לצד שלישי, היתה צריכה כחלק מחובת הגילוי הנאות החלה עליה להסביר לתובעים את תנאי ההזמנה ולהסביר להם כי המלון רשאי לבצע רישום יתר ולהעביר אותם למלון אחר.

...

אני מקבלת את עדותם של התובעים לפיה המלון שאליו הופנו לא היה דומה למלון שאותו הזמינו.

סוף דבר; התביעה נגד נתבעת 1, נדחית.

עם דחיית התביעה נגד נתבעת 1, ההודעה לצד שלישי נדחית מאליה.

ואולם, התובעים (כמו גם שני נוסעים נוספים מקרב אותה קבוצה) לא עלו על הטיסה לאוקלנד, בשל רישום יתר, ונאמר להם כי יממה מאוחר יותר יועלו על טיסה אחרת לאוקלנד.

התובעים אישרו בחוזה ההיתקשרות מול הנתבעת 2 כי "במקרה של מזג אוויר קצוני, אסון טבע, פעולת טירור או כל כוח עליון שאינו בשליטת חברת מסעות ואינו מאפשר ביצוע חלק או כל תוכנית הטיול מסעות תעשה את המיטב לספק אלטרנאטיבה ראויה. בכל מקרה לא יינתן החזר כספי עבור סיורים ואטרקציות שבוטלו מסיבות אלו". התובעים, יחד עם יתר נוסעי הטיסה ששבה לדובאי, התארחו במלון בנמל התעופה לו דאגה חברת התעופה.

ככזו, כאמור, היא דאגה לטיול ולהזמנה של כל מרכיביו – לרבות טיסות, מלון, שייט, העברות, אטרקציות וכיוצא באלה – וכן הייתה אמונה על ביצוע הטיול המאורגן בפועל ובכלל זאת, טפול ולווי צמוד של חברי הקבוצה והדרכתם.

...

בהקשר זה, לא רק שהתובע העיד כי מדובר בכרטיס טיסה המוגבל לתאריכים ספציפיים שאינם בעונה, ולאוקלנד בלבד, אלא שאני סבורה כי התובעים זכאים לפיצוי זה מחברת התעופה, שבו טרם עשו שימוש, בשל הנזק שגרמה להם חברת התעופה בהתנהלותה ובמנותק מן הפיצוי המגיע להם בשל אובדן ימי הטיול וההתנתקות מן הקבוצה המאורגנת עמה יצאו לדרכם.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית במלואה.

התובעים ישלמו לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך של 500 ₪.