הסכם שיתוף פעולה: עסקי דוגמא

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל-אביב (השופט אלעד שביון ונציגי הציבור מר משה בן דוד ומר אבי אילון; סע"ש 24426-05-19), בגדרה הורה בית הדין על עיכוב ההליך שלפניו מחמת "הליך תלוי ועומד". רקע: ביום 29.10.15 נחתם בין המבקשת למשיבה 1 (להלן: המשיבה) הסכם לשיתוף פעולה במיזם עסקי לצורך פעילויות מסחריות שונות של שלוט פנים סניפי, מבצעי קידום מכירות ואירועי ספקים ברשתות צרכניות שונות.

המבקשת הגישה כתב הגנה, ובגדרו טענה, בין היתר, כי "במצב הדברים כפי שהיה בין התובעת והנתבעת 1, יש לראות בנתבעת 1 עובדת של התובעת, ואשר חלו בין שני הצדדים הללו יחסי עובד-מעסיק בכל דבר ועניין. הגם שאין כאן המקום להאריך בענין זה, הרי שלאור העובדה שבכוונת הנתבעת 1 לפנות בהליכים מתאימים ע"מ להביא לכך שהסכסוך אשר בינה ובין התובעת יתנהל לפני ביה"ד לעבודה, כנדרש בדין. במקרה דנן תפרט הנתבעת 1 בקצרה ובאופן חלקי בלבד, מס' דוגמאות המעידות באופן ברור וחד משמעי על כי בין התובעת לנתבעת 1 חלו יחסי עובד-מעסיק לכל דבר וענין". ביום 6.8.17 היתקיים דיון בבית המשפט המחוזי בבקשה לצוו מניעה במסגרתו ניתן גם צו לניטור תיבת הדואר האלקטרונית של המבקשת, וכן ניתן נגדה צו מניעה לתקופה של תשעה חודשים האוסר עליה לעסוק באופן גורף בכל פעולת שיווק ו/או מכירה בתחום השלוט הפנים סניפי.

...

אנו סבורים שיש קושי בהותרת הכרעה זו לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת במיוחד בשים לב לכך שטענה זו משליכה על הסמכות העניינית לדון בתובענה, כשבסוגיות אלה יש חשיבות להכרעה מוקדמת וברורה, ככל הניתן.

יתר על כן. בשונה מעניין אורג'ניקס בע"מ, הכרעה בהליך בבית המשפט המחוזי לא תייתר את הדיון בבית הדין לעבודה, שכן כמובהר ככל שייקבע - ואיננו מביעים עמדה בקשר לכך - שחלו יחסי עבודה בין המבקשת לבין המשיבה, גם ההתחשבנות על פי ההסכם היא בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, ויהיה עליו לדון בה והכריע בה. סוף דבר – הבקשה מתקבלת, והתיק מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שידון בשלב ראשון בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעסיק, ולצורך כך ישמע ראיות.

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.

התביעה בעיקרה נסובה על טענת התובע, לפיה הנתבעים פעלו בחוסר תום לב במשא ומתן לפני כריתת ההסכם, משהעלימו ממנו פרטים מהותיים בנוגע לעסקה (דוגמאת קיומם של שעבודים), וכן בהפרת תנאי ההסכם על ידם.

באי שתוף פעולה, פעלו הנתבעים בנגוד לסעיף 5.6 להסכם הקובע את חובתם המשותפת של הצדדים לפעול להשבחת העסק.

...

במצב דברים זה התביעה בגין ראש נזק זה נדחית.

לסיום לנוכח המפורט לעיל, ולאור העובדות והראיות שהוצגו בפניי, אני פוסקת כי הנתבעים ישלמו לתובע סך של 25,000 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות ההליך הנדון ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,390 ₪ (סכום זה כולל את אגרות בית המשפט).

בהקשר זה, אמנם הנני מקבלת מחד, טענת הנתבעים ולפיה הסכם שתוף הפעולה אינו חל באופן אוטומאטי על כל עסקה אשר מציעים רוני וגיא למשפחת כוזהינוף ואולם, מאידך, הנני סבורה כי, בכך לא סגי באשר - ככל שמוצעת על ידי מוטי וגיא עסקה לכוזהינוף, הרי שבידי כוזהינוף הבחירה בין לבצעה בשותפות, אשר על פרטיה יסכימו עם רוני וגיא ובהתאמה לחתום על נספח להסכם שתוף הפעולה, או – לא להיתקשר בעיסקה כלל.

כך, ביום 3/3/14 כותב עו"ד טסה בקבוצה: "מה עם השמאות ???!!!!" "מחכים לטיוטה." "גיא מה קורה." "מתי יש פרזנטציות עם האדריכלים". ורוני מאנה משיב: "מחר בשעה חמש וחצי אצל עמי מור סגור". באותו יום בשעות הערב כותב עו"ד טסה: "יום רביעי שעה 12:00 פגישה בקשר למפונים עם עורכי הדין בשעה 13:00 יגיע המודד להסבר ולמו"מ לחוות דעת. בלי מודד לא ניתן הגיש תביעות. אם יש לכם רעיונות בקשר לתביעות או מפונים תשלחו לי מחר במייל על מנת שנהיה ערוכים לפגישה לתשובות עם מתן החלטות". ביום 19/3/14 כותב עו"ד טסה: "יש שמאות. 180" על כך עונה גיא: "עד יום ראשון יעלה". עו"ד טסה כותב :"אני בדיוק עובד על זה." וביום 23/3/14 כותב גיא :"שווי המיגרש עלה ל – 250 מ'". וכולם מברכים אותו על כך. בהקשר זה, במסגרת עדויותיהם, כמו גם בסיכומיהם, ניסו הנתבעים להפחית מחשיבות פועלם של גיא ורוני וטענו כי מדובר בעבודה בהיקפים קטנים של שעות ספורות [ראו לדוגמא עדותו של מוטי בעמוד 571 שורות 14-18] ואולם, הנני מוצאת להבהיר – כי לא הכמות היא החשובה אלא המהות והמהות מלמדת על כך שהתובעים המשיכו לפעול לקידומו של הפרויקט והנתבעים שתפו אותם בכך והכל הואיל והצדדים הכירו בכך שהנם שותפים ולא רק מתווכים.

