הסכם רכישת נכס לבנייה רוויה

נשוא התובענה בין הצדדים נחתם הסכם, לפיו רכשה המבקשת מהמשיבה נכס מקרקעין בחולון, המיועד לבניה רוויה.

...

המסקנה, לפיה ההתכתבות בין ב"כ הצדדים איננה מלמדת על גמירת דעת להתקשר בהסכם מייתרת את הדיון בשאלה, האם עו"ד גנות היה מוסמך להתקשר בהסכם בוררות ללא קבלת אישורה מראש של מרשתו.

תוצאה התובענה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ והוצאות משפט בסכום כולל של 2,000 ₪.

השתלשלות הדברים המבקשת רכשה מהמשיבה נכס מקרקעין בחולון, המיועד לבניה רוויה.

שכן, מנגד, עומד האנטרס הקנייני של המשיבה לסחור בנכסיה ולנהוג בהם מנהג בעלים, כאשר אין חולק שהמבקשת שילמה עד כה כרבע בלבד ממלוא התמורה שנקבעה בהסכם.

...

בענייננו אני סבור, שהתנאים להארכת תוקפו של הסעד הזמני שניתן עד להכרעה בערעור שיוגש לא התקיימו.

יחד עם זאת אני סבור, שניתן להיעתר לבקשת המבקשת להאריך את תוקפו של הצו הזמני שניתן לתקופה קצרה, כדי שתהא לה שהות להגיש תביעה מתאימה לגוף הסכסוך שביניהם.

תוצאה בהתחשב בכל האמור לעיל, אני מחליט כדלקמן: א. הבקשה להארכת תוקפו של הצו הזמני עד להכרעה בערעור שיוגש – נדחית.

הנתבעת הנה חברת בנייה אשר עסקה בבניית מחיר למישתכן בשכונת קריית מנחם בעיר אופקים, ובין היתר בנתה בנייה רווייה במסגרת הפרויקט במקרקעין הידועים כגוש 39667 חלקה 4, מיגרש 153, הם המקרקעין נשוא התובענה.

התובעים רכשו את הנכס בינואר 2018, בהסכם נקבע כי יקבלו החזקה בנכס בפברואר 2020, ובפועל קיבלו החזקה בו ביוני 2020.

...

ביום ה- 10/1/21 התייצבו הצדדים בפני לצורך דיון בבקשה הדחופה לסעד זמני, ובמועד הדיון מיום זה קבעתי כי "...בנסיבות העניין ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני מורה על מחיקת הבקשה למתן צו עשה זמני. הנתבעת תגיש הודעת עדכון באשר לתיקון הליקויים מושא ההודעה מיום 30.12.20 ....". ביום 20/10/21 במהלך הדיון לפניי, הגיעו הצדדים להסכמות והנתבעת שילמה לתובעים סכום של 25,000 ₪, בגין טענת התובעים באשר לאיחור במסירת הדירה והתובעים הציגו רשימה של דברים המצריכים תיקון בנכס והנתבעת התחייבה כי נציגים מטעמם יגיעו לדירה לבדיקת הליקויים הנטענים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת מטעם התובעים, סבורתני כי במקרה הנדון לא מדובר בליקויי רטיבות חמורים, המצדיקים בדרך כלל פיצוי משמעותי בגין עוגמת נפש, אין מדובר בליקויים אשר לא אפשרו המשך מגורים בנכס, ואין מדובר בליקויים אקוטיים שכן התובעים סרבו להצעות רבות מצד הנתבעת לתקן ומשכו וגררו את משך התיקונים למשך זמן רב. כמו כן, לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובת הנתבעת ובשים לב להתנהלות הנתבעת בפניי, התרשמתי כי הנתבעת נאותה לשתף עימם פעולה לאורך כל ההליך ולפני ההליך.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת, שלא מצביעה על ליקויים דרמטיים, ובשכלול נתון זה, מכאן ניתן ללמוד על התנהלות התובעים מחד והתנהלות הנתבעת מאידך.

נוכח כל האמור לעיל, דין בקשת התובעים לחיוב הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת נפש להידחות ובנסיבות הענין, כל צד יישא בהוצאותיו.

2.3 גורם מארגן בהיתחשב במורכבות ביצוע פרויקט בניה משותף ובמיוחד בבנייה רוויה, יש צורך לארגן מראש את "כללי המשחק" של השותפים בפרויקט ולקבוע גורם שיארגן את הקבוצה וייתן מענה לדרישות החברים בקבוצה.

