הסכם רכישת משאיות ומתן שירותי הובלה בלעדיים

יתרה מכך, וכאן העיקר, עבודתו של התובע לא בוצעה בדומה לעובד, אשר סר להוראותיו של המעסיק, בהתאם לצרכי העבודה, אלא לצורך מתן שירות מוגדר של הובלת מוצרי הנתבעת ללקוחותיה בקוו חלוקה מסוים.

עב (ת"א) 8291/01 יהודה יעקב נ' יבולים נכסי ש. שרון 1964 בע"מ, מיום 18.1.2005 (נהג להובלת סחורה חקלאית, שבעבר היה שכיר של הנתבעת, עד שרכש משאית והמשיך לעבוד כעצמאי).

היותו של התובע בעל עסק עצמאי נלמד גם מהעובדה שהחל בהתקשרות עם מר כרמי ועם הנתבעת כבעל עסק עצמאי, אשר מודע היטב למשמעות המעמד, על כלל היבטיו; מההסכמים עליהם חתם עם הנתבעת ועם מר כרמי ובעיקר מהתנהלותו מול מר כרמי והנתבעת במהלך השנים – העמדת ערבויות לרכישות שביצע מהנתבעת וניהול הכנסותיו בהתאם לרצונו (התובע היה מקבל תשלומים מלקוחות פרטיים ומחליט אימתי להפקידם לחשבונו ואימתי להעבירם לנתבעת, לצורך כסוי רכישותיו ממנה).

גם התחייבות של התובע לבלעדיות לנתבעת, אשר מנגדה ניתן לתובע קו חלוקה מוגדר, אין בה כדי להצביע לבדה על יחסי עובד ומעסיק, שכן התחייבות לבלעדיות מקובלת גם בהתקשרות על קבלן עצמאי (השוו: עע (ארצי) 615/05, 632/05 ד"ר שמואל פרידלנד נ' שירותי בריאות כללית, מיום 3.8.06).

...

את המסקנה המשפטית יש לחלץ מבחינת משקלם המצטבר של מכלול המבחנים.

על יסוד כלל האמור לעיל, אנו דוחים את הטענה כי בין התובע לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד ומעסיק.

סוף דבר התביעה נדחית.

ת.א. 47661-09-17 - תביעת מר זאייץ תמצית טענות התובע – מר זאייץ ברקע תביעתו של מר זאייץ שלושה הסכמים אשר נחתמו בינו לבין החברה כדלהלן: הסכם לרכישת זכויותיו של מר זאייץ בפעילות ההובלה אשר היתנהלה תחת השם המסחרי "פז הובלות" (להלן: "הסכם רכישת הזכויות"); הסכם היתקשרות מיום 13.10.2013 במסגרתו סוכמו, בין היתר, תנאי פעילותו של מר זאייץ בחברה והקף זכאותו לתמורה מכוחה של אותה פעילות (להלן: "הסכם ההיתקשרות") ; הסכם הלוואה מיום 13.10.2013 מכוחו ניתנה למר זאייץ הלוואה על סך של 300,000 ₪.

בחקירתו הנגדית של מר בראל היה כדי לחזק את עדותו בסוגיה זו. עת נישאל מר בראל מה היה מצב הרכבים אותם העביר מר זאייץ, מכוח ההיתקשרות, לרשות החברה, השיב: "הם היו רכבים ישנים, הייתה עונה אחת שהשקענו 80,000 ₪ על תיקונים. והיה מצב קבוע שאם לא הייתה משאית של כל המוביל שהבאתי לפעילות לא היינו יכולים לתת שירות כמו שצריך." (עמוד 62 שורות 18-21 לפרוטוקול הדיון).

מר אהרוני שב וטען במסגרת תצהיר העדות הראשית כי מר בראל היה האחראי הבלעדי על תחום ההובלות והוא זה אשר גרם לאי קיום חלק מההסכם עם מר זאייץ, על פי גירסתו בכך שלא תחזק רכבים, לא דאג לאמצעי ההובלה, התשלומים, המשכורות וכו'.

...

