הסכם קיבוצי: עוז לתמורה

יתר על כן. בעיניין זה תלויה ועומדת בקשת צד בסכסוך קבוצי שהגיש האירגון בבית הדין האיזורי באר שבע בשבתו באילת (ס"ק 48034-04-18), בין היתר נגד מדינת ישראל - משרד החינוך, שאחד הסעדים שנתבקשו בו הוא "לקבוע כי על המשיבים לקיים את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 ... ואת הוראות ההסכם הקבוצי "עוז לתמורה" ובכלל זה לקבוע כי אין להעסיק עובדי הוראה בהקף שעות העולה על זה הקבוע בהסכם הקבוצי "עוז לתמורה" ובנגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה, לרבות בעת יציאה לפעילות חוץ כדוגמת "מסע ישראלי"".

...

לפנינו בקשת מרכז השלטון המקומי, שלוש הערים הגדולות ומרכז המועצות האזוריות (להלן – המבקשים) ליתן צו זמני ו/או קבוע המורה למשיב (להלן – הארגון או ארגון המורים) להורות למורים שהם חבריו שלא לנקוט עיצומים מהטעמים המפורטים בסכסוכי עבודה עליהם הכריז ב- 8.11.2018, 15.11.2018 ו- 4.12.2018.

לאחר ששמענו את טענות הצדדים, ובחנו את כלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף לאמור להלן.

סביבת העבודה: מקובלת עלינו טענת הארגון כי ההסכמה למיצוי תביעות אינה חלה על נושא זה, משאינו בגדר "דרישות כלכליות אשר יגדילו את עלות ההעסקה של עובדי הוראה ...". המדינה טענה, כי בהתאם להסכם "עוז לתמורה" הועבר תקציב של מעל 220,000,000 ₪ לבעלויות ומדי שנה מועבר לארגון המורים סכום של 2.5 מיליון ₪ לרכישת ציוד לחדרי המורים.

יחד עם זאת, אנו סבורים כי לעת הזו אין מקום להתיר לארגון המורים לנקוט צעדים ארגוניים בעילה זו מנימוקים אלה: 17.1.

סוף דבר: 18.1.

[27: סק"כ 51/09 סאוט אלעמל – שר התעשייה המסחר והתעסוקה (3.1.12); והאסמכתאות שם. ] לגופו של עניין – המשיבה 1 הוכיחה כי פעלה בהתאם להוראות ההסכמים הקבוציים הרלוואנטיים ראשית, נבקש לציין כי הבקשה והסעדים להם עתר המבקש עלולים לשמוט את הקרקע מתחת להסכמים הקבוציים עליהם מושתתים יחסי העבודה, ובפרט הסכם עוז לתמורה, ונבאר.

...

] אחרית דבר די בטעמים שפירטנו בהרחבה לעיל, כדי להביא למסקנה כי דין בקשת הצד שהגיש המבקש – להידחות.

בבואנו לשקול את פסיקת ההוצאות והגם שהלכה היא שבמסגרת הליך קיבוצי אין פוסקים הוצאות, מצאנו כי המקרה שבפנינו חריג הוא.

כפי שפירטנו במסגרת פסק הדין, נוכח התרשמותנו מהיעדר ניקיון כפיים מצד המבקש, התנהלות הגובלת בחוסר תום לב, אשר יש בה כדי להצביע על שיקולים זרים בנקיטת ההליך הקיבוצי, מצאנו לחייב המבקש לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, לכל אחת מהמשיבות, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

כמו כן, "רק בהסכם הקבוצי משנת 2020... נקבע כי עובדי הוראה המועסקים בשירות המדינה ובוטחו בפנסיה תקציבית יקבלו את גמלתם על פני 2 תקופות (ערב הכניסה לאופק חדש או עוז לתמורה ולאחר הכניסה לאופק חדש או עוז לתמורה). אין מחלוקת כי הסכם זה לא חל על התובעת כיוון שהיא איננה עובדת מדינה. משכך, כל עוד לא הוסכם כי מורים חברי ארגון המורים תעשה בעבורם חלוקה ל-2 תקופות בחישוב הפנסיה התקציבית, על הנתבעת לשלם את שכרה של התובעת על פי שכרה האחרון" (סעיף 17).

