הסכם קיבוצי בתעשיית הכימיקלים

חלק מהתובעות עבדו גם בחדר מיוחד שבו מכינים את מצעי הגידול מכימיקלים שונים, והכל לפי הוראות הנתבעת והמדענים שלה.

עוד טוענת הנתבעת כי סביבת העבודה של התובעות היא מעבדה תעשייתית, וכי כוונת הצדדים להסכמים הקבוציים שהורחבו בצוים הנ"ל היתה לשפר את תנאי השכר בענף החקלאות, שבו קשה לגייס עובדים.

...

בנסיבות אלו אני מורה להסתדרות הכללית להמציא לביה"ד, ככל שהיא רואה צורך בכך, את עמדתה בשאלה, האם בנסיבות המקרה דנן, כפי שיפורטו להלן, חלים על הנתבעת שני צווי ההרחבה הנ"ל בענף החקלאות.

לטענת הנתבעת היא מייצרת בשיטות תעשייתיות מתקדמות מוצר שנצרך, בסופו של דבר, ע"י חקלאים, ובכך אין היא שונה מכל תעשייה המספקת מוצרים לחקלאות.

לסיכום: אני מורה להסתדרות העובדים הכללית החדשה, ככל שהיא רואה צורך בכך, להגיש עמדתה בשאלה שהוגדרה בפתח החלטה זו, עד יום 22.5.19.

רקע כללי הנתבעת 1, גדות תעשיות ביוכימיה בע"מ, הנה חברה העוסקת ביצור תוספי מזון וכימיקלים לתעשיות המזון, וכן יצור תוספי בריאות, דטרגנטים וטואלטיקה.

לעניין תחולתו של הסכם קבוצי לתקופה מוגדרת, נקבע: "הסכם קבוצי המסדיר תנאים לסיום יחסי עבודה במסגרת פיטורי צימצום יכול ויהיה "הוראת שעה". זאת, באופן שיחול כהסכם "אד הוק" על תקופת פיטורי הצמצום בלבד, ללא תחולה עתידית על העובדים הנותרים במקום העבודה או על פרישה עתידית של עובדים, או פיטורי צימצום נוספים" (ע"ע 411/06 קואופרטיב התבור אגודה שיתופית חקלאית לתובלה בע"מ- עקיבא יחזקאל, [פורסם בנבו], 14.10.2007.

...

באשר לטענות לעניין פיטורים בטרם מיצוי ימי מחלה, איננו מקבלים טענת הנתבעת כנגד אישור המחלה שהמציא לה התובע.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, תביעת התובעים נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת 1 שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ ולנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

לפנינו תביעתו של מר רונן עשורי (להלן: התובע), נגד מעסיקתו בתקופה הרלבנטית לתביעה, גדות תעשיות ביוכימיה בע"מ (להלן: הנתבעת או החברה), לתשלומים שונים בגין פיטורים שלא כדין, אפליה, הפרת הסכם קבוצי או חוזה עבודה אישי, עוולת לשון הרע, עוגמת נפש, הפרש דמי מחלה ותשלום נוסף של שכר עבודה עבור תקופת המחלה, וכן פיצוי בשל דמי מחלה שלא שולמו.

העובדות ותמצית טענות הצדדים הנתבעת היא מיפעל כימי תהליכי, ועוסקת ביצור תוספי מזון וכימיקלים לתעשיית המזון ותוספי הבריאות.

...

גם דינן של טענות אלה להידחות.

איננו מקבלים טענה זאת.

ברי, שתעודה רפואית מאוחרת אין בה כדי לבטל את סיום יחסי העבודה ולכוננם מחדש עד תום תקופת המחלה שנרשמה בה. התביעה ברכיב זה נדחית, אפוא.

זאת ניתן ללמוד הן מסעיף 16 להסכם הקבוצי הכללי בענף ההובלה מיום 5.1.2006 אשר הורחב כאמור בצו הרחבה, במסגרתו נקבע, כי ההסכם יחול "על כל עובד המועסק אצל כל מעסיק, לרבות מעסיק אשר אינו נימנה על המעסיקים בענף ההובלה" והן מתכלית הצוו והגיונם של דברים; אחרת, המשמעות היא, כי צו ההרחבה לא יחול על עובד בודד, שכיר, המועסק בחברה אלמונית או פלמונית שעיסוקה בהובלה.

לא נעלם מעיני פסק הדין בעיניין כימוטל, אך שם היה מדובר במפעל העוסק בייבוא, שיווק והפצת חומרי גלם וכימיקלים לתעשייה וזו הייתה פעילותה העיקרית של החברה; וחלק מהשרות שמעניקה דיפוכם ללקוחותיה הוא הובלת המוצרים אל הלקוח, ולפיכך נקבע כי אין הוא מיפעל שעיקר עסוקו הוא בהובלה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בחנתי את המסכת הראייתית והתרשמתי מהעדויות שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה שכנגד להידחות.

שונים פני הדברים לגבי הנתבע אשר עדותו היתה חמקמקה (ע' 14 ש' 10-32; ע' 15 ש' 1-9), שכן משום מה הנתבע ביכר שלא להביא את סידורי העבודה של המשאיות, בהתייחס ליום 30.11.2018 העלה הנתבע לראשונה כי אפשר והתובע עבד על משאית אחרת; לא צורפו חשבוניות אלא קבלות בלבד (אשר חלקן מחודש יוני 2019 לאחר תום העסקתו של התובע), לא הוצג אישור מהמוסך על ימי התיקון; ואף לא הוצג דוח רווח והפסד המוגבה בתצהיר רו"ח. סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים, תוך 30 יום מהיום: השלמת שכר עבודה של חודש ינואר 2019 בסך 1,500 ₪ נטו.

התביעה שכנגד נדחית על כל סעדיה.

לטענת התובע, הנתבעת התחייבה בהסכם שירותים עם חב' חיפה כימיקלים לספק את שירותיה 24/7 וזאת ב-3 משמרות: משמרת בוקר (07:00 -15:30), משמרת צהריים (15:30 – 23:00) ומשמרת לילה (23:00 – 07:00).

הנתבעת כפופה להוראות ההסכם הקבוצי הכללי לתעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה.

...

לסיכום, טען התובע שיש לקבל את תביעתו במלואה ולחייב את הנתבעת בסכומים המפורטים בכתב התביעה.

דיון הכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים, בעדויות שנשמעו ובסיכומי הצדדים, מצאנו כי דין התביעה להדחות ברובה, ונפרט.

התובע תבע ברכיב זה סך של 10,000 ₪, אך בנסיבות העניין מצאנו לפסוק לטובתו סך של 7,000 ₪; היות והתובע הודה כי ידע על תנאי עבודתו ועל גובה שכרו, עת קיבל תלושי שכר בזמן אמת וכן ידע את סידורי שעות עבודתו.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 7,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודתו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

לאור סכום התביעה ובשים לב כי נדחתה ברובה, מצאנו לחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט בסך 6,000 ₪, שישולמו בתוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.