הסכמה לשמיעת גזר דין בשם עו"ד דומיין

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני כב' השופטת רחל ברקאי ת"א 28630-11-13 26 אוגוסט 2015 בעיניין: התובע נאור חתוקה ע"י ב"כ עו"ד משה אבקסיס הנתבעים 1.משה עמר, ת.ז. 203296181 ע"י ב"כ עו"ד עודד זגורי 2.סאלי סיגרון, ת.ז. 200284396 פסק דין

הואיל והצדדים לא הצליחו להגיע להבנות בנוגע ליתר המחלוקות נקבע התיק לשמיעת הראיות בפניי.

היתנהלות זו באה לידי ביטוי הן במסגרת הודעתו לבית המשפט, עוד בטרם נערך הדיון בבקשה לצוו מניעה- בשלביו המוקדמים של ההליך המשפטי, לביטול הדיון עקב הסכמתו להסרת זכויותיו בשם המיתחם והן מתמלול שיחות טלפוניות שנערכו בין השניים ואשר צורפו לתצהירי העדות הראשית של התובע.

מציין פרופ' **** פרידמן בספרו, דיני עשיית עושר ולא במשפט, כרך א', מהדורה שנייה, תשנ"ח- 1998, בעמ' 64, כי: " מקום שמדובר בזכות קניינית יזכה התובע, בדרך כלל, בהשבה ממי שהתעשר מנטילת הנכס או מהשמוש בו, ללא עילה חוקית". ( ההדגשה שלי- ר.ב.) וכי :"המסקנה כי ההתעשרות היא "בלתי צודקת" או "לא במשפט" נגזרת מכך שהזכות בנכס שייכת לתובע ולא לנתבע" ובהמשך ( שם, בעמ' 130): " ... אפשר לדבר על" גזילה" או פגיעה אסורה באינטרסים אלה, רק אם הדין מכיר בהם כנמצאים בבעלותו של התובע, באופן שהוא זכאי למנוע מאחרים את השמוש בהם שלא בהסכמתו".

...

ס' 52 לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן: "גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת". לטעמי יסודות עוולה זו אינם מתקיימים בנסיבות העניין נוכח הספק אם "מוניטין" עונה על הגדרה של "מיטלטלין". לפיכך, טענותיו של התובע ככל שיסודן בעוולה זו דינן להידחות.

מתן חשבונות בהינתן כל האמור לעיל ומשנמצא כי הנתבע עוול כלפי התובע בעוולת גניבת העין ברף המינורי ביותר של עוולה זו, לרבות בעוולה של עשיית עושר ולא במשפט, ובהינתן משך הזמן הקצר בו בוצעה העוולה, לא מצאתי בנסיבות העניין הצדקה למתן צו לחשבונות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ומשקבעתי כי הנתבע עוול כלפי התובע ברף הנמוך ביותר של העוולות ראיתי לנכון לפסוק לטובת התובע סכום פיצוי גלובלי, אותו ראיתי לנכון להעמיד על סך של 15,000 ₪ בלבד.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 61100-03-16 תמיר ואח' נ' הולמס פלייס אינטרנשיונאל בע"מ ואח' לפני כבוד השופט אריאל צימרמן התובע: עו"ד דורון תמיר הנתבעת: הולמס פלייס אינטרנשיונאל בע"מ הצד השלישי: טוויסטד פרפורמנס בע"מ בשם התובע: עו"ד זיו גלסברג בשם הנתבעת: עו"ד רון אובוז בשם הצד השלישי: עו"ד גיא נאמן ועו"ד שגיא רויזר פסק דין

ניסיונות בלתי נחושים של הצדדים לייתר ביניהם את הסיכסוך בלא צורך בהכרעה שיפוטית התארכו בלא הצלחה, ועל כן נשמעו הוכחות.

בין טענות נטולות עד דלות נפקות, דוגמאת הסכמה (שאין לה בדל ראיה) של התובע למשלוח ההודעות, או שאלו אינן דבר פירסומת, או אופיו של התובע, נעסוק רק בעיקריות.

שלישית, התובע לא עמל על ביאור זיקתו לתיבות הדוא"ל השונות, חלקן בשמות מיתחם שאינם קשורים בשלו.

להקף הפצוי: מובן שזה ייגזר מתכליות החוק כמובא בסעיף 30א(י)(3) לחוק התיקשורת וכמפורש בפסיקה ענפה, ובפרט לאחרונה בעיניין ארד (פסקה 17 ואילך).

...

