בהמשך לכך, נקבע שם כי "בהתקיים נסיבות המעלות חשד לפגיעה בזכויות צדדים סמוכים, ייבחן מעמדו של היורש שבחר לנטוש את ירושתו במסגרת הדינים הכלליים הרלוונטיים קרי דיני פשיטת הרגל אם הוכרז החייב פושט-רגל [...]".
מהאמור לעיל נובע כי לפי סעיף 96 לפקודה, כאשר יורש מסתלק מחלקו בעזבון, ונעשה פושט רגל בתקופה של עד שנתיים ממועד ההסתלקות – פעולת ההסתלקות בטלה כלפי הנאמן; ולפיכך – לאו הסתלקות היא.
...
ביום 23.11.2020 קיימנו דיון בערעור, ובסיומו החלטנו להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לצורך הכרעה בשאלה אם החייבים היו כשירי-פירעון במועד ההסתלקות.
יישום הדברים בענייננו מוליך כאמור למסקנה כי הסתלקות החייבים מחלקם בעיזבון אביהם היא הענקה של נכס ששייך להם, ולכן בטלה כלפי הנאמן לפי סעיף 96 לפקודה.
לפיכך, אין לפנינו "הסתלקות" תקפה, כמובנה בסעיף 6 לחוק הירושה, וממילא אין לאפשר לחייבים להיבנות מסעיף זה.
בשולי הדברים, יצוין כי יש לדחות את טענת המערערים, שלפיה ההסתלקות נעשתה בתום לב ועל כן אינה בטלה.
סוף דבר: בשים לב לכל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור, ולחייב את המערערים בהוצאות המשיבים, בסכום של 3,500 ש"ח לכל אחד מהמשיבים.
