בהחלטה שניתנה בבקשה ביום 20.3.13, צויין כי מה שמנע השלמת הרישום באותה עת היה סרובו של מר שחר נחמד, הבעלים של 50% מהזכויות בחלקה, לחתום על תקנון הבית המשותף בטרם יעוגנו בגדריו זכויות הבניה שהוקנו לו על פי הסכם שתוף וחלוקה במקרקעין בין הבעלים המקוריים של החלקה (דדש) לבין רימר ז"ל, שאת זכויותיו ירש.
לדבריה, מאחר ובכל 25 שנות עבודתה כשמאית לא נתקלה במצב בו נעשתה הבחנה, לצורך בחינת ירידת ערך, בין רישום בפנקס הזכויות לבין רישום בית משותף בבתים דו משפחתיים צמודי קרקע, ולא נתקלה בתקדים לירידת ערך במקרה כזה, מצאה לנכון להתייעץ ולשאול את עמיתיה בטרם קביעתה הסופית בעיניין (עמ' 29 לפרוטוקול, שו' 25-17).
...
נוכח מסקנתי שלעיל, דינה של התביעה להידחות.
בסיכומו של דבר, העריכה המומחית את שווי הזכויות בנכס בסכום של 3,715,000 ₪ ומסקנתה היתה שלא קיימת פגיעה בשווי השוק של הנכס עקב אי רישומו בפנקס הבתים המשותפים.
טענה זו דינה להידחות, שכן אין מתקיימים בענייננו התנאים הקבועים בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, ובנסיבות בהן קיים הסכם תקף בין הצדדים אין לקבוע כי הנתבעים קיבלו טובת הנאה "שלא על פי זכות שבדין".
סיכום
סיכומו של דבר, התביעה נדחית.