מקובלת עליי טענת הנתבעת כי לא פעלה בתחום זולת עם טוויסטד, ומכאן שאם אותם גורמים נוספים (שטוויסטד רצתה לצרפם לתביעה, אך לא היה בידה נתיב חוקי לעשות כן בהיות התביעה בסדר דין מהיר) פעלו כקבלניה שלה, לא יהיה בכך לפטור את טוויסטד; כך גם לא כתבי השיפוי שאותם גורמים נוספים מסרו לפי הנטען בידיה של הנתבעת, אם זו לא בחרה לפעול על בסיסם.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 7,000 ₪ בקשר עם ההודעות ששלחה אליו, ועוד 7,000 ₪ הוצאותיו בקשר עם ניהול ההליך, ובסה"כ 14,000 ₪.

בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 2559-07 בפני : כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל / ס. נשיאה בעיניין: 1. לאוקורד השקעות אלטרנאטיביות בע"מ 2. דוד בועז ע"י ב"כ עו"ד נ' בן-צבי ו/או עו"ד א' קסיר התובעים נ ג ד 1. Lehman Brothers Alternative Investment Management LLC 2. ליהמן ברותרס (ישראל) אינק (בפרוק) 3. אריק וינשטיין ע"י ב"כ עו"ד ר' ברקמן ו/או עו"ד ד' וייזר ו/או עו"ד ש' מרקוביץ הנתבעים פסק דין

התובע מס. 2 זיהה את הפוטנציאל החדש והחליט לממשו בארץ, באמצעות התובעת מס. 1 (להלן גם: "לאוקורד") שהוקמה למטרה זו. התובעת מס. 1 היתקשרה עם הנתבעת מס. 1 בהסכם לניהול השקעות (נספח יא' ל-ת/9) במסגרתו הוסכם על הקמת קרן של קרנות גידור וגיוס השקעות ממשקיעים ישראליים בסכום שהוסכם ע"י הצדדים, כשאת עיקר ניהול ההשקעות של הקרן תבצע הנתבעת מס. 1.

בבית המשפט של ערעור נקבע, כי אומנם ההסכם לא הקנה לתובע במפורש בלעדיות בשימוש ובשליטה בשם המיתחם, אך ללא זכות זו אין למעשה כל ערך להסכם.

האם לאור עובדות בסיסיות אלה, אשר התגלו במהלך שמיעת הראיות, - ניתן לאמר שהתנהלות הנתבעים מסכלת את בסיס ההיתקשרות שבין הצדדים? אני סבורה שהתשובה חיובית.

מסקנה זו מתחזקת אצלו (עמ. 15 לחוה"ד) לאור העובדה שאצל התובעת מס. 2, לאור האירועים וההתנהלות הנסקרים בחוה"ד שלו, היה צורך לרשום הפסד בתקופה שבין הרבעון הראשון של שנת 2007 ועד סוף הרבעון השני של שנת 2009, ומכאן הנחתו שהם לא היו ממשיכים בעסק זה. הצדדים עצמם, כשערכו בינם לבין עצמם את חישוב הרווחים האפשרי לקחו כהנחת יסוד (נספח 8ב' לתצהיר וינשטיין נ/18, נ/19) כי הרווח עשוי להיות נגזרת מסכום של 50 מיליון דולר.

...

הוא הגיע למסקנה ההפוכה, בקצירת האומר דהיינו: כי נכון לנובמבר 2006 לתובעים לא היתה כל התחייבות לכספים מצד חברות מוסדיות, הם לא גייסו כספים כלשהם, לא ניתן היה לדעת אם בכלל היו מצליחים לגייס סכומים כלשהם ובוודאי לא את הסכום שנדרש לצורך הקמת הקרן, ומכאן גם, בין היתר, מסקנתו שלא היו להם נזקים.

מסקנה זו מתחזקת אצלו (עמ. 15 לחוה"ד) לאור העובדה שאצל התובעת מס. 2, לאור האירועים וההתנהלות הנסקרים בחוה"ד שלו, היה צורך לרשום הפסד בתקופה שבין הרבעון הראשון של שנת 2007 ועד סוף הרבעון השני של שנת 2009, ומכאן הנחתו שהם לא היו ממשיכים בעסק זה. הצדדים עצמם, כשערכו בינם לבין עצמם את חישוב הרווחים האפשרי לקחו כהנחת יסוד (נספח 8ב' לתצהיר וינשטיין נ/18, נ/19) כי הרווח עשוי להיות נגזרת מסכום של 50 מיליון דולר.

ברמה העקרונית התיאורטית נראה לי שמה שצריך לעשות הוא לקחת את חוה"ד של פרופ' טישלר, ולהתאים אותה לתהפוכות שהיו בשוק ההון ובשוק קרנות גידור ולירידות הגדולות בתשואת קרנות אלה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7408/09 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל המערער: אילן גדו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.9.2009 בתפ"ח 5037/08 שניתן על ידי כב' השופטים: י' אלרון; כ' סעב; מ' גלעד תאריך הישיבה: ג' בשבט התשע"ג (14.1.2013) בשם המערער: עו"ד דורון ברקוביץ בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות ][]פסק-דין

ד"ר מלב ציין, כי הוא מסכים עם קביעת ד"ר ראוכברגר כי במצבו הנוכחי המערער מבחין בין טוב לרע וכשיר להישתתף בהליך המשפטי, אך עם זאת חזר והדגיש כי קיימת אצלו "פגיעה בשיפוט ובוחן המציאות במיוחד במצבי לחץ" וכי הוא סובל ממחשבות שוא ויתכן גם משמיעת קולות.

