הסכם קיבוצי אחיות קופת חולים כללית

המקור לקביעת סולמות השכר האקדמיים לאחים ולאחיות הנו בהסכם קבוצי מהשנים 1980 - 1978, אשר נחתם בין מדינת ישראל, קופת חולים כללית וההסתדרות המדיצינית "הדסה", לבין ההסתדרות הכללית והסתדרות האחיות והאחים בישראל.

...

לפיכך, אומנם כפי שכבר ציינו, בית הדין אינו בא בנעלי הרשות המנהלית ובעל הסמכות, אך בשים לב לכך שהתובעת הופלתה לעומת עובדים אחרים ובשים לב לכך שאנו מתרשמים כי הוועדה נעולה בדעתה ולאור מכלול הראיות והעדויות שנפרסו לפנינו, אנו סבורים כי דינה של ההחלטה שלא להכיר בלימודיה של התובעת לצורך שיבוצה בסולם שכר אקדמי לאחיות, להתבטל.

שילובם של כלל הראיות לרבות המסמכים מאוניברסיטת קלארק, אישור הוועדה להערכת תארים ויתר המסמכים שהוצגו בפנינו, כמכלול, מצדיק לראות בתובעת כמי שמחזיקה בתואר השקול לתואר ישראלי ב- "מינהל ציבורי בתחום מערכות בריאות". מאחר ואין חולק כי בקשותיהם של אחים ואחיות המחזיקים בדיפלומה עם התמחות זו, זכו להכרה כפי שאף עלה מהעדויות לפנינו וזאת, חרף טענות המדינה בתחילת ההליך, אנו מקבלים את התביעה כך שיש לראות בתובעת כמי שברשותה תואר שני ב- "מינהל ציבורי בתחום מערכות בריאות" החל מ- 23.10.10 ובהתאם להכיר בלימודיה לצורך שיבוצה בסולם שכר אקדמאי לאחיות.

במאמר מוסגר, נציין כי התובעת ביקשה במסגרת ניהול ההליך לחייב את הנתבעת בסכומים שונים בגין עוגמת נפש, אך מאחר והסעד לא נתבקש בכתב התביעה, אין ביכולתנו להיעתר לבקשתה בעניין זה. התובעת הייתה מיוצגת ע"י עו"ד בתחילתו של הליך זה בלבד, אך בשים להוצאותיה שהיו, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

[הודעת ועדת הבריאות הבין-קיבוצית, שעניינה "הקף משרת אחות חברת קבוץ מטעם קופת חולים כללית בקבוץ", לפיה - הוסכם בין ברית התנועה הקיבוצית לבין הכללית, שנושא תקני האחיות בקיבוצים ישמר לפי מפתח תקינה בהתיישבות העובדת, משנת 1985 – תצהיר מר משה דיין, מטעם הכללית - נ/8, נספח כל/4; סעיף 7 להסכם מסגרת בין ברית התנועה הקיבוצית לבין הכללית, מיום 20.2.96 - נ/8, נספח כל/3; מיסמך "מפתחות תקינה", מיום 3.4.95 - נ/8, נספח כל/5; מיזכר מיום 1.2.87 - ת/1, ת/3, ת/4, ו-ת/6, נספחי ה'].

...

לדעתנו - לא ניתן לומר, שמדובר באבחנה טכנית-פורמאלית, גרידא, ומקובלת עלינו עמדת הנתבעות, שהוראות ההסכמים הקיבוציים ברורות, ולפיהן רק מי שעבד אצל המעסיקים החתומים עליהם באופן ישיר, וצבר שם את הוותק הנדרש, זכאי לקבל "מענק יובל", מאותם מעסיקים.

כמו כן, מקובלת עלינו טענת הנתבעות, כי לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, אין הכללית יכולה להנהיג שינויים בשכר, אלא, בהתאם למה שהונהג או הוסכם לגבי כלל עובדי המדינה, או שניתן להסדר החורג אישורו של שר האוצר.