ל"הסכם השתוף" צורף: "נספח א'. נספח חלוקת היחידות הרעיוניות, באם תיתקבל התוכנית, אשר מפורט בו מיקומה של היחידה אשר נמכרה לכל צד להסכם זה". נספח (א')(1) "המפרט את התשלום, הכולל את עלויות רכישת החלק היחסי של כל אחד מהצדדים במיגרש וכן את התשלום בגין שכר טירחת היועצים המשפטיים והוצאות משפטיות". ל"הסכם" מיום 3/8/2016 צורף נספח ובו פירוט/טבלה של כל רוכשי המקרקעין/הדירות שכוללת את המ"ר אותו הוא רכש, את הסכום אותו הוא שילם עבור רכישת הקרקע את עלות הבנייה של דירתו ואת "סה"כ עלות לרוכש": "עלות הקרקע"+ "עלות בניה". בנוסף, נערך הסכם בין העוררת – רום כינרת נכסים השקעות בע"מ לבין כל אחד מהרוכשים, בו נאמר: "7 באפריל, 2016

...

הערות האזהרה – שנרשמו מאוחר יותר – היו כפופות לשעבוד ראשון זה ונדחות בפניו.

סוף דבר אנו דוחים את הערר.

אנו מחייבים את העוררת לשאת בהוצאות המשיבה לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

כאמור לעיל, הנתבעת מכחישה מכל וכל טענות התובע לסיכול ההסכם על ידה ונתמכת בעדים לצורך כך. התובע הסביר לנתבעת ושיכנע את הנתבעת כי בעתיד יהיה ניתן לבנות בניה רוויה אשר תניב לצדדים 6-7 דירות אשר מתוכן 3 דירות יועברו לקבלן שיבצע את עיסקת הקומבינאציה.

ככל שלא יעלה בידם למכור את הקרקע בעצמם, יתבצע פירוק השתוף בדרך של מכירה לצד ג׳ ע״י כונס נכסים שימונה לצורך כך. ככל שהצדדים יסכימו על זהות הכונס יפנו אליו, ככל שלא יסכימו על זהות הכונס ימנה ראש ההוצל"פ כונס והליך הכנוס יתנהל בפני ראש ההוצל"פ אשר הוא שיאשר את הסכם המכר ויקבע את שכר הכונס.

לטענת התובע היות ולנתבעת אין זכות להחזיק במקרקעין יש לחייבה בדמי שימוש ראויים, לשיטתו יש לחייב את הנתבעת באופן של תשלום ההפרש שבין דמי שימוש בקרקע ובית המגורים בחלקה בקיזוז שווי של 2/3 דמי השמוש החודשיים של דירת 3.5-4 חדרים בXXX אותה התחייבה לרכוש בהתאם להסכם הגירושין.

...

ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה אחרת, מורה אני כי ימכרו את הקרקע בעצמם בתוך 6 חודשים, בין אם למי מהם בדרך של התמחרות שתיעשה על ידי ב"כ ובין אם לצד ג'.

לטענת הנתבעת יש לדחות את תביעת דמי השימוש על הסף שכן התובע התיר לה את המשך המגורים בדירה כדי שתישא בכל הוצאות ההחזקה.

הכלל לגבי פסיקת דמי שימוש נקבע עוד על ידי כב' רובינשטיין בבע"מ 5357/06 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 22.10.06),: "לסיכום: ביחס לתקופה שאחרי הגירושין הכלל הוא פסיקת דמי שימוש, והחריג הוא פטור - שיינתן רק בנסיבות של ויתור מפורש", כאשר "כלל זה מהווה גם תמריץ לבן הזוג הגר בדירת המגורים לפעול לפירוק השיתוף" (פסקה י"א)].

כך גם בבע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 26.1.06) קבע כב' השופט רובינשטיין: "... כי גם אם המשיב עזב את הבית מרצונו החופשי, אין סיבה לומר כי יש בכך מחילה על דמי שימוש ראויים מעתה ועד עולם" לנוכח כל האמור לעיל מצאתי לקבל את תביעת התובע לדמי שימוש ראויים ואני קובעת כי הנתבעת חבה בדמי שימוש ראויים לתובע בגין השימוש הבלעדי שעשתה בנכס המשותף וזאת החל מיום הגשת התביעה (בתלה"מ 64204-09-19) על ידי התובע- משבתביעתו האחרונה לדמי שימוש (תמ"ש 30999-10-20) תובע הוא דמי שימוש "רק" מחודש ספטמבר 2019 ולא מיום שמלאו לXXX 21 כפי שתבע בתלה"מ 64202-09-19 הרי שגילה דעתו שדמי השימוש נתבעים רק ממועד זה ולא קודם לכן.

משבהתאם לפסק דיני מחצית מהמקרקעין שייכים לנתבעת דמי השימוש שתשלם הנתבעת יעמדו על מחצית מדמי השימוש הראויים עבור דירת הצדדים בהתאם לחוות דעתו של השמאי שמונה על ידי בית המשפט.

כך גם לא מצאתי להידרש לטענות הנתבעת להשתק פלוגתא עקב קיומו של פסק הדין המחוזי שכן פסק דין זה קבע כי חלוקת זכויות הצדדים במקרקעין תיקבע על ידי בית משפט זה. סוף דבר הוצאות – התנהלות הצדדים הן במהלך הדיונים והן במסגרת הגשת הבקשות והתגובות לתיק לא הייתה לכבודם או לכבודו של בית המשפט.