הסכם עבודה קיבוצי לסייעות בחינוך המיוחד

אשר לסוגי התפקידים כאמור הרי שחוקת העבודה וההסכמים הקבוציים החלים על העיריה מבחינים לעניין תנאי ההעסקה בין סייעות טיפוליות פדגוגיות בכתות אורגאניות, סייעות יחידות לגננת בגן ילדים טפולי לחינוך מיוחד, חונכים לתלמידים בודדים בעלי בעיות מוטוריות במסגרת החינוך הרגיל והחינוך המיוחד, מליווי הסעות תלמידים מוגבלים ובעלי בעיות מוטוריות במסגרת החינוך הרגיל והחינוך המיוחד, סייעות חינוכיות בחטיבות הצעירות וסייעות פדגוגיות לתלמידים אוטיסטיים קשים ולתלמידים בעלי הפרעות נפשיות ופיגור שיכלי בינוני/ קשה ועמוק וסיעודיים (ראה - פרק משנה 106 לחוקת העבודה).

...

על רקע כל אלה מסקנתנו הינה כי אין להסתמך על חוות דעתו של מר עייש לצורך קביעת הזכויות להן זכאיות התובעות וכי יש מקום לעריכת תחשיב אחר על בסיס ההנחיות הבאות: יש לערוך את התחשיב בהסתמך על התפקידים השונים שביצעו התובעות בפועל.

התביעה כנגד הנתבעות 2-4 נדחית.

בנסיבות העניין נוכח המחלוקת הממשית ביחס לזכויות להן זכאיות התובעות מן הנתבעות 2-4 ולאור דברינו לעיל המתייחסים לנתבעות אלה הרי שאין אנו מחייבים את התובעות בתשלום הוצאות לנתבעות אלה.

אשר לסוגי התפקידים כאמור הרי שחוקת העבודה וההסכמים הקבוציים החלים על העיריה מבחינים לעניין תנאי ההעסקה בין סייעות טיפוליות פדגוגיות בכתות אורגאניות, סייעות יחידות לגננת בגן ילדים טפולי לחינוך מיוחד, חונכים לתלמידים בודדים בעלי בעיות מוטוריות במסגרת החינוך הרגיל והחינוך המיוחד, מליווי הסעות תלמידים מוגבלים ובעלי בעיות מוטוריות במסגרת החינוך הרגיל והחינוך המיוחד, סייעות חינוכיות בחטיבות הצעירות וסייעות פדגוגיות לתלמידים אוטיסטיים קשים ולתלמידים בעלי הפרעות נפשיות ופיגור שיכלי בינוני/ קשה ועמוק וסיעודיים (ראה - פרק משנה 106 לחוקת העבודה).

...

על רקע כל אלה מסקנתנו הינה כי אין להסתמך על חוות דעתו של מר עייש לצורך קביעת הזכויות להן זכאיות התובעות וכי יש מקום לעריכת תחשיב אחר על בסיס ההנחיות הבאות: יש לערוך את התחשיב בהסתמך על התפקידים השונים שביצעו התובעות בפועל.

התביעה כנגד הנתבעות 2-4 נדחית.

בנסיבות העניין נוכח המחלוקת הממשית ביחס לזכויות להן זכאיות התובעות מן הנתבעות 2-4 ולאור דברינו לעיל המתייחסים לנתבעות אלה הרי שאין אנו מחייבים את התובעות בתשלום הוצאות לנתבעות אלה.

כפי שנפסק בעיניין כפר רות בבחינה זו יש לשים לב לעקרונות העומדים ביסוד השיטה של העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם ובהם עיקרון הזמניות, עיקרון היציבות מול התחלופה, טיב התפקיד, הגינות ותום לב, שמירה על משטר של הסכמים קבוציים ו"אמת או מראית עין".

התובעת טענה עם כניסתו לתוקף של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו – 1996 ביום 1.1.08, היא ויתר הסייעות באגף החינוך המיוחד בערייה שהיו מועסקות על ידי חברת כח אדם, אמורות היו להיקלט כעובדות מן המניין.

כשנשאלה, מי אמר לה להתחיל לעבוד עם הילד אותו חנכה, השיבה: "העיריה. גב' נעמי מאירוביץ אמרה לי. אני לא רציתי להכניס את זה אבל היא היתה אחראית על מחלקת חינוך מיוחד והיא זאת שהכניסה אותי והעסיקה אותי והעבירה אותי לחברות כח אדם לחברת רם קרם" (פרוטוקול 2.7.14, עמ' 13-14 ש' 19-26, 1-5) הגב' וגנר, מטעם העיריה הודתה בעדותה כי בתקופת התפר שבין סיום ההיתקשרות עם משיבים ותחילת הקשר עם עמותת עזר מציון, הערייה קלטה את העובדים כעובדי חברת רם: "קלטנו את אותם קבוצת עובדים למשך חודשיים ימים כעובדי ערייה, אה, כעובדי חברת כוח אדם, לא קלטנו, זאת אומרת שביקשנו מחברת כוח אדם לטפל בהם" כשעומתה עם עדותה של התובעת לפיה הגב' מאירוביץ היא ששיבצה אותה לעבודה, השיבה כי למיטב ידיעתה העובדים רואיינו בחברת רם אולם זה לא סותר שהגב' מאירוביץ היא זו ששיבצה אותם לעבודה, שכן "היא לכל הדיעות, מבינה מי מתאים ויודע לתת מענה לאיזה צרכים" (פרוטוקול 26.1.15, עמ' 20 ש' 28-33 עמ' 21 ש' 11 ואילך, עמ' 22 ש' 1-5) מהעדויות עולה כי הקשר של התובעת בתקופת עבודתה של התובעת בחברת רם היה מול הגב' מאירוביץ בלבד.