...

הצדדים חלוקים בשאלה מי סיכם את הדברים בשמה של חברת בראשית **** ואולם, אין חולק כי בסיכומו של דבר הוצא שיק על סך 800,000 ₪ על ידי חברת ארדיטי יבלום, שיק זה הועבר לעו"ד טסה, לא הגיע לידי התובעים והופקד- לטענת הנתבעים- בחשבונו של אורן כוזהינוף.

התביעה כנגד שאר הנתבעים נדחית.

לאחר ששקלתי ותוך איזון דבר דחיית התביעה כנגד הנתבעים מלבד הנתבעים 1-3 הנני קובעת כי הנתבעים 1-3 יישאו ביחד ולחוד בהוצאות התובעים בסך של 60,000 ₪ וכן, בתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 150,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

התביעה כנגד הנתבעים האחרים – נדחית בלא צו להוצאות.

באשר לתלושי השכר שצורפו ע"י המבקש, טוענים המשיבים כי במהלך שנת 2013 הודיע המבקש למשיב 2 כי יש לו קושי להוצאת חשבוניות מס במסגרת שתוף הפעולה העיסקי ביניהם כפי שהתחייב לעשות בסעיף 4 בהסכם ההיתקשרות וזאת תוך שהוא מסתיר מהמשיב 2 כי הוא מצוי בהליך פשיטת רגל .

על פי הפסיקה הנוהגת, על מנת שהלוואה תהווה עילת תביעה במסגרת יחסי עובד מעביד, יש להוכיח כי ההלוואה הנה חלק מתנאי העבודה של העובד, לדוגמא: הטבות שכר במסגרת הלוואה הנטענת ללא ריבית ריאלית (ראה ע"א 4506/91 צבי אהרוני נ' א. ש. ת כספים בע"מ (פורסם בנבו, 7.7.1994)).

...

לאור האמור לעיל, דין טענת המבקש לעניין הסמכות העניינית, להידחות.

ברי כי על פי לשון הוראות הסכם ההתקשרות מדובר אך בסכסוכים הקשורים בנושאים אותם מסדיר הסכם ההתקשרות ולא בהלוואות פרטיות העומדות בבסיס התביעה שהוגשה בתיק זה. לפיכך, יש לדחות את הטענה לקיומו של סעיף בוררות החל בין הצדדים במסגרת התביעה שהוגשה בתיק זה. לסיכום: אשר על כן, בהתאם לכל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק על הסף.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

כאמור בפסק הדין בעיניין דאטה פול (סעיף 29 לפסק הדין): "על מנת שרשימת לקוחות תהווה סוד מסחרי, צריך להיות בה מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, מידע סודי ולא נגיש לציבור, כמו גם מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וממון. רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או בלקוחות קבועים, ולא בלקוחות שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל, מספר הטלפונים, כאשר מדובר במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהוא בקבלת הרשימה מן המוכן" בע"ע (ארצי) 164/99 דן פרומר - רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294 (1999), נפסק גם כי: "'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של 'סוד מסחרי' להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד', כפי שארע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה'סוד המסחרי' על המעסיק הקודם להוכיח גם את הקפו ואת הזמן שעליו להוותר בגדר 'סוד'. יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב'סוד' וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן" (סעיף 25 לפסק הדין של כב' הנשיא בדימוס ס' אדלר) זאת ועוד, בהתאם לפסיקה "הסוד יכול להיות גלוי או ידוע לעובדים המתעסקים בו ואף על פי כן, להשאר סודי כלפי זרים היכולים להשיגו רק בקשיים מסוימים. סודיות הסוד היא יחסית ואין צורך שיהיה סודי באופן מוחלט" (כאמור בע"א 3156/98 יצחק בן ישי נ' אלכס ויינגרטן פ"ד נה(1) 939, עמ' 956 (יכונה להלן: "פסק דין בן ישי")).

] לתיק לא הוגש ההסכם שנערך בין אלי וחזי לבין מיכאל דוד, אך מהעדויות עולה כי היה ביניהם הסכם בדבר שתוף פעולה עסקי במסגרתו הפנו מיכאל ודוד לסוכנות חומה לקוחות להם מכרו סוגי ביטוח שונים ובתמורה אלי וחזי שילמו למיכאל ודוד עמלות.

...

סוף דבר התביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עוולות מסחריות – מתקבלת.

התביעה לפיצוי בגין אבדן עמלות בהווה ובעתיד וכן התביעה לפיצוי מוסכם כאמור בהסכם הסודיות, נדחות.

התביעה שכנגד בגין אי תשלום הפרשי עמלות וכן התביעה לתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק איסור לשון הרע ועגמת נפש – נדחות.