מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הסכם שכירות מסחרי להפעלת הוסטל

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

סעיף 6 להסכם מגדיר כי השכירות היא למטרת ממכר כלים חד פעמיים והשוכר התחייב להשתמש במושכר רק למטרה זו. בסעיף 9.1 להסכם , שכותרתו "רישיונות והיתרים", הוצהר שוב כי ייעודו של המבנה הוא לתעשייה בלבד, אולם באחריות השוכר לטפל ולהשיג היתר לשימוש חורג במבנה המתאים להפעלתו למטרת השכירות.
עוד טענו הנתבעים כי התובע ידע כי במקום פועלת חנות מסחרית, אולם לא פנה למבקשים ולא היתעניין בקשר לקבלת היתר לשימוש חורג ואף הסכים למימוש האופציה ללא כל דרישה בעיניין זה. לשיטת הנתבעים, קיימת להם זכות קזוז כנגד תשלום דמי השכירות וזכות זו הופעלה כדין.
...
על כן, התביעה מתקבלת במלואה.
אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 211,996 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.
התביעה שכנגד נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

רקע עובדתי עניינה של תביעה זו בטענות המבקשים לפיהן, הפרו המשיבים את זכרון הדברים שנחתם ביניהם לבין המבקשת 2, חברת ים בנמל בע"מ (להלן: "ים בנמל"), אשר נועד לקדם הסכם שכירות והפעלה של מסעדה במיתחם הממוקם בהוסטל שיוקם בנמל תל אביב על ידי המשיבה 2, חברת תל אביב דפורט רזידנט (2016) בע"מ (להלן: "חברת דפורט").
וכך קבע בסעיף 23(ג) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999: "(ג) בהליך משפטי בעיניין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובילבד שראה כי הענין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצוו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב), אין כדי להגן על הסוד המסחרי." ככל והדברים נוגעים לחסיונות סטאטוטוריים או הלכתיים גוברת ההכבדה על בעל הדין השני.
...
לטענת המבקשים, בשל דרישות שהעלה המשיב 1 (להלן: "אוחנה"), אשר סותרות הסכמות קודמות שהושגו, לא נחתם בסופו של דבר הסכם מפורט (ראו הודעת דוא"ל מיום 22.4.19; נספח ה' לכתב התביעה).
הכרעה- לאחר עיון בבקשה ובתגובות הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן מענה לבקשת המבקשים ואין להוסיף ולדרוש עוד בנדון.
בהינתן האמור דרישה זו נדחית.
סוף דבר הבקשה מתקבלת באופן חלקי כמפורט לעיל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

