הסתמכות על מידע מדוד והפעל שיקול הדעת העסקי

על החברה, הנאשמת 5, נגזר חילוט שהיקפו פורט במסמך שהוגש במשותף לביהמ"ש. כתב האישום (המתוקן בשלישית) החלק הכללי בהתאם לעובדות אשר בחלק הכללי של כתב האישום בו הודו הנאשמים עולה, כי בין הנאשמים קיימת הכרות מוקדמת והנאשם 1, אליהו במברון, הוא דודו של נאשם 2, אשר סופר.

ביום 04.12.19 ניתן לנאשם 1 צו הפטר על סמך הסכמות שהושגו בין הצדדים.

במעשים אלה, הנאשמים הונו את נושיו של הנאשם 1; הסתירו מהם נכסים; והסתירו מידע שהיה עליהם לגלות והנאשמים 1 ו-3 התקשרו בעיסקה הכרוכה בקבלת אשראי.

ב"כ הנאשם 4, עו"ד גיל בן-עמי ממשרדו של עו"ד ירון פורר, ביקש לאמץ את הסדר הטיעון; הודה לביהמ"ש על הליך הגישור; והזכיר, כי "ההסדר של נאשם 4 נובע מקושי ראייתי וחלקו בכתב האישום"; ביקש לדחות את ביצוע עבודות השרות לאחר יום 10.10.23 בשל בקשת מעסיקו של הנאשם (ב"כ המאשימה השאיר זאת לשיקול דעת ביהמ"ש, לאחר שהוצג מכתב ממעסיקו של הנאשם התומך בבקשה); ביקש להחזיר לנאשם את הטלפון הנייד שלו שנתפס במסגרת התיק; וכן ביקש להחזיר את כספי ההפקדה שהופקדו במסגרת התיק, וזאת לאחר קזוז הקנס המוסכם בשיעור של 7,500 ₪.

...

אכן, מעשיו של הנאשם 1 חמורים, יחד עם זאת, נוכח הקשיים הראייתיים בתיק, שוכנעתי כי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים מובן, ראוי ומוצדק, ועל כן יש לכבדו, כאשר העונש אליו עתרה המדינה אמנם מתון בנסיבות העניין אך מתאים לכלל הנסיבות כמפורט.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני דנה את הנאשמים לעונשים הבאים: גזר דינו של הנאשם 1: מאסר בפועל למשך 3.5 שנים.

בהסכמת הצדדים אני מורה על חילוט התפוסים הבאים בעניינו של הנאשם 1: כרסומת CL-M שנת 2000; מחרטת NCU10 SERVOYURN CNC; מכונת עיבוד שבבי D21LIB ROBODRIL-FANUC; מכונת ארוזיה (שיקוע) תוצרת חברת מיצובישי אלקטריק דגם EA8S+FP80S; מכונת ארוזיה (חוט) תוצרת מיצובישי אלקטריק דגם MV1200S + יחידת הנעה שנת ייצור 2020; מכונת כבישה תוצרת לוקטלי מקניקה דגם T300/DC שנת ייצור 2020 מספר סידורי 3454 כולל פרס הידראולי; מכונת כבישה תוצרת לוקטלי מקניקה דגם CAD T300 שנת ייצור 1998 מספר סידורי 3809 כולל פרס הידראולי; מכונת כבישה תוצרת חברת ROTABEST MINI; מכבש דמוי לוקטאלי בצבע כתום + מכשירים בתפזורת; מחרטה תוצרת WABECO (גרמניה) דגם D6000E; סכום של 100,000 ₪ שהופקדו על ידי הנאשם 1 בקופת ביהמ"ש לצרכי ערובה עם שחרורו מהמעצר, יחולטו ובתמורה יתר הפריטים הנמצאים בנספח א' לכתב האישום המתוקן – יוחזרו לנאשם 1 (הכל בהתאם להחלטה מיום 12.03.23).

