הסמכות למנות כונס נכסים לאחר מתן פסק דין

תקנה 387ב עסקה במינוי כונס נכסים זמני ותקנה 388 התייחסה לסמכותו של בית המשפט למנות כונס נכסים, בין לפני פסק דין ובין אחריו, "אם הדבר נראה לו צודק ונוח". תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 עיגנו את סמכותו של בית המשפט להורות על מינוי כונס נכסים זמני (תקנה 111) ואת הסמכות למינוי כונס נכסים כדי לבצע, בין היתר, את הפעולות שנימנו בתקנה 113.

הכלל שנקבע בפסיקה הוא "....כי לא על נקלה ימנה בית משפט כונס נכסים זמני לפני שניתן פסק דין, אף מקום שסעדים זמניים אחרים לא השיגו את מטרתם, לנוכח העובדה כי מדובר בסעד חמור המפקיע בפועלו את שליטתו של אדם בקניינו (רעא 1608/13 ישראל קרויז נ' יהודה אמיתי (8.4.13)). סעד של כנוס נכסים מתאים למצבים בהם אין מנוס מלהפקיע את שליטתו של אדם בנכס כדי להבטיח את שלמותו של הנכס או כדי למנוע את הברחתו.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את כלל נסיבות המקרה, מצאתי להיעתר לבקשת התובעים למינוי כונס נכסים כבר בשלב זה של ההליך; ראש וראשון אציין כי לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעים 1 ו-2 לא עמדו בהוראות הסכם התמ"א, לפחות בנוגע ללוח הזמנים שנקבע.

בבוחני שיקולים אלה, שוכנעתי כי הנתבעת אשר הפרה את ההסכם, מיצתה את תקופת החסד שניתנה לה ע"י התובעים, והגיעה העת לקידום הפרויקט ע"י גורם חיצוני אובייקטיבי, שיתמנה ע"י בית המשפט ויקח את המושכות, ייכנס בנעלי הנתבעת לעניין השלמת הבניה, מסירת הדירות וקבלת אישור אכלוס.

השאלות הדיוניות הנוגעות לבירור הטענות ביחס לנתבעים 7 ו-8 תידונה בהמשך, במסגרת קדם משפט שייקבע לצורך זה. על כן, ולאור המקובץ, שוכנעתי כי קיימת הצדקה למינוי כונס נכסים לצורך השלמת הפרויקט, וכך אני מורה.

לאחר ניהול הליך הוכחות, ביום 26.4.2022 ניתן נגדה פסק דין, לפיו התקבלה בקשת הבנק למימוש משכנתות ומינוי כונס נכסים בגין חלקה של אס.סי.אר במקרקעין נשוא המחלוקת, לרבות מתן כל הסמכויות הנדרשות למימוש החוב.

...

תמצית טענות המבקש (הבנק) יש לקבל את הבקשה מהנימוקים הבאים: המשיבות מבקשות להטעות את בית המשפט הנכבד, במטרה להמשיך להקשות על הבנק וכונס הנכסים לממש את המשכנתאות הרשומות לטובתו על זכויות המשיבות במקרקעין נשוא המחלוקת, לצורך פירעון חובות עתק המובטחים בהם, שנאמדים בגובה מאות מיליוני שקלים.

באשר למכתב הכוונות מיום 18.3.2018, הגעתי למסקנה כי אותו מכתב אינו רלבנטי לחובות של דיור ופיתוח ואס.סי.אר לבנק ביחס לפרויקט המקרקעין בחולון (פסקאות 43-42 לפסק הדין).

סוף דבר הבקשה למתן הוראות מתקבלת.

בהתאם הנני מורה כאמור בסעיף 12 (על תתי סעיפיו) לבקשת הכונס מיום 30.8.22 (בקשה מס' 34 ב"נט המשפט").

במסגרת פסק הדין המשלים, בית המשפט נידרש, תחילה, לדין ביחס לטעות שיפוטית, ובפרט מקום בו נפלה "טעות בפסק הדין החלקי לפני שניתן הצוו האופרטיבי בפסק הדין המשלים". בית המשפט המחוזי עמד על האפשרות הקיימת בדין לתיקון פסק דין (שלא בהסכמת הצדדים) – תיקון טעות לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) – אשר מוגבל לתיקון של "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי, וכיוצא באלה". בית המשפט עמד על כך שמדובר בתיקון טעויות שאינן מהותיות, וכי מקום בו נפלה טעות אשר חורגת מגבולות הסמכות המוגדרת בסעיף זה – "יהיה מקום לשקול מתן החלטה מתאימה, לאחר שניתנה לצדדים היזדמנות להתייחס לכך, ובה מוסבר כיצד הטעות שנפלה, ככל שנפלה, משליכה על פסק הדין ועל חלקו האופרטיבי". מכאן פנה בית המשפט לבחון את המקרה המיוחד של טעות אגב פסק דין חלקי.

כפי שכבר צוין לעיל, פסק דינו החלקי של בית המשפט קמא כלל שני מרכיבים: לעניין הזכויות במרתף – נדחתה התביעה; לעניין הזכויות בגג – נקבע שהתובע (קסירר) זכאי לסעד שתבע (מינוי כונס נכסים) אולם בית המשפט נימנע, במסגרת פסק הדין החלקי, מלפסוק סעד זה ואפשר לקסירר לשקול את צעדיו לאור דחיית תביעתו בעיניין המרתף.

לבסוף, יש ליתן את הדעת לכך שבית המשפט הסתמך, בנוסף לסעיף 3(4) לחוק התרופות, גם על מקורות אחרים, ובהם תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר מתנה את מתן סעד של מינוי כונס נכסים בכך שהדבר "נראה צודק ונוח". לטעמי אין בשקול דעת זה, כמו גם ביתר המקורות אליהם הפנה בית המשפט קמא (בסעיף 43 לפסק הדין החלקי), כדי להרחיב את שיקול הדעת המוקנה על פי סעיף 3(4) לחוק התרופות.

...

בית המשפט מצא כי "התמונה הראייתית מראה שככל הנראה שכן"; אך גם אם אין במקום מקלט – הייתה מוטלת חובה על הקבלנים להקים מקלט, הן לפי היתר הבניה והן לפי חוק ההתגוננות האזרחית בנוסחו לפני התיקון משנת 1969.

בית המשפט הגיע למסקנה זו גם מזווית אחרת – על בסיס שיקול הדעת שיש לבית המשפט בבואו ליתן את הסעדים המבוקשים בתובענה, הכפופים לדרישות צדק; וכך קבע: "התובע עותר לסעד של מינוי כונס נכסים, אך סעד זה מותנה בהתרשמות של בית המשפט מכך שצודק לעשות כן (ראו למשל תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לחילופין, עותר התובע למתן סעד של אכיפה כנגד הדיירים, אך גם סעד זה כפוף לדרישות הצדק (ראו בסעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל-1970). ואפילו צווי עשה באופן כללי כפופים הם לשיקול דעת שיפוטי (ראו את האמור בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וכן את הרקע ההיסטורי לגיבושם של צווי העשה, שהורתם בדיני היושר של המשפט המקובל (ראו אצל ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 571 (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין; 1995)). כל אלה מונעים ממני את האפשרות להעניק את הסעדים המבוקשים שעה שזו תמונת הדברים ביחס למקלט ולמחסן. עניין זה טעון ליבון נוסף." (פסקה 43 לפסק הדין החלקי; ההדגשה הוספה – י' כ').

אוסיף כי מקובלת עליי מסקנת חברי השופט י' כשר (פסקה 54 לפסק דינו), כי פסק הדין החלקי, הוא אמנם פסק דין לעניין המרתף, אולם "החלטה אחרת" לעניין הגג, משטרם הושלם הדיון בסעד האופרטיבי הנובע מממצאי בית המשפט.

בבחינת מעבר לדרוש, מקובלת עליי גם מסקנתו כי לנוכח הטעות העובדתית שנפלה בפסק הדין החלקי, ניתנה הסכמת הצדדים לתיקונו, ככל שנדרש.