בהינתן ראיות אלו, נחה דעתי כי הטעם להפסקת פעילות ההובלות לא נבעה מהתנהלותו של מר זאייץ, אלא מאותו סכסוך עמוק בין בעליה מניותיה של החברה, ואי הסכמתו של מר אהרוני, לשתף פעולה עם מר בראל בכל הנוגע לתחזוקת הרכבים אשר שימשו לצורך מתן שירותי ההובלה.

בבחינת למעלה מהנדרש אוסיף ואציין כי מקום בו היו נדחות טענותיו של מר זאייץ בדבר איון אפשרותו להשלים את קיום חיוביו על פי ההסכם, על ידי החברה, היה מקום להוסיף ולהידרש לשאלת היקף יתרת ההלוואה שנותרה לפירעון, וזאת תוך מתן הדעת לפרק הזמן שחלף עד למועד עזיבתו (30 חודשים) אשר יש בה כדי להפחית את סכום ההלוואה בהיקף של 150,000 ₪, הראיות המלמדות כי עמד בהתחייבויותיו באשר להיקף פעילות ההובלות, והשלכות הכרעת בית הדין לעבודה בסוגיות הנוגעות ליחסי העבודה בין הצדדים (ככל וקיימת הכרעה כאמור).

סוף דבר מקום בו נמצא כי קופחו זכויותיו של בעל המניות בחברה, ניתן בזאת צו למתן חשבונות כנגד מר אהרוני במסגרתו אני מורה כי יימסרו על ידו כל החשבונות המתייחסים לניהול פעילות המחסן, משנת 2014 ואילך.

מן הראיות עלה כי לעבודתו של התובע היו מספר מאפיינים ייחודיים אשר לא הייתה עליהם מחלוקת למעשה: התובע עבד בפועל באופן בלעדי עם הנתבעת והוביל בעיקרון רק בטון ממפעלה ללקוחותיה, המשאית ששמשה את התובע נצבעה בהוראת החברה, בצבע ולוגו של הנתבעת, בתחילת הדרך סייעה הנתבעת במימון רכישת המשאית.

העד מר שווכרמן העיד (עמ' 81) "הוא רוצה עכשיו להוביל הובלה אחת בודדת ללקוח אחר, הוא לא יכול לעשות את זה. ת. יכול...איך הוא יכול ? ת. זה כתוב גם בהסכם, לקבל אישור בכתב ואז.. קיבל אישור, ת. קיבל אישור הוא יכול. " יתרה מכך, בכל הקשור להובלות שאינן בטון התובע לא נזקק לאישור הנתבעת.

הובהר כי ההישתתפות במימון המשאית היא הטבה שניתנת לנותני השרות לבחירתם.

...

משכך מצאנו לנכון לתת משקל עדיף לטענות הברורות והמפורטות שבגרסת הנתבעת.

למסקנה אפוא, התובע ניהל עסק עצמאי ואין להכיר בו כעובד הנתבעת.

מאחר שכל רכיבי התביעה תלויים בהכרעה זו- הרי שהיא נדחית.

דיון והכרעה "..התשובה לשאלה אם בין שניים נוצרו יחסי עובד מעסיק, איננה נגזרת מהתאור שנתנו הצדדים ליחסים שביניהם בחוזה, אלא היא מסקנה משפטית הנגזרת מ"המבחן המעורב" שנקבע בפסיקה לצורך מתן התשובה לשאלה אם מתקיימים יחסי עובד מעסיק בין השניים, והתנהגותם של הצדדים בפועל במהלך הקשר".

מבחני העזר שנקבעו בפסיקה – מבחן הכפיפות והפיקוח, מי סיפק את כלי העבודה והדרוש לצרכי העבודה, קיום תלות כלכלית במעסיק ובלעדיות הקשר, הצגת ההיתקשרות כולי עלמא ומול הרשויות, המשכות הקשר, כיצד ראו הצדדים את ההיתקשרות ביניהם וכיצד הגדירו אותה, מי קיבל את העובד לעבודה, הסדיר תנאיו ושיבצו בעבודה.