על כן, אין להסיק מכך שהותק בעבודה במרפאות הקיבוצים, בעת שלא הונפק לתובעות תלוש משכורת על ידי הכללית, נלקח בחשבון כוותק מקצועי, לגבי תקופת ההעסקה הנדרשת לשם "מענק יובל". סיכום התביעות נדחות במלואן, שכן, תקופות העבודה של כל אחת מהתובעות במרפאת הקיבוץ בו היתה חברה, שעה שאף אחת מהן לא היתה בגדר עובדת של קופת החולים, לא צריכות להילקח בחשבון, כחלק מתקופת ההעסקה הנדרשת, לצורך תשלום "מענק יובל". כיוון שעסקינן בשאלת פרשנותו של הסכם קיבוצי, ושעה שחלק מהתובעות כבר פרשו לגמלאות, אנו מוצאים לנכון שלא להשית עליהן תשלום הוצאות לזכות מי מהנתבעות, וכל צד ישא בהוצאותיו.

סולמות השכר האקדמיים לאחים ולאחיות מקורם בהסכם הקבוצי לשנים 1978 – 1980 שבין מדינת ישראל, קופת חולים כללית וההסתדרות המדיצינית הדסה, לבין הסתדרות האחיות והאחים בישראל.

...

סיכומם של דברים לעניין פרק זה. לאור כל המבואר לעיל, אין זאת אלא שהתובעים לא הוכיחו ואף לא החלו להוכיח את טענותיהם לפיהן כביכול ניתנה להם התחייבות או הבטחה כלשהי שלימודיהם יוכרו לצורך השמתם בדרגת שכר אקדמאית, ואף לא את טענותיהם כאילו הסתמכו כביכול על אותה הבטחה (שכלל לא הוכחה).

סוף דבר – אשר על כן, לאחר שבחנו בקפידה את מכלול טענותיהם של התובעים, לא מצאנו בהן שמץ של ממש.

אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, עתירתם של התובעים לקבוע שהתואר בוגר במדעי החברה מאת האוניברסיטה הפתוחה, שקיבלו, יוכר לצרכי השמה בדרגת שכר אקדמאית בסולם הדירוג של האחים והאחיות – נדחית בזאת מכל וכל.

עובדות התובעים חברים בהסתדרות האחים והאחיות בישראל ועל העסקתם חל ההסכם הקבוצי מהשנים 1978-1980 שנחתם בין מדינת ישראל, קופת חולים כללית וההסתדרות המדיצינית "הדסה" ובין ההסתדרות הכללית והסתדרות האחיות והאחים בישראל (להלן – ההסכם הקבוצי, העתק צורף כנספח 1 לכתב התביעה).

...

לחלופין טענה המדינה כי אם בית הדין יקבע כי דין התביעות או חלקן להתקבל הרי שיש להתחשב בהתיישנות ולקבוע כי ההכרה תהיה עד 7 שנים למפרע ולא החל ממועד סיום לימודיהם של התובעים.

לסיכום התביעות של גב' קידר וגב' קרסיק מתקבלות.

אשר ליתר התובעים – התביעות נדחות.

בשים לב לנסיבות האישיות של התובעים שתביעותיהם הוגשו בתום לב אף אם נדחו בסופו של דבר, ובהתחשב בכך שהתובעים טענו כי המדינה לא השיבה לפניותיהם במשך תקופה ארוכה – אין צו להוצאות.

מעיון בהסכם קבוצי מיום 06.08.1985 שצורף על ידי התובעת, נספח 5, עולה כי לאומית שרותי בריאות אינה צד להסכם זה. אמנם, הסכם אכן כולל תנאים מטיבים עם האחיות, אך אלה חלות על מדינת ישראל (עובדי מדינה), קופת חולים של הסתדרות העובדים הכללית ואין, לכאורה, אינדיקאציה מהמסמכים שצרפה התובעת לתחולת הסכם זה על יחסי הצדדים.

...

לא מצאנו, מתוך המסמכים שאליהם הפנתה התובעת את התוספת המפורטת של 5.35% או ממה היא מורכבת, למעט המצגת שצורפה כנספח, ושאינה יכולה לשמש מקור נורמטיבי.

עוד נציין כי באסופת המסמכים שהוגשו על ידי התובעת לא מצאנו הסכם מיום 18.04.1983.

כך שאם הנתבעת תרים את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנסיעות שולמו כחוק, או בהתאם להסדר הקיים בנתבעת, התביעה ברכיב זה עשויה להידחות.