מאחר שמשיבה 1 הנה חברה פרטית מסחרית הפועלת להשאת רווחים, אזי ככל שהיא תאכלס את הבית בדיירים רבים יותר, כך תגדלנה הכנסותיה.
במכתב מפנה משיבה 1 את משיבה 2 למסמך ההסכמות הכללי – שכירות, שנחתם בינה לבין מר שלומי דהן שהוא בנה של משיבה 2 עוד ביום 31.1.18 (להלן: "מיסמך ההסכמות") ובו הסכים האחרון ואישר למשיבה 1 "להגיש את פרטי המבנה שבבעלותו בשד' בן גוריון 5 בזיכרון יעקב במענה למכרז להפעלת מסגרות ארציות טיפוליות – שיקומיות מוגנות לדרי רחוב ונפגעי התמכרויות...". לכך השיב ב"כ משיבה 2 כי בנה של זו איננו הבעלים של הבית ואילו מר כהן, מנכ"ל משיבה 1 אמר: "כך הוא (הבן – ר.ס.מ) הציג את עצמו. הוא אמר שזה משפחתי והוא רשאי ויש לו גם יפוי כח. בשלב של החוזה היא (משיבה 2 – ר.ס.מ) חתמה. אני מאמין לאנשים". בהקשר זה הוסיף ב"כ משיבה 1 והפנה אל מכתבה של משיבה 2 למנכ"ל משיבה 1 מיום 10.6.18 בו הבהירה משיבה 2 כי בשל עוצמת ההיתנגדות הציבורית להקמת ההוסטל בביתה היא מבקשת כי יימצא פיתרון של מוצא מן הסיטואציה שאליה היא נקלעה וכי הלה יסייע לה בהתרת ההסכם שנחתם ביניהם, על אף שהיא אינה חפצה בהפרתו.
...
גם בבחינת האפשרות של הפרת חובה חקוקה בדמות שימוש חורג בקרקע, ובבחינת השאלה האם הפעילות בבית מהווה הפרה של הוראת סעיף 63א(א) לחוק התכנון, היתה מסקנתו של בית המשפט באותו מקרה דומה, בשל היות הדיירים "נכי נפש". השאלה שהטרידה את בית המשפט במקרה זה והביאה בסופו של דבר למתן סעד זמני מוגבל, נגעה למספר הגדול של הדיירים אותם תכננה העמותה לשכן בבית – 20 דיירים בשטח של כ- 400 מ"ר שיש בו 6 חדשים וחדר שביעי נוסף למדריך.
בית המשפט קבע כי "ככלל, אין כיום יותר מחלוקת כי שימוש למגורי חוסים שנעשה במבנה המיועד למגורים אינו שימוש חורג... אם היה ספק בכך בא התיקון לחוק התכנון והבניה והוסיף את סעיף 63א(א) והבהיר זאת". ויחד עם זה, מאחר שלא שוכנע כי המבנה הנדון לא נחשב כ"מבנה מאוכלס" בשל העובדה שנכללו בו שתי יחידות מגורים בכתובת אחת עם קיר משותף, אזי החליט ביהמ"ש בסופו של דבר להעתר לצו המניעה הזמני באורח חלקי תוך הגבלת מספר הדיירים ל-6, בכפוף לקבלת כל האישורים הנדרשים מכל הגופים הרלבנטיים שאמורים לאשר קיומו של הוסטל במקום.
במצב דברים זה, לנוכח עמדת משיבה 2 (הגם שבשלב זה הועלו טענותיה בפני באמצעות בא כוחה ולא בדרך של הגשת תצהיר מטעמה בשל שהייתה בחו"ל, אך יכולתי לעמוד עליהן גם מתוך עיון במכתבה מיום 10.6.18 אל מנכ"ל משיבה 1 , דהיינו טענתה בדבר אי מודעותה מראש למטרה האמיתית שלשמה הושכר ביתה למנכ"ל משיבה 1 באמצעות האחרונה), כמו גם הבעייתיות העולה מכך שבנה שאיננו בעליו של הנכס הוא זה שחתום על מסמך ההסכמות הכללי – שכירות מיום 31.1.18ולאור האינדיקציה הברורה לקיומו של חשד בדבר קיום חריגות בניה חדשות במקום (להבדיל מאותם 200 מ"ר שלפי הטענה נבנו ללא היתר אך זה קרה מזמן), אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל בדרך של הותרת הצו הארעי שניתן על סוף דבר, הבקשה מתקבלת בדרך של הטלת צו מניעה זמני האוסר על משיבה 1 לפתוח ולהפעיל את ההוסטל בבית, לבצע בו כל פעולת בניה או הריסה, התאמה, אכלוס, או כל פעולה אחרת המשנה את מצבו לצורך הכשרתו לטובת הפעלת המסגרת השיקומית הנדונה.