סוף דבר: אם תישמע דעתי, נדחה את הערעור על כל חלקיו, וקסירר יישא בהוצאות הדיירים, המשיבים 11-1, בסך של 50,000 ₪.

ביום 12.11.2023 עתרו התובעים למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד נתבעת 1 בחלוף המועד להגשת כתב הגנה וכן הגישו היתייחסות להחלטה מיום 8.10.2023 בדבר סמכותו של בית משפט זה. לעניין זה נטען כי בהתאם להלכה הפסוקה לבית המשפט נתונה סמכות למנות כונס נכסים על מנת להשלים פרויקט בניה כסעד שנועד לאכיפה של ההסכם.

...

לאחר שנתתי את דעתי לנטען, מסקנתי היא שיש להיעתר לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, על יסוד התביעה, נגד נתבעת 1, וזאת בכל הנוגע לסעד הכספי הנתבע.

אשר ליתר הסעדים אכיפה ומינוי כונס נכסים דין התביעה להימחק וכך אני מורה.

בהתאם, אני מורה על מחיקת הסעדים שנטענו בתביעה למעט הסעד הכספי שהוא בסמכותו של בית משפט זה. אשר לסעד הכספי בגין איחור במסירת הדירות – הרי שיש להיעתר לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה שעה שהוכחה המצאה כדין ולא הוגש כתב הגנה חרף חלוף המועד ושעה שכתב התביעה מגלה עילה בעניין זה. סוף דבר התביעה לסעד הכספי כאמור בסעיף 10 לכתב התביעה מתקבלת, בהיעדר הגנה.

בכך שונה מקרה זה מפרשות סימה לוי וסימה אמיר שבהן בית הדין 'קם מכסאו' לאחר שההליכים בין הצדדים הסתיימו, ולא נותר לבית הדין עניין לענות בו. ייתר על כן, לפי פסיקת בתי הדין הרבניים, לאחר הגירושין בית הדין נעדר סמכות לידון דוקא בתביעה המבוססת על עילה חדשה שלא הייתה קיימת במועד שבו ניתן פסק הדין, ובנידון דידן לא מדובר בעילה חדשה אלא באותה עילה ממש שדובר עליה בהסכם שקבל תוקף של פסק דין.

כך, למשל, אין חולק כי לבית הדין הרבני סמכות לידון בביטולו או בשינויו של הסכם גירושין, לתת החלטה המבהירה את פסק הדין לגירושין, לאכוף את ביצועו בדרך של מתן צו על פי פקודת בזיון בית המשפט, וכן למנות כונס נכסים לבצוע פסק הדין כאשר מתעורר צורך מיוחד.

...

אי־ודאות זו בנוגע לסעיפים משמעותיים בהסכם (על פי פרשנות בית הדין האזורי המקובלת עלינו כדלהלן), שתעורר מן הסתם את המחלוקת בין הצדדים, מותירה את בית הדין ב'תמונת הסכסוך' בין הצדדים גם לאחר אישור ההסכם.

והראיה, שבאשר לטענה ותביעה עתידית של האישה הסתפק האיש במה שנכתב בהסכם, שלא תהיה כל טענה או תביעה מצד אחד למשנהו, ובאשר לתביעה של הבת, נכתב – ככל הנראה לדרישת האיש – שאם הבת תגיש תביעה נגדו האישה תחויב לפצותו והודגש שהבת לא תתבע את אביה "בכל עניין שהתרחש עד מועד חתימת הסכם זה". מכאן נדחית טענה נוספת של האישה, שבית הדין פירש את ההסכם על פי כוונת הצדדים ולא על פי תוכנו.

אם היה בית הדין נעתר לבקשת האיש ומבטל את ההסכם, סביר שערעורה של האישה, המבוסס על הטענות הנ"ל, לא היה בא לעולם.

החלטות והוראות לאור כל האמור בית הדין מחליט: ביצוע פסק הדין מושא הערעור יעוכב עד החלטה אחרת של בית הדין.