הסכמה להחזרת עניין לוועדה רפואית לבחינת גובה נכות

על החלטה זו הגישה המערערת ערעור לבית דין זה (ב"ל 51349-11-19) וביום 05.05.20 ניתן פסק דין בהסכמה להשיב את עניינה של המערערת לועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, "על מנת שתיתן דעתה לטענות בסעיף 7 לערר מיום 22.7.19 בעיניין תיסמונת דום נשימה בשינה".(להלן:"פסק הדין") ביום 25.11.20 היתכנסה הועדה לעררים מכוח פסק הדין וקבעה כך: "הועדה קראה את פסק הדין מתאריך 05.05.20 ב"כ התובעת שהגיש ביום 22.07.19 טוען ללא כל הנמקה וסימוכין רפואי כי לתובעת דום נשימה המצדיקה קביעה של 40% נכות.

בעיניין זה מן הראוי להיתמקד בשתי נקודות חשובות: הראשונה היא שהטבלה בספר התדריך עוסקת כאמור במספר ההפסקות של הנשימה ללילה ולא רשום צפיפות, והשנייה היא שדרגת הנכות תקבע בהתאם לסעיף 3(ד) או 5(1)(ג) לספר במבחנים של הביטוח הלאומי.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העירעור להיתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן: א. פסק הדין המחזיר הורה לועדה שתיתן דעתה לטענות בסעיף 7 לערר מיום 22.7.19 בעיניין תיסמונת דום נשימה בשינה, שם נטען כדלקמן: "יתרה מכך, וביחס לבעיה הקשורה לדום נשימה, ובשים לב לחומרת בעיה זו כפי שהדבר בא לידי ביטוי במסמכים הרפואיים ותוצאות הבדיקה, אין כל ספק כי היה על הועדה להעניק לעוררת נכות גבוהה יותר בגין ליקוי זה. בנסיבות העניין, יש לקבוע לעוררת נכות בשיעור של 40% לפחות לפי סעיף 3(ד) או לחילופין סעיף 5(1)(ג). בנוסף, העוררת תטען כי קביעת הנכות בגין מחלה זו אינה מנומקת. כאמור, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי בדבר קביעת דרגת נכות ניתן לקבוע נכות בגין מחלת דום נשימה בשינה לפי תקנה 3 או תקנה 5 אולם הועדה לא רשמה כל הסבר או נימוק בדבר קביעתה. יש להבהיר כי העוררת עברה בדיקה ונערך רישום שינה במשך של פחות מחמש שעות (4:43 שעות) במהלכה תועדו 94 הפסקות נשימה. מכאן, המסקנה המתבקשת היא שיש לקבוע לעוררת נכות בשיעור של 40% לפחות" סעיף הליקוי 3(א) ו- (ב) קובע: מחלות הבלוטות להפרשה פנימית (בלוטות התריס, מצר התריס, יתרת המוח, יתרת הכליה) הפרעות בפעילות (יתרה, מיעוטה או בלתי סדירה) עם סימנים קליניים ברורים (לא ממצאים מעבדתיים למיניהם בלבד) .

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות וזאת מהנימוקים שלהלן: א. לטענת המשיב, הוועדה יישמה את פסק הדין המחזיר אשר מכוחו התכנסה.

הרכב הוועדה- הואיל ועניינה של המערערת הוחזר לוועדה באותו הרכב מכוח פסק דין, והוועדה לא יישמה את פסק הדין המחזיר, דין הערעור להתקבל באופן שעניינה של המערערת יוחזר לדיון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, על מנת לדון בערר המערערת מראשיתו.

סוף דבר הערעור מתקבל, באופן שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה רפואית לעררים (נכות כללית), בהרכב חדש, על מנת שתדון בערר המערערת מראשיתו.

לא יונחו בפני הוועדה לעררים בהרכבה החדש פרוטוקולים קודמים של ועדות רפואיות לעררים, פסק הדין מיום 05.05.20, ופסק דין זה. המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין למשיב.

טענות הצדדים והסכמת המשיב במסגרת תשובתו לערעור הודיע המשיב, כי הגם שהטענה לנכות זמנית לא נטענה על ידי המערער לפני הועדה בעת היתכנסותה, נוכח העלאת הטענה במסגרת נימוקי הערר מיום 30.8.18, מסכים המשיב להחזיר את עניינו של המערער לועדה בהרכבה מיום 8.11.18 לבחינת הטענה בעיניין גובה הנכות הזמנית, שיעורה ופרק הזמן בו היא נמשכה.

עניינו של המערער יושב לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 8.11.18 לבחינת הטענה בעיניין גובה הנכות הזמנית, שיעורה ופרק הזמן בו היא נמשכה כפי שנדרשה הועדה לעשות במסגרת נימוקי הערר.

...

בשל כל האמור לעיל, הוועדה דוחה את הערר.

טענת המערער, כי ממצאי הבדיקה מקנים נכות בגין מגבלה קלה היא טענה רפואית שדינה להידחות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל בנוגע לנכות הזמנית בלבד, כאמור בתגובת המשיב לערעור.

סוף דבר אשר על כן, הערעור מתקבל באופן חלקי בנוגע לנכות הזמנית בלבד כמפורט בתשובת המשיב לערעור.

בפסק דין מיום 22.9.20 אישר בית הדין את הסכמת הצדדים "להשיב את עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 13.9.19 על מנת שתשקול עמדתה בשנית תוך היתייחסות למכתבו של ד"ר אסרף אלברט מיום 30.1.19. המערער יוזמן להופיע בפני הועדה, גם באמצעות בא כוחו ויתאפשר להם לטעון לפניה. החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת" (להלן: פסק הדין המחזיר).