אחריות עורכי דין אחריות עורך דין כלפי לקוחו וכלפי צדדים נוספים עשויה להמצא במקורות שונים; אחריות מכוח חוזה (כגון הסכם למתן שירות משפטי); אחריות מכוח דיני השליחות, שהרי עורך הדין פועל כשלוחו של אחר (סעיף 8 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965); אחריות מכוח חובת הנאמנות המוטלת על עורך דין כלפי נהנים שונים, כגון כאשר עורך דין מטפל בנכסי אחרים (ראו סעיף 10 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979); אחריות המבוססת על הוראות חוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, חובות חקוקות מיוחדות על פי כללי הלישכה; או אחריות הנסמכת על עוולת הרשלנות כאמור בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

ובהמשך: עורך-דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטפלו בעינייני לקוחו בייעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא.

בע"א 608/15 עופר נ'' דוד גולן (הנאמן על נכסי שריה עופר ז"ל) (25/2/2016), מבהירה השופטת חיות את חובותיו של בעל תפקיד הממונה בהליכי חידלות פרעון (פסקה 6): כבעלי תפקידים אחרים המתמנים מטעם בית המשפט, חב הנאמן חובת אמונים וזהירות לנושי החייב, לחייב עצמו ואף לצדדים שלישיים.

עם זאת, הלכה היא כי בית המשפט ימעט בהטלת אחריות על בעלי תפקיד, בין היתר בשל החשש מפני הרתעת יתר, הכבדה על ההליכים המשפטיים, החשש מפני עוות בשקול דעת של בעל התפקיד ועוד (ראו ע"א 608/15 הנ"ל, פסקה 7; ע"א 4042/08 סגל נ' גרינברג (22/4/2009); רע"א 7160/06 חנית ובטחון בע"מ נ' גולדנברג (26/3/2007); רע"א 380/14 כהן נ' עו"ד ארז, פסקה 14 (6/6/2014)).

בכך אין להבהיר ולהסביר מדוע לא אסף מבעלי הדין את המידע והראיות לעניין ההוצאות המותרות לנכוי, ומדוע לא העביר ליועץ המס למצער את אותן הוצאות מותרות לנכוי שהיו ידועות לו. ודוקו, ברור כי המשיב ידע על הוצאות שכר הטירחה בעיסקה, על תשלום היטל השבחה שהוטל בעקבות עסקת המכר וכדומה.

...

עם זאת, שוכנעתי כי אשמו של המערער, אשר נטל על עצמו את האחריות לטפל בחבויות המס, מנתקת את הקשר בין התרשלותו של המשיב לנזק הנטען.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

בנסיבות העניין ומאחר שמצאנו כי נפל פגם בהתנהלות המשיב, אציע שלא לחייב בהוצאות.

חברת מיקסולוגיה אילת הזכיינית הנ"ל הנה בבעלות שלושה, שהם יפרח ושני שותפים, אלכס עדן פרקו ודוד (דיווי) לסרי (להלן: "אלכס" ו"דיווי" בהתאמה), אשר ליפרח 50% מהמניות בחברה ואילו לשותפים האחרים 25% לכל אחד.

הודעה זו לא התקבלה על ידי שכן שיחרור מייצוג, בודאי בשלב בו היה מדובר, דהיינו לאחר שחלפו המועדים להגשת תצהירי הצדדים, נתון לשיקול דעת בית המשפט בין היתר בהיתחשב באופן ניהול ההליך ובקשיים שהפסקת ייצוג כזו, תיגרום להמשך נהולו.

בפתח הדיון היתקיים ביום 1.5.19 התברר כי בנתיים חודש קשר טלפוני של ב"כ הנתבעים עם לוי, אשר התברר כי עזב את הארץ והיה בהליכי הסדרת מעמד בארה"ב, וכי היתקבל אצל ב"כ הנתבעים גם מידע אודות מקום המצאותו של יפרח (עמ' 4 שורות 17-15).

משכך, ניתנת הכרעה זו בהיעדר סיכומי הנתבעים, על סמך סיכומי התובעת והחומר המצוי בתיק בלבד (ללא שהוגשו תצהירי הנתבעים), ועל בסיס המתוה המוסכם לעיל על המשמעויות הנובעות ממנו.

יפרח הוא אחד השותפים מאחורי הזכיינית והפעלת הבר על ידי לוי, עד למועד עריכת הסכם השותפות, נעשתה בהסכמתו וכחלק מהסכמות השותפים.