בצדק רב עמד בית משפט קמא (גזר הדין, עמ' 30) על כך שחמת-זעם אינה מהוה, כשלעצמה, הפרעה נפשית חמורה כנדרש בתנאי סעיף 300א(א).

...

דעתי היא כי אין להיעתר לבקשה.

כמובן, שגם עקרון סופיות הדיון מחייב מסקנה זו. יפים לעניין זה דברי השופטת ע' ארבל בע"פ 10221/06 ג'וראן נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (17.1.2008): "באשר לחוות הדעת הנוספת שהתבקשה. מערער 1 טוען עוד כי לא פעל להבאת מומחה נוסף בבית המשפט קמא הואיל ולא יכול היה לצפות כי בית המשפט ידחה את חוות דעתו של כהן. טענה זו אין בידי לקבל, הואיל והיא חותרת תחת העיקרון של סופיות הדיון. ככלל, כאשר מונחות בפני בית המשפט שתי חוות דעת סותרות, עליו להכריע ביניהן. מצב זה, אינו מהווה כל הצדקה לפתוח בשנית את מסכת הראיות. מערער 1 מבקש להפוך את ערכאת הערעור לזירה לעריכת מקצה שיפורים, בהתאם לקביעותיו של בית המשפט קמא" (ההדגשה אינה במקור).

לסיכום, דעתי לעניין זה היא כי אין להיענות לבקשה למינוי מומחה נוסף, אף מבלי שיהיה צורך להיזקק לשאלה הלא קלה כלל ועיקר של מינוי מומחה מטעם בית המשפט בהליכים פליליים (לעניין אחרון זה ראו: ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל (20.10.2010, פסקה 146 לפסק דינו של השופט י' עמית; סעיף 111 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, המצמצם אפשרות זו לעניינים שבחשבונאות או נושאים אחרים הדורשים "בדיקה טכנית או חישוב", ולצורך "הבהרת חומר הראיות").

בנסיבות אלו ועל אף שהדבר לא נטען מפורשות על ידי הצדדים, ניתן לומר, כי הפירסום חוסה תחת ההגנה המעוגנת בסעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע, ולפיה "הפירסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן". מכל מקום, להלן אבחן את טענת עו"ד שינו לקיומה של הגנת "אמת הפירסום". מהעדויות שנשמעו בתיק עולה, כי הוכח שאילן מורד שכר את שירותיו של עו"ד הירש לטובת מתן ייעוץ משפטי וכי שולם לו כ- 10,000 ₪.

גם כאן, בפוסט עצמו עו"ד הירש לא ציין את שם עו"ד שינו במפורש, אך כל המשתמשים שנחשפו לפרסומים קודמים הבינו, שמדובר בעו"ד שינו.

במסגרת הנספח אין כל אינדיקאציה לעניין כתובת URL של אותו פירסום, לרוב אין מועד מדויק של הפירסום אלא ציון פרק הזמן שחלף מאז אותו פירסום ועד למועד ההדפסה או צלום המסך.

בסעיף 44 לסיכומיה, עו"ד שינו ביקשה לגזור ולהסיק, כי עו"ד הירש הקים את החשבונות "עובדה על עידית שינו" ו- "עובדה על איציק מירון" מפירסום שנעשה במסגרת חשבון "עובדה בעניים", במסגרתו נכתב, כי יקים חשבון "עובדה על מיה עבודות עפר" (ראו, נספח לה לתצהיר שינו עמוד 26).

עו"ד הירש כינה את ליאת "ליאת שניצל ****". בהמשך לאותו פירסום כינה אדם אחר בשם "מרק עוף אזולאי". בהמשך אותו פירסום כתב עו"ד הירש, "דרך אגב, ליאת שניצל **** באה לבכות לי שארחם אליה ואוותר לה על הכסף. היא אפילו הסכימה להלשין על אחרים בקנוניה". עו"ד הירש לא הכחיש פירסום זה. בכך מיתקיים יסוד הפירסום.

...

לאור האמור, אני מחייב את מר אילן מורד לשלם פיצוי לעו"ד הירש בסך של 12,000 ₪.

לעניין ת"א 33903-09-15 עו"ד שינו נ' עו"ד הירש- התביעה מתקבלת חלקית.

אני מחייב את עו"ד הירש לשלם לעו"ד שינו פיצוי בסך של 70,000 ₪.