אף לא נחתם הסכם בין הערייה לבן חברת רם. עוד עלה מעדותה כי במשך שנתיים העסיקה הערייה את הסייעות באופן ישיר, עניין שקבל חזוק אף בעדותה של הגב' וגנר לפיה הסייעות הועסקו במשך כשנתיים בהעסקה ישירה, לאחר סיום ההעסקה על ידי עמותת עזר מציון (פרוטוקול 26.1.15, עמ' 28 ש' 11-14, עמ' 19 ש' 28-33, עמ' 20 ש' 1-5).

...

לנוכח כל המפורט, לא מצאנו כי עמותת עזר מציון הפלתה את התובעת באי קבלתה לעבודה מחמת הריונה ולפיכך דין התביעה כנגדה להידחות.

עדותה של הגב' מאירוביץ הייתה מהימנה ולפיכך מצאנו לדחות את תביעתה של התובעת ברכיב זה. סוף דבר העירייה תשלם לתובעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אבדן הכנסה בתקופה המוגנת והודעה מוקדמת סך 11,224 ₪; פיצויי פיטורים סך 3,485 ₪; דמי הבראה סך 1,380 ₪; פדיון חופשה סך 1,620 ₪; פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה סך 1,400 ₪; פיצוי ללא הוכחת נזק סך 7,000 ₪; סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל.

התביעה כנגד עמותת משיבים ועמותת עזר מציון- נדחית.

"הסכמים מקומיים", מוגדרים בהסכם 3/99, כך: "תנאים ותניות בעיניין שכר, או הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, למעט בעיניין פרישה לגימלאות, שנחתמו, שהוסכמו, שנקבעו או הונהגו, בין הצדדים או בין מי מיחידיהם, בהסכמים קבוציים; או בהסדרים קבוציים – דו צדדיים או חד צדדיים; או בהסכמות; או בהתחייבויות אחרות, בין שמקורם בכתב, בנוהג או בעל פה". תחולת ההסכם על פי סעיף 3 לו הנה "מהמועד הקובע" (31.8.1998), על כל העובדים בשירות המעסיקים הכלולים בהסכם זה, המיוצגים על ידי הסתדרות העובדים הכללית החדשה, בדירוגים השונים, למעט עובדים שתנאי עבודתם מוסדרים בחוזים אישיים.

לענייננו נקבע, כי ההסכם המקומי חל רק על סייעת צמודה או על סייעת בחינוך המיוחד, כי התובעת הועסקה בתחילת עבודה כסייעת צמודה, אולם בשנת 1999 החלה לשמש כסייעת כיתית בחינוך הרגיל ומכאן, היא לא עמדה בתנאי הזכאות לתוספת עת עברה מתפקיד סייעת צמודה לתפקיד זה. זאת, על פי תנאי ההסכם המקומי.

...

כן ראו תצהיר מר אגא אשר כאמור היה נוכח בישיבה, ולפיו נאמר בישיבה לתובע כי "אם התשלומים החדשים שישולמו לו במסגרת דירוגו החדש ישולמו באופן רטרואקטיבי, הרי שיש להחזיר את התשלומים שהוא קיבל בעבר בגדר דירוגו הקודם (השגוי). ומכאן שהחלטת הועדה היתה בתחולה מחודש אוגוסט 2008 וכפי העולה מהפרוטוקול". לסיכום עד כה - לאחר שבוטלה התוספת ובעקבות דרישת התובע ונציגיו בהסתדרות כי התוספת תמשיך להשתלם מכח הסכם 3/99, התכנסה ועדה פריטטית.

סוף דבר לנוכח המפורט לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, זאת בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. לכל אחד מן הצדדים הזכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, זאת בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

בהמשך, נישאלה התובעת כך: "את יכולת לומר לנו מה התנאים של העבודה שאת התקבלת אליה. אמרו לך שאת עובדת מחליפה או קבועה, סייעת לחינוך מיוחד או לרגיל, באיזה תנאים את התקבלת לעבודה. התובעת לא אישרה כי התקבלה כמחליפה, תשובתה הייתה "סייעת לחינוך מיוחד".[footnoteRef:7] [5: תצהיר התובעת, בסעיף 2] [6: פרוט', עמ' 11, ש' 2 - 10] [7: פרוט', עמ' 12, ש' 3 - 6] הנתבעת לא הציגה מיסמך כלשהוא, ולא הביאה עד שיש בידיו להעיד מידיעה אישית (כגון נציג מבית הספר) כי התובעת שימשה בפועל תפקיד של ממלאת מקום.

מכאן, אנו קובעים כי התוספת תחושב בדרך הבאה: 3.6% מן הבסיס הקבוע בסעיף 3.3 הנ"ל. בהתאם אנו מורים למועצה לפעול בדרך הבאה: לגבי כל חודש עבודה (כולל יולי ואוגסט), בתקופה אוקטובר 2008 – יולי 2015, על המועצה לחשב את הסכום הנכון של התוספת דנא, בהתבסס על הנתונים הבאים: (1) הבסיס לחישוב התוספת – הוא כפי שנקבע בסעיף 3.3 להסכם הקבוצי הנ"ל שמספרו 100/2001, בשים לנתונים הנכונים של השכר והתוספות, וכפי שנקבע בע"ב (נצ') 2895/08, עניין מוקטרן הנ"