יוער כבר עתה כי ביחס להפרה נטענת זו התובעת אינה מפרטת בתביעה או בתצהיריה באיזה אופן פעלו הנתבעים והטענה נותרה כללית ועמומה, ועל כן זו נדחית על ידי; הנתבעים נימנעו מלשלם את דמי השכירות על הנכס, זאת בנגוד להתחייבותם בסעיף 7.7 להסכם; הנתבעים הפרו את סעיף 7.12 להסכם בכך שלא הפעילו את העסק באופן אישי, מקצועי ובנאמנות לעסק.

...

יתירה מכך, אני סבורה שהפעלת סיפת סעיף 15.1.1 מותנית בהמצאת שטר החוב הנדרש בו, ואין לראותו כסעיף הקובע פיצוי מוסכם במנותק מהמצאת שטר החוב.

משכך, אני מקבלת את התביעה הכספית בחלקה ומחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 89,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה המתוקנת (3.6.2018) ועד היום.

אני דוחה את התביעה הכספית כנגד נתבע 2 אולם אינני פוסקת לו הוצאות לאור המתואר בפסק הדין ולאור העובדה כי ניתן כנגדו פסק דין חלקי.

לעומת זאת, מבחן יכולת הפרעון, שהתקיימותו מהוה כאמור תנאי שבלעדיו אין לצורך ביצוע חלוקה, הוא מבחן כלכלי מהותי, צופה פני עתיד, בעל אופי גמיש וקשה למדידה, המחייב הפעלת שיקול דעת, איסוף מידע וניתוחו, תוך היזדקקות לתחזיות החורגות מכללי החשבונאות (ראו, בין היתר, עניין להב בפיסקה 16, תוך הפניה לדברי ההסבר להצעת חוק החברות, התשנ"ו-1995, ה"ח הממשלה 2432, עמ' 101; יחיאל אקשטיין ודוד האן "'בין האתמול לעתיד, בין האוצר לתחתית': אחריות דירקטוריון בגין חלוקה אסורה" משפט ועסקים כד(2) 639, 649-646, 659-658, 668-666 (2021) (להלן: אקשטיין והאן); חביב סגל, עמ' 97-96; גרוס – חברות, עמ' 908, 918; גרוס – חלוקה, עמ' 35-34; סוארי ברקת וגבעולי, עמ' 110, 114; יחיאל בהט חברות – החוק החדש והדין כרך א 657 (2015)).

ואכן, קו ישיר מחבר בין חובות אלו לבין החלטת דירקטוריון לבצע חלוקה, כפי שמלמד סעיף 311 לחוק שכותרתו "אחריות דירקטורים לחלוקה אסורה". סעיף זה קובע חזקה סטאטוטורית (הנתנת לסתירה) שלפיה כאשר בוצעה בחברה חלוקה אסורה, יראו כל מי שהיה דרקטור במועד החלוקה כמי שהפר את חובותיו האמורות, לפי העניין (זולת אם עלה בידו להוכיח כי נתקיימה לגביו אחת החלופות המעוגנות בס"ק (1)-(3), שעניינן היתנגדות לחלוקה ונקיטת פעולות למניעתה; הסתמכות בתום לב על מידע מטעה; או אי-ידיעה על אודות החלוקה).

...

אם עד כה לא הגדיר הדין באופן ברור את היקפה של חובת הזהירות החלה על דירקטורים כלפי הנושים, הרי שבמסגרת סעיף 288 לחוק חדלות פירעון הובהר באופן חד-משמעי כי קבלת החלטה מעין זו המורה על חלוקת דיבידנד, כאשר הדירקטורים ידעו או היה עליהם לדעת כי החברה נמצאת בחדלות פירעון, עשויה להביא להטלת אחריות אישית כלפי הנושים אם נגרמו להם נזקים כתוצאה מכך, מקום בו החברה נכנסה בסופו של דבר לחדלות פירעון (בכפוף להגנות המפורטות בסעיף).

אם אפוא, ישכילו הדירקטורים להתייעץ עם גורמים רלוונטיים ולעמול על קבלת תמונת מידע רחבה ומהימנה ככל שניתן, הרי שהגנה זו תפרוש עליהם את כנפיה גם אם בסופו של דבר החברה תקלע להליכי חדלות פירעון.

דעתי כאמור כעמדת חברי השופט עמית כי דין הערעור להידחות.

