הסכמה לבוררות מכוח שטר בוררות מאושר

מסתבר, איפוא, כי לסברת המבקש, דברי בית הדין בהודעתו מיום כ"ז טבת תשע"ה, כי "די בהודאתו המפורשת של הנתבע בבית הדין כדי לחייבו", חסם בפניו כל אפשרות להגיש טיעונים או ראיות נוספות לבית הדין, מכיוון שבית הדין כבר גיבש דיעה סופית באמרה האמורה ועל כן, "ברי כי נסתתמו להם כל טענותיו, ולא תהא כל תועלת בקיום דיון נוסף בפני בית הדין", זאת על אף הסכמת בית הדין להזמין דיון נוסף, אשר בו לפי קביעתו של בית הדין, ניתן יהיה להעלות כל טענה ולהגיש כל ראיה.

אומנם, ב"כ המבקש העלה בבקשתו גם טענות ביטול נוספות מכוח סעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק (החלטה הנוגדת לתקנת הציבור (סעיף 24(9) לחוק), וקיום עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי (סעיף 24(10) לחוק)), ברם אין בטענותיו אלו כל בסיס עצמאי, מאחר שאין בהן אלא הפניה לעצם פסק הבוררות כפי שניתן, ואשר לסברתו של המבקש ניתן ללא שמיעת ראיות וללא קביעות רלבאנטיות בשאלת האותנטיות של שטר ההלוואה ושל חתימת המבקש עליו; ומאחר שבהודעתו לבית הדין על סרובו להמשיך לשתף פעולה עמו, חסם המבקש מעצמו כל אפשרות שבית הדין ישמע את טיעוניו, הרי שחסומה בפניו גם הדרך מלטעון נגד פסק הדין שהוציאו הבוררים בהיעדר הישתתפות מצידו.

כפועל יוצא מדחיית בקשת הביטול, ובהתאם למצוות המחוקק בסעיף 28 לחוק, המחייב את בית המשפט לאשר פסק הבוררות במידה שלא נעתר בית המשפט לבקשת הביטול, אני מאשר בזה את פסק הבוררות מיום ט' שבת תשע"ה, 29.1.15.

...

לטענת ב"כ המבקש, נעתר בית הדין לבקשה האמורה והורה על צירופו של הלווה כנתבע, ברם בתגובה לזימונים שהוציא בית הדין ללווה, "התחמק" הלווה ממתן הסכמה להתייצבותו, תוך שדרש לקבל מידע אודות ההרכבים השונים של בית הדין, בטענה שכנתבע פוטנציאלי, זכותו לבחור את ההרכב אשר בפניו תישמע כל תביעה נגדו.

דעתי כדעתו של ב"כ המשיבה, ודין הבקשה להידחות.

אשר על כן דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות, והיא נדחית בזה.

כפועל יוצא מדחיית בקשת הביטול, ובהתאם למצוות המחוקק בסעיף 28 לחוק, המחייב את בית המשפט לאשר פסק הבוררות במידה שלא נעתר בית המשפט לבקשת הביטול, אני מאשר בזה את פסק הבוררות מיום ט' שבת תשע"ה, 29.1.15.

נטען, כי הצדדים חתמו על שטרות בוררות וניתנו החלטות על ידי ביה"ד כבוררים ביום 26.10.15, אך המשיבים פנו לביהמ"ש קמא בבקשה לצוו מניעה לפני יישום ההחלטות.

ביום 10.3.16 דחה כב' השופט אמנון כהן את הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בבימ"ש זה. דיון ברגיל, ערכאת העירעור איננה נוטה להתערב בשיקולי הערכאה הדיונית "שהחליטה לעכב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, או שדחתה בקשה לעכבם". כב' השופט טירקל ציין ברע"א 286/98 רפאל נ' אגודה שיתופית נס הרים (5.4.98), כי מידת ההתערבות "היא מצומצמת ביותר". במקרה דנן נטען, כי ביהמ"ש שגה בהחלטתו שלא לעכב הליכים מבלי שבחן האם קיימת הסכמה לבוררות מכח היתנהגות.

בנסיבות המקרה הגשת בקשה לעיכוב הליכים מבלי להגיש בקשה לאישור פסק הבורר אומרת דרשני.

...

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, בהתאם לתקנה 410 של תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

אקדים כי טענת המשיבים בדבר הרחבות חזית נדחות.

לפיכך, ייתכן שלאחר שיצטברו נתונים נוספים אגב בירור התובענה ימצא בית המשפט קמא לנכון לשנות מהחלטתו מושא בקשה זו. מובהר כי בעניין זה נתון לבית משפט קמא שיקול דעת מלא, לרבות האפשרות להורות, כי נוכח התשתית העובדתית והמשפטית החלקית שנפרשה לעת הזו בסוגיה הנדונה, שהתבררה בגדר טענת מקדמית, ניתן יהיה לשוב לטעון ולהביא ראיות בשאלת קיומו של הסכם בוררות החל על צדדים שלישיים במהלך בירור התובענה לגופה: השווה רע"א 213/16 (שירותי בריאות כללית נ' פלונית (8.3.16).