...

לאחר שעיינתי בפסק הדין, בבקשה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל, למעט ברכיב תשלום שכ"ט עורך דין והוצאות משפט.

נוכח שילוב בין סיכויי הערעור לבין מאזן הנוחות הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל, למעט ברכיב תשלום שכ"ט עורך דין והוצאות משפט, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל, למעט ברכיב תשלום שכ"ט עורך דין והוצאות משפט, ובכפוף להפקדת 140,000 ₪ בקופת בית הדין בתוך 30 ימים.

העובדות בחודש אוגוסט 2011 נחתם הסכם קבוצי "עוז לתמורה". בהסכם זה נקבע מודל תגמול דיפרנציאלי למורים המועסקים בבתי ספר מצטיינים, המבטא הישגים בתחומים לימודיים וחברתיים-ערכיים.

...

ערעור זה נדחה לגופו ביום 18.12.2019, בקביעה כי אין בסיס להיעתר לטענות המערער בדבר שוויון וסבירות אמות המידה שנקבעו, שכן ההחלטה התקבלה במסגרת שיקול הדעת המנהלי והמקצועי של הגורמים הרלוונטיים.

דיון והכרעה לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ואשר חלה מכוח תקנה 28(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000.

כמוסבר בתשובת משרד החינוך אל העותר (מיום 28.3.2022), לא ניתן לפרק את המודל ולמסור נתונים חלקיים מתוכו, מאחר שבכל שלב נעשים עיבודים סטטיסטיים רבים, אשר בסופו של דבר מובילים לגיבוש רשימת בתי הספר באופן המיטבי, לרבות מרכיבים שעניינם חיזוי עתידי לעומת ביצוע בפועל.

נוסיף ונאמר כי לא ירדנו לסוף דעתו של המערער מדוע המדדים אינם שוויוניים, ובנושא זה קיים מעין מעשה בי-דין בפסק דינו של בית משפט זה בעע"מ 2717/19 חדד נ' משרד החינוך (18.12.2019) שם נאמר: "המערער העלה טענות הנוגעות לשוויון ולסבירות של אמות המידה שנקבעו. בית המשפט המחוזי קבע בצדק כי לא הונח בסיס לקביעה כי המדיניות בנושא אינה סבירה, בהינתן שקול הדעת המינהלי והמקצועי בתחומים אלה. לאחר ששמענו את טענות הצדדים כך סבורים גם אנו". סוף דבר, הערעור נדחה.

הנתבעת, בית הספר אלמוטראן, שנימצא בבעלות הכנסיה האוונגלית אפיסקופלית בישראל ובמזרח התיכון (להלן: "הנתבעת"), טענה כי הסכם קבוצי "עוז לתמורה" לא הוחל עליה, כי מרבית הרכיבים הנתבעים נתבעו בעלמא מבלי לפרט את אופן החישוב וכי התובע אינו זכאי להם.

...

נדחות התביעות לרכיבי תביעה נוספים - בסעיפים - 47.5 – 47.14 ו-47.16 למעלה מהצורך יודגש כי השימוע שנערך לתובע התנהל לפי דין, הנתבעת גילתה רצון כנה לדעת מהן ההערות ולהמשיך העסקתו.

בשים לב לכך שסכום התביעה בעת הגשתה עמד על סך 375,994 ₪, ובהמשך ההליך, בהסכמה של התובע נמחקו רכיבים מסוימים בסך – 207,994 ₪ (הרכיבים – מניעת התארגנות, פגיעה בצבירת ימי מחלה, והפרשות בגין אי תשלום עוז לתמורה), ולאור התוצאה אליה הגענו, ועל פי מדיניות הפסיקה במקרים אלו, ישלם התובע שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 4,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 8,106 ₪ בקיזוז שכ"ט ב"כ בסך 4000 ₪ ובסה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך 4,106 ₪.