הסכם קיבוצי לעובד איטום ויריעות

הסעד הראוי במקרה דנן: פיטורים תוך תשלום פצויי פיטורים - לדידי, אין זה המקרה הראוי לשינוי רחב יריעה במדיניות בית הדין או במקובל ביחסי העבודה במיגזר הפרטי.

מקור המקורות לפסיקת הדין במקרה זה צריך להיות הוראות סעיפים 3,2ד, 7 6, ו-8 לפרק כג' להסכם הקבוצי החל על הצדדים (להלן - ההסכם הקבוצי) שזו לשונן: "2. פיטוריהם של עובדים אפשריים רק מסיבה מספקת ומתוך הסכמה הדדית בין ההנהלה וועד העובדים וההסתדרות. במקרים אלה תנתן לעובד הודעה מוקדמת של חודש ימים. אם ברצונו של עובד קבוע להתפטר עליו למסור להנהלה הודעה מוקדמת של חודש ימים.

...

סבורני שהמשיבה אינה אלא מפעל פרטי למהדרין, ולא גוף דו מהותי.

התלבטתי בנקודה זו לא מעט ולאחר עיון נוסף בהכרעת הדין של בית משפט השלום ובחומר הראיות שבתיק בית הדין האזורי, הגעתי למסקנה שתרופת האכיפה בנסיבות העניין כמפורט לעיל, אכן אינה התרופה המתאימה במקרה זה, ולכן אין לאכוף על המשיבה את החזרתו של המערער לעבודה.

סוף דבר - הערעור נדחה ברוב דעות, כאמור בדעתו של הנשיא.

הוא הדין ביחס למדבקות החלקות המיוצרות במפעל, ואשר מיועדות להדפסת מסרים חזותיים על ידי הלקוח בחצריו וכן ביחס לייצור מדבקות PS, המיועדות לאיטום אריזה בדרך של הדבקה חוזרת.

בית הדין האיזורי קבע כי: "70. התרשמנו כי המבקשת הצליחה להוכיח, כי במפעלי תדביק גליל במשגב, עוסקים בפעילות עיטור לאריזות, באמצעות הדפסת העיטור המוזמן בחומרים שונים, על יריעות חומר גלם קנוי, ובמוצרים מסוימים משולבת טכנולוגיה ייחודית שפיתחה תדביק גליל, כפעולה ושרות נילווה לפעילות העיקרית - הדפסה. במקרים מסומים ולפי דרישת לקוח, מבצעת תדביק גליל פעולות נילוות נוספות לפעולת ההדפסה, כגון: תיכנון, חיתוך, גילול (לגליל), ציפוי, חירור, הדבקות וכיוצ"ב.

  לאור האמור, המבקשת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה כי סיווג עיסוקה של תדביק גליל בענף הדפוס וכי יש להחיל על תנאי העסקת עובדי המשיבות את הוראות ההסכם הקבוצי בענף הדפוס.

...

לסיכום: אצל המערערות מיוצר מגוון רחב של מוצרים, אשר בחלקם הדפוס הוא הדומיננטי באופן מובהק; בחלקם הדפוס הוא מרכיב חשוב אך לא העיקר; וחלקם מצויים על קו הגבול, כשיש פנים לכאן ולכאן בסיווגם.

. לסיכום - משהוכח כי עיקר פעילותה של המשיבה מהווה 'תעשיית דפוס', המשיבה הינה מעסיק בענף הדפוס, וכפועל יוצא מכך, חלים עליה הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס.

" משכך, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי לפיה חל על המערערות הסכם הדפוס או צו הדפוס, לפי העניין (קרי, כפועל יוצא מחברות המערערות או אי חברותן בהתאחדות התעשיינים).

אשר לשאלת התחולה בזמן של קביעה זו - נוכח השאלות המתעוררות מצאנו לנכון לזמן את הצדדים לדיון נוסף לפני ההרכב.

נחתום כאן בדברי השופט י' זמיר בעיניין הנגבי (1) המלמדים על רוחב היריעה של הסמכות, ועל היריעה הקצרה של הבקורת השיפוטית כפועל יוצא: "אין ספק כי ראש-הממשלה רשאי להעביר מן הכהונה שר שהתנהגותו חרגה מן הנורמה של היתנהגות תקינה. אכן, כפי שהנשיא שמגר ציין בפרשת דרעי [...] הסעיף המקנה לראש-הממשלה את הסמכות להעביר שר מן הכהונה, נועד בעיקר לצורך מניעת 'קלקולים' בפעולת הממשלה. לצורך זה הקנה החוק לראש-הממשלה שיקול-דעת רחב עד כדי כך שהחלטה של ראש-הממשלה להעביר מן הכהונה שר שהתנהגותו חרגה מן הנורמה של היתנהגות תקינה תימצא, בדרך-כלל, בתוך מיתחם הסבירות. אם כך, בית-המשפט לא יתערב בה. בדומה לכך, גם החלטה של ראש-הממשלה שלא להעביר שר זה מן הכהונה, אף היא תימצא, בדרך-כלל, בתוך מיתחם הסבירות. אם כך, בית-המשפט לא יתערב אף בהחלטה זאת. האחריות להחלטה זאת או זאת הופקדה לפי החוק בידי ראש-הממשלה, ולא בידי בית-המשפט, וראש-הממשלה נושא באחריות להחלטה כלפי הכנסת וכלפי הציבור, והם יגיבו, אם ירצו להגיב, בדרכים שהחוק פותח בפניהם" (שם, בעמ' 60-59).

