הצדדים היו חלוקים בשאלות הנוגעות לנסיבות סיום העסקה והאם בנסיבות אלה זכאי העובד לתשלום פצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, והחזר סכומים שנוכו בשל אי מסירת הודעה מוקדמת להתפטרות, וכן נחלקו באשר לשאלת זכאותו של העובד לרכיבי החזר דמי נסיעות, והפרשים בגין פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, ואי תשלום שכר במלואו (קזוז שלא כדין בגין חצי שעה הפסקה לכל יום עבודה).
בפני בית הדין תאר העובד כי מר אלמליח הסיע כ- 7 אנשים ברכבו לעבודה, כי לעתים היה מקום בהסעה גם עבור התובע, ולעתים גם כשלא היה די מקום ברכבו של מר אלמליח לכל העובדים, היה מוריד אלמליח עובדים אחרים מההסעה כדי שיהיה מקום לעובד התובע כאן "כי היה חשוב שאני אגיע למקום העבודה" (פרו" 19; ש: 20-23).
...
בשאלה זו, מצאנו כי אין לקבל את התביעה בשל פגמים שנפלו בגרסתו של העובד.
משכך, תביעת העובד להחזר הוצאות נסיעה נדחית.
בנסיבות המקרה כאן, אנו קובעים כי העובד עמד בנטל להראות כי עמד לרשות העבודה במשך 8 שעות ליום ועבד מדי יום בין השעות 7:00 עד 15:00 (פרו: 17; ש: 24-25), כמו גם בנטל להראות כי לא ניתנו לו הפסקות כהגדרתן בסעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א -1951, אלא לכל היותר הפסקות קצרות להחלפת כח ואויר, שיש לראות בהן חלק משעות העבודה.
סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה את הסכומים הבאים, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.14, הוא המועד לתשלום השכר האחרון, ועד התשלום המלא בפועל:
א. בגין חופשה שנתית סך 251.40 ₪;
בגין יום חג סך 170 ₪;
ב. בגין שכר עבודה סך 3,100 ₪.