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 50653-12-16 לירון ששון ושמעון בן לולו נ' אבנר חפושי נפט (ש"מ), אבנר נפט וגז בע"מ, איתן רוזנמן, רפאל ברוך האפט, אורי וולף, גבריאל לסט, אסי ברטפלד, ברק משרקי, ליאורה פרט לוין, שיר אלרואי, קבוצת דלק בע"מ, פרייסווטרהאוסקופרס ייעוץ בע"מ וניו-מד אנרג'י (דלק קידוחים) (ש"מ) לפני כבוד השופט מגן אלטוביה המבקשים: 1. לירון ששון 2. שמעון בן לולו ע"י ב"כ עוה"ד עידן איידן ודוד תירוש המשיבים: 1. אבנר חפושי נפט (ש"מ) 2. אבנר נפט וגז בע"מ 3. איתן רוזנמן 4. רפאל ברוך האפט ע"י ב"כ עוה"ד זאב שרף, ערן עוזרי, רן ריף ושון טובו 5. אורי וולף 6. גבריאל לסט 7. אסי ברטפלד 8. ברק משרקי 9. ליאורה פרט לוין 10. שיר אלרואי 11. קבוצת דלק בע"מ משיבים 1 -2 ו 6 – 11 ע"י ב"כ עוה"ד אורי שורק 12. פרייסווטרהאוסקופרס ייעוץ בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד רן שפרינצק, ניר פרידמן ויובל נעים 13. ניו-מד אנרג'י (דלק קידוחים) (ש"מ) ע"י ב"כ עוה"ד אהרן מיכאלי, יהודה רוזנטל ואסף דהן החלטה

יש להעניק משקל רב מאוד להצבעתה של האספה הכללית של אבנר, הן לנוכח שיעור המצביעים שתמכו בעיסקה (84%) מתוך קבוצת המיעוט והן נוכח "רמת היידוע הגבוהה" שעמדה לרשותם, לרבות מידע שפורסם על ידי אבנר, חוות דעת ד"ר מופקדי, אנליזות שפורסמו על ידי אנליסטים מקצועיים בשוק והדיווחים הפומביים של שותפות אבנר ושותפות דלק, עליהם הסתמך גם המומחה מטעם המבקשים.

בבואו לבחון את שאלת האפקטיביות – על בית המשפט להדרש לאי התלות של חבריה, עצמאות יועציה והמומחים שמונו על ידה, הקף הסמכויות שניתנו לה, איכות המידע שהונח לפניה וכיוצ"ב. כל עוד הועדה עשתה את עבודתה נאמנה, בית המשפט אינו נידרש להחליף את שיקול דעתו בשקול דעתה של הועדה – והמשמעות היא שאין ככלל מקום לבחון את האסטרטגיה שבה נקטו חברי הועדה, את טיב ההחלטות שקבלו, ואם יכלו להשיג תוצאה טובה יותר.

כאן נכון, להביא דברים שנקבעו בעיניין עצמון (שם פסקה 63): "...בחירה בשיטת DCF המאפשרת להעריך את שווי המניות גם בהסתמך על נתונים חזויים לעתיד אין משמעותה כי על בית המשפט לזנוח את בחינתה של סבירות הנתונים. הערכה אופטימית מדי שאין בינה ובין נסיון העבר של החברה דבר, לא תיתקבל על-ידי בית המשפט כסבירה". עוד אוסיף, כי למרות שלגישתו היתרון בשיטת ה – DCF נובע מכך שהיא נסמכת על מידע חצוני ופנימי, לא הייתה לפרופ' קידר נגישות למידע פנימי של שותפויות אבנר ודלק בעת עריכת תחשיביו (שם, ש' 13 ע' 30), וגם בכך יש כדי לפגום במסקנתו באשר ליחס ההחלפה ההוגן.

...

לכך יש להוסיף, כי אפילו כך, בהעדר הנמקה עניינית קונקרטית הסותרת את מסקנות המומחים האחרים, אין בטענה זו כדי לגרוע מהמסקנה לפיה יחס ההחלפה שנקבע בעסקת המיזוג ומצוי בתחום יחס ההחלפה הממוצע שנקבע על ידי כל המומחים למעט פרופ' קידר.

סוף דבר הבקשה לאישור תביעה ייצוגית נדחית.

משמצאתי שנפלו כשלים בעבודת הוועדה המיוחדת, ובהתחשב בכל האמור לעיל ובתכליות התובענה הייצוגית, אני מוצא לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.