אף שיקי הצהיר כי בעת שעבד במפעל בקבוץ החותרים ראה את התובע מוביל חומרי גלם לנתבעת ומשנע סחורה ללקוחותיה (סע' 3 לתצהירו), בעדותו השיב כי אינו יודע אם הנתבעת ביצעה הובלות לפני שהתובע החל לבצע הובלות ואינו יודע אם ביצעה הובלות בשנת 2015 (עמ' 5, ש' 32, עמ' 6 ש' 4, כשנשאל מפורשות אם "כשהתובע עבד היו הובלות?" ענה כך, עמ' 6, ש' 7-5 – "אם הנתבעת עשתה הובלות? לא יודע. אין לי מושג. לנתבעת לא היתה משאית." יקי גם לא ידע אם התובע נתן שירותי הובלה לחברת דיוקול עמ' 3, ש' 32.

הנתבעת אומנם רכשה עבור התובע משאית – בכספים שלה, אולם התובע נהג בה מנהג בעלים – המשאית נרשמה על שמו והייתה צמודה אליו; לא היה נהג משאית נוסף בחברה – כפי שהעיד יקי (ראו סע' ‎38 לעיל); כל הוצאות עסק ההובלות נרשמו בהיתחשבנות ושולמו מהכנסות התובע – והנתבעת לא נשאה בתשלום הוצאות; נזכיר כי לפי עדות אתי, נערך קזוז חודשי בגין עלות המשאית ששילמה הנתבעת.

...

סיכומו של דבר מסקנתנו כי חרף הוצאת תלושי שכר עבור התובע, הוכח שלא התקיימו יחסי עובד – מעסיק בינו לבין הנתבעת.

לפי עדותו של התובע עצמו – "ביולי נגמרו הקשרים בינינו. החלטנו ביחד, טומי ואני, שאנו מסיימים את דרכנו. היו בינינו מתחים." עמ' 17, ש' 30-29.

עניין ההלוואות נדון בהליך נוסף בבית משפט השלום ויוכרע שם. סוף דבר משכך אנו דוחות את התביעה העיקרית על כל רכיביה וקובעות כי לא התקיימו יחסי עובד - מעסיק בין הצדדים.

העובדות הרלוואנטיות התובעת היא חברה בע"מ שעוסקת במתן שירותי מנוף בכל חלקי הארץ.

בין המנופים שנמצאים בבעלות התובעת, נמצא מנוף מידגם ORMACH 575000 AXO E9j804 שמותקן על משאית וולבו.

(להלן: "המנוף") לטענת התובעת, המנוף נרכש בארץ דרך חברת "שמעוני" שהיא הנציגה הבלעדית של החברה שמייצרת את המנוף באיטליה – חברת קורמק, (החברה האיטלקית תיקרא להלן ולשם הנוחות "חב' קורמק").

מה הדין במקרה שהתובע לא הצליח להוכיח את רכיבי תביעתו לצורך קבלת תגמולי ביטוח שעה שניתן לאמוד את הנזק בדרך אחרת? סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע כדלקמן: "(א) משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו.

בשולי פרק זה , לסוגיית ההובלה היבט ראייתי נוסף, וצודקת הנתבעת כי אין ערך להצעת המחיר שניתנה על ידי חב' מאיר במועד מאוחר לבצוע ההובלה בפועל שהסתיימה כבר ב-31.12.2017 ובוצעה בהובלה יבשתית על ידי חברה שמושבה באיטליה ובהובלה ימית וניתן היה להתייחס לעלויות ששולמו בפועל על ידי חב' מאיר ככול שרצתה לתמוך בתובעת כלכלית.

...

עובדה זו כשלעצמה תומכת במסקנה שלחב' שמעוני לא היה כל קשר לתיקון המנוף.

איני מקבל את טענת הנתבעת לקיזוז בסך 115,077 ₪ בעבור חובות פרמיה עבור פוליסות ביטוח שנרכשו ע"י התובעת אצל הנתבעת.

התובעת הגישה תביעה על סך של 942,000 ₪ -יתרת התשלום המגיעה לה , תביעתה התקבלה בשיעור מופחת ולכן, הגעתי לכלל מסקנה שבמקרה זה אין מקום לפסוק הוצאות על מי מהצדדים.