ולפיכך אין הועדה מקבלת את מסקנותיו והמלצותיו לגבי גובה הנכות".

לאחר שפקיד התביעות מכיר בליקוי מסוים כפגיעה בעבודה, ולאחר שהמבוטח מגיש תביעה לתשלום גמלת נכות מהעבודה, מובא עניינו של המבוטח בפני הועדה הרפואית.

על כן, גם אין מקום לערוך מבחן עובר ושב.

...

החלטת הוועדה הוועדה התכנסה מכוח פסק הדין המחזיר ביום 14.1.21, רשמה את טענות ב"כ המערער, וקבעה כך: "הוועדה עיינה בהחלטת בית הדין להתייחס למצבו של המערער תוך התייחסות לסיכום ביקור של ד"ר אשרף מתאריך 30.1.2019. הוועדה בישיבתה הנוכחית שאלה את התובע על עיסוקו בעבר. מסר כי במשך 30 שנה שיחק כדורגל מקצועני ועסק בענפי ספורט נוספים.

נדחית טענת המערער שהוועדה חרגה מסמכותה מאחר שפקיד התביעות הכיר בפגיעה בברך.

סוף דבר המסקנה העולה מכל האמור היא שהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ואין בטיעוניו של המערער כדי להצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

על כן, הערעור נדחה וזאת ללא צו להוצאות לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. ניתן היום, ז' שבט תשפ"ב, (09 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

בדיון שהתקיים לפני כבוד השופטת שמולביץ בבית המשפט המחוזי ביום 26.9.2019, וקדם להחלטת הוועדה לעררים בראשל"צ, הגיעו הצדדים לידי הסכם ועל פיו יוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית העליונה "כדי שתידון בטענותיו בעיניין הנכות הנטענת בקשר לצואר ולגב התחתון, כפי שנטענו בעירעור שהגיש ביום 30.10.2014 תוך שכל אחד מן הצדדים שומר על כל זכויותיו וטענותיו". הצדדים הסכימו כי הדיון בעיניינו של המערער יתקיים לכל המאוחר תוך 6 חודשים מיום ישיבת בית המשפט (קרי לכל היותר עד 26.3.2020).

על המשיב לעדכן הנכות ולהעמידה על 21% כל שהמערער יוכל לזכות בגימלה המותנית בנכות הגבוהה מ-20% נוכח קרות התאונה בעת חופשה.

יתר על כן, סק(ב) מסמיך את שר הביטחון להתקין תקנות לקביעת מבחנים לדרגות נכות ותקופות תחולתם של מבחנים אלה.

...

לא למותר לציין כי בתחילת דבריו אמר ב"כ המערער כי הוא מבקש "לטעון בפני הוועדה להעלאת האחוזים שנקבעו בגין סחרחורות ולטעון שאינם 5% אלא 10% לפחות..." ובסוף דבריו "בנוסף חוזרים על הטענות והתלונות שהושמעו בפני הוועדה המחוזית" (מיום 23.9.2014, הערת הוועדה).

] ביום 11.7.2017 התכנסה ועדה רפואית עליונה וקבעה כי דין ערעורו של המערער להידחות וכי לענייננו נכותו של המערער בגין גב תחתון בשיעור 1% ועמ"ש צווארי בשיעור 1% הינה עד 15.9.2011.

אין אנו מקבלים את הסבריו בתצהירו, עם כל הכבוד.

במהלך הדיון בעירעור הודיעה ב"כ המשיב על הסכמתה להשבת עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת לקיים דיון בטענת האובדניות אשר נזכרת במכתבו של ד"ר רויטמן מיום 6.7.21, לה לא התייחסה הועדה.

המשיב מיתנגד להחלפת הרכב הועדה ומדגיש שלא די בכך שעניינו של המערער מושב בשלישית לועדה אלא המבחן להחלפת הרכב הוא מבחן ה"הינעלות", ואין להסיק כי מדובר בועדה "נעולה", שכן היא ביססה את קביעתה בדבר העדר החמרה על בדיקותיה הקליניות ועל הבדיקה הקלינית התקינה שערך ד"ר רויטמן, ועל כן מדובר במקרה שבו נידרשת היתייחסות נוספת של וועדה לעניין מסויים שלא דנה בו. במחלוקת בין הצדדים עמדת בית הדין כעמדת המערער.

בהחלטת הועדה ההתייחסות לקשיי התיפקוד של המערער בהיבט המקצועי, אינה מיתמקדת בהערכת הקושי ואיפיונו במונחים של סעיפי המשנה של סעיף 34(א) לרשימת הליקויים, אלא היא מתרכזת בגורם שתרם לקושי – שהוא פיטוריו סביב משפט דיבה, ונראה כי הועדה עסקה בקשר הסיבתי בין אותו ארוע בעבודה לבין ההתדרדרות, שאלה שאינה רלוואנטית בשלב הערכת גובה הנכות.

...

אלא שחרף אותה בדיקה תקינה, ד"ר רויטמן קבע כי המערער סובל מאובדנות פעילה על סמך ניסיון אובדני מסוף שנת 2020, ובנסיבות אלה, לעובדה שהוועדה הסתמכה על בדיקה קלינית תקינה, אין כדי לשנות מן המסקנה שהוועדה לא קיימה את פסק הדין כראוי, ונראה כי אין מקום להשיב את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב.

הערעור מתקבל.