המשיבים דיווחו כי למשרד לבטחון פנים הועברו תקציבים בסכום כולל של 350 מיליון ש"ח. במישור כוח האדם התבשרנו כי מאז שנת 2010 גויסו למערך הכבאות, כעובדי מדינה, למעלה מ-300 לוחמי אש. עם עובדי מערך הכבאות נחתם הסכם קבוצי חדש, המעגן את תנאי העסקתם לאחר הקמת נציבות הכבאות וההצלה.

...

סוף דבר הסעד העיקרי שנתבקש בעתירות שלפנינו היה העברתם של שרי הפנים והאוצר מכהונתם, על רקע ממצאי דו"ח המבקר המדינה שקבע כי נודעת להם "אחריות מיוחדת" לכשלים בתפקוד הרשויות בהתמודדות עם השריפה.

בענייננו, מצאנו כי אין עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת ראש הממשלה שלא להעביר את השרים מכהונתם, על רקע ממצאי דו"ח המבקר והמלצותיו.

העתירות נדחות אפוא.

בנוסף, עתרה המבקשת לסעדים כספיים מכוח שני החוקים הנ"ל. הרקע לסכסוך והעובדות הצריכות לעניין ביום 28.07.13 ניתן פסק דין ע"י בית דין זה[footnoteRef:1] (להלן – "פסק הדין"), ובו נקבע כי אי קליטתו של מר חגי מטר (להלן – "מר מטר"), אשר שימש כיו"ר ועד עובדי מעריב לשורות העתון, נעשתה תוך הפרת חוק הסכמים קבוציים, תשי"ז-1957.

בשל קוצר היריעה, נעמוד על עקרי הדברים: ההכרזה הבינלאומית בדבר זכויות האדם, אמנות בינלאומיות בנוגע לזכויות אזרחיות ומדיניות, כלכליות ותרבותיות וכן שורה של אמנות אזוריות, כגון האמנות האירופאית והאמריקאית לזכויות אדם והצ'ארטר האפריקני.

...

בנוסף לאמור לעיל, אנו דוחים את ההתייחסות למר מטר במהלך הדיונים בפנינו כאל עבריין מורשע.

סיכומו של דבר לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו הצהרתי הקובע, כי אי קליטתו של מר חגי מטר לשורות העיתון, נעשתה תוך הפרת חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה; ניתן בזאת צו לאכיפת העסקתו של מר חגי מטר ולתשלום שכרו (לרבות כל התנאים הסוציאליים הנלווים), כפי שהיה טרם העברת הבעלות למשיבה, וזאת החל ממועד פיטוריו הבלתי חוקיים ביום 28.08.13; ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על המשיבה לפטר את מר מטר על רקע פעילותו בהתארגנות עובדים; בנוסף לאמור לעיל, ובשים לב לנסיבותיו של תיק זה, המשיבה תשלם למר מטר את הסכומים כדלקמן: (1) סך של 50,000 ₪ בגין פיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 10(א)(1) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988; (2) סך של 50,000 ₪ בגין פיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 33יא' לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988; הסכומים דלעיל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת בקשת הצד ועד לתשלום המלא בפועל.

] "נסיבותיו של תיק זה, הביאונו למסקנה כי יש לסטות מהכלל הנוהג בבתי הדין לעבודה בנוגע לאי פסיקת הוצאות משפט בסכסוכים קיבוציים, בין היתר, מתוך רגישות למרקם העדין של יחסי עבודה נמשכים במקום העבודה ומתוך הראייה כי יש בכך כדי לעזור לשיכוך הלהבות ולהשבת היחסים למסלול תקין." במקרה שלפנינו, לאור העובדה, כי בית הדין נדרש פעם שנייה לאותו עניין ממש, שעה שניתן היה להימנע מכך, אילו פסק הדין קויים כרוחו וכלשונו, הגענו לכלל מסקנה, כי מן הראוי לחייב את המשיבה בהוצאות המבקשת, וכך אנו מורים.