לפי התובעת, דירתם של הנתבעים 1-2 (להלן: "מישפחת נדב/ הנתבעים 1-2"), משתרעת על שטח של 170 מ"ר, והם עושים שימוש בשטח של כ- 288 מ"ר מהחצר המשותפת, הן בחזית והן בעורף של הבית המשותף, והם הקימו מבנים אשר משמשים את בני משפחתם למגורים.
בסיכומיה התייחסה התובעת לעניין הרחבה דומה, כאשר היא מבקשת מביהמ"ש לקבוע כי ההרחבה במרפסת שלה בקונטור של דירת הנתבעים 1-2,מהוה הרחבה דומה, כהגדרתה בדין , ולא שימוש ברכוש משותף, הגג, כאשר הרכוש המשותף הנו גג הרעפים עליו מוצבים הדוודים, והגג שנוצר מעל ההרחבה של דירתה.
זאת בהתאם להסכמות שהתקבלו באספת הדיירים, כמקובל וכנהוג ביתר הבתים המשותפים, הסכמות שעוגנו בהסכם מחייב לפיו נוהגים דיירי הבית המשותף, ואין נפקות אם מדובר בהסכם בכתב או בע"פ לצורך העניין.
(ההדגשה שלי ב.ג.)
המערערים שם לא השלימו עם האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנ''ל, אך בקשת רשות העירעור שהם הגישו לבית המשפט העליון, תיק רע''א 8186/07 נדחתה על פי פסק דינה של כב' השופטת ע. ארבל (פורסם בנבו)
יש לציין את ההלכה הכללית לפיה הפעלת זכות קניינית כפופה אף היא לאיזוני אינטרסים ולעקרון תום הלב, ודומה כי הדברים חלים ביתר שאת ביחסי שכנים בבית משותף לגביהם נידרש איזון עדין בין צרכים שונים של הדיירים, נסיבות משתנות, חילופי דיירים ויחסים ארוכי טווח שנבנים במהלך השנים לרוב ללא מסגרות משפטיות פורמאליות (ראו רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ''ד נה(1) 199 (1999) ת.א. (שלום הרצ') 7101-06-08 צינר נ' בן דוד (15.4.2012)).
...
לעניין הגג, אני מורה לתובעת ולנתבעים 5-6 לאפשר גישה בטוחה לגג לשימושם של כלל הדיירים.
מתן הגישה לתובעת לעשות שימוש באותם שטחים ברכוש המשותף, יחייבו אותה לשאת בחלק היחסי בהוצאות האחזקה של אותם שטחים, כגון מים, גינון, נקיון וכיו''ב.
באשר לתבעה שכנגד, וכפי האמור לעיל, דין תביעה זו להידחות.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי אני מורה על חיובם של הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש''ח לתשלום בתוך 30 יום.