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

שני הצדדים מסכימים כי יש להפנות את הסיכסוך ביניהם להליך של בוררות וזאת מכוח שטר הבוררות מיום 28.9.2010 שאושר באסופה הכללית של בעלי המניות של חברת י.ק.א.ר. אלטרץ בע"מ (להלן: "החברה").

...

אולם במקרה דנן וכפי שהובהר לעיל, המבקש מתנגד לכך שרואה החשבון ישמש כבורר, וזאת לאור העובדה שהוא מוסיף לכהן כרואה חשבון בחברה שהמבקש כבר אינו בעל השפעה בה. לכן, אני סבורה כי יש למנות בורר אחר לפתרון הסכסוך בין הצדדים.

לכן, אני ממנה כבורר בין הצדדים את רואה חשבון חן ברדיצ'ב. הצדדים יפנו במשותף לרואה החשבון כדי לוודא שהוא מוכן לקבל עליו את המינוי.

לאור מינוי הבורר, אני מורה על עיכוב הליכים בתובענה מכוח ס' 5 לחוק הבוררות.

בהחלטת בית המשפט (כב' השופטת י' ייטב) מיום 29.12.15 נקבע כי "נקודת המוצא להכרעה במחלוקות בין הצדדים הנה ההודעה המוסכמת שהגישו הצדדים לתיק בית המשפט על הסכמתם לפנייה לבוררות בבית הדין הרבני. חתימתם של הצדדים על הודעה זו כמוה כחתימה על שטר בוררות, אשר בעקבותיו עוכבו ההליכים בתביעה הראשונה". עוד צוין כי צד להסכם הבוררות אינו רשאי להביא להפסקת הבוררות על יסוד הודעה חד צדדית, וכי כל עוד לא פנה לבית המשפט המוסמך, תנאי הסכם הבוררות ממשיכים לחול במלואם.

המשיבה אמנם אישרה כי צרפה הסכמתה, כנתבעת פורמאלית, להפניית ההליך לבוררות, אך הוסיפה וטענה כי בהיותה נתבעת פורמאלית לא היה כל צורך בהתייצבותה לדיונים, בהגשת מסמכים מטעמה או בהעלאת טענותיה, והיא אף לא נתבקשה לעשות כן ע"י בית הדין או ע"י הצדדים.

המשיבה טענה שהמבקש לא הוכיח כי הליכי הבוררות התנהלו מכוח הודעת הצדדים לבית המשפט, נספח ב' לבקשה, עליה חתמה המשיבה כנתבעת פורמאלית, וכי הדבר נסתר מן המסמכים המלמדים כי הליכי הבוררות נוהלו מכוח שטר הבוררות שנחתם לפני בית הדין.

...

מכאן, כי אין בהחלטת בית הדין או בעמדת המבקש כמתואר לעיל כדי לסתור את המסקנה כי המשיבה היתה צד להליך הבוררות שהתנהל בכל המתייחס לתביעת האגודה.

הערעור מתקבל אפוא, ופסק הבורר (החלטה ו"אישור") יאושר גם בעניינה של המשיבה.

המשיבה תשלם למבקש את הוצאות ההליך בשתי הערכאות בסך 10,000 ₪.

במכתב מ- 9.8.40 שנשלח מפיק"א לאגודת בית הכנסת המרכזי בחיפה (האחרונה תכונה להלן "האגודה", והינה כאמור גלגולה המשפטי הקודם של המשיבה 2) אישרה פיק"א כי בנייני בית הכנסת המרכזי בחיפה עומדים על מגרשים שבין רחוב הרצל לרחוב גלעד בשכונת הדר בחיפה ורשומים בספרי האחוזה על שם פיק"א; וכי אותם בניינים של בית הכנסת הוקמו ע"י האגודה בידיעתה ובהסכמתה של פיק"א; ועד שתעביר פיק"א את המגרשים אל האגודה, מחזיקה האגודה במגרשים כמו במשך כל השנים האחרונות, כחוכרת מטעמה של פיק"א (מיסמך מס' 2).

לטענת המבקש, ההסכם האמור זכה לאישור ביה"ד הרבני מכוח שטר בוררות (נספח ט2 לבקשה, המהוה אישור ההסכם בפרוטוקול ביה"ד הרבני האיזורי בחיפה מיום 3.5.09).

...

הפועל היוצא מכל המקובץ הנו שהמשיבה 2, בכשירותה כנאמן, התיימרה לעשות את מה שהדין אינו מאפשר לה, ואין תוקף לאותו הסכם שבינה לבין המבקש, עליו נסמך האחרון כדי לבסס חזקה כדין.

סוף דבר אני מורה שהצו מיום 9.7.09 הנו צו תקף (נספח א' לבקשה).

אני מורה שההחלטה המעכבת ביצוע הצו תפקע בעוד 30 יום.