בהליך פירוקים (פר"ק) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

עוד ובנוסף נטען בתשובה שהגישה המבקשת, כי שיקול דעתם של הנאמנים מוטה מסירובה של המבקשת לחשוף הסכם עליו חתמה עם חברת מוריה סיעוד ביתי בע"מ (להלן: "חברת מוריה"), וזאת בשל רצונה של חברת מוריה לשמור על פרטיות התנאים המסחריים, שעה שהנאמנים מעוניינים בקבלת ההסכם לצורך ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי בנצרת ואף ציינו בין נימוקי דחיית תביעת החוב את הדרישה לחשיפת ההסכם, שאין לו כל רלבאנטיות להוכחת תביעת החוב של המבקשת.
דיון ביום 07/9/17 הוגשה על ידי החברות, שעיסוקן בתחום הפעלת בתי אבות ו/או בתי חולים ומרכזים גראטריים ו/או הוסטלים, בקשה למתן צו הקפאת הליכים לתקופה בת 60 ימים, וזאת לטובת אישור הצעת הסדר לנושיהן של החברות, אשר מקורותיו יתבססו בעקרם על מכר כלל נכסי ופעילויות החברות, וכן על תרומת בעלים עד לסך של 5 מיליון ₪, בתנאים שפורטו בהצעת ההסדר.
מעיון בנספחי הבקשה עולה כי ביום 25/09/17 הגישה המבקשת תביעת חוב בסך של 2 מיליון ₪ בה העלתה טענות לנזקים שנגרמו לה בשל הפרת הסכם שכירות מצדה של החברה.
...
לטעמם מדובר בבקשה הנעדרת יסוד ובסיס עובדתי ומשפטי, והלוקה באופן הצגת הדברים, וביחוד על רקע העובדה כי הבקשה אינה מתייחסת לעובדה שהמבקשת לא טרחה להמציא בגדר פרק הזמן שנקצב לכך, ואף לאחריו, את התיעוד והנתונים שנתבקשו על ידי הנאמנים לביסוס תביעת חוב שהגישה המבקשת, ומכאן שדין הבקשה להידחות.
זאת ועוד, מבקשת המבקשת נפקדה גם העובדה כי הנאמנים פנו, לפנים משורת הדין, למבקשת עוד ביום 31/12/17, הסבו תשומת ליבה של המבקשת כי תביעתה נעדרת ביסוס, פנו בדרישה מפורטת לקבלת תיעוד תוך 14 ימים, והתריעו בפני המבקשת כי תביעתה במתכונתה עשויה להידחות רובה ככולה.
משדין בקשתה של המבקשת להידחות מן הטעמים שפורטו לעיל, והגם שאינני סבורה כי יש יסוד לטענות הבלתי ראויות שהעלתה המבקשת כלפי הנאמנים, לא ראיתי בשלב זה וממילא משלא התקיים דיון לגוף העניין, להרחיב את הדיון באלה.
סוף דבר לאור כל האמור, דין בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת חוות דעת לאחר הכרעת הנאמנים בתביעת החוב להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

לא זו בלבד שפוליגון ידעה על האמור, כבר במועד חתימת ההסכם, אלא היא פנתה לבית המשפט המחוזי- מרכז בעודה משכירה את המקרקעין לעסקי מקמל, על מנת שלא לחייבה בארנונה מסחרית כי אם חקלאית, מאחר והתב"ע אינה מאפשרת הקמתו של עסק על גבי המקרקעין, ולא קיימת כל התכנות להפעלת עסק כאמור.
...
טענות ההגנה והתביעה שכנגד מנגד, טוענת פוליגון כי דין התביעה הראשית להידחות שעה שהצדדים חתמו על הסכם שכירות שנעדר כל התייחסות לטענות התובעים לפיהם הובטח להם גובה החיוב בארנונה וסיווג השטח כחקלאי בחיובי הארנונה.
דברים חמורים אלה, המוצאים ביטוי בפרוטוקול (עמ' 70) ואף חמורים מכך בעמ' 72-73, נאמרו לאחר שבית המשפט מצא לנכון להזהיר את הצדדים קודם לכן כי קיימים היבטים לא חוקיים בהליך זה המועלים על ידי הצדדים.
אי הבאתם לעדות פועלת לחובת שני הצדדים בהקשר זה. לאור נסיבות אלה, מצאתי כי דין התביעה העיקרית והנגדית להידחות הדדית.
לסיכום: לאור כל האמור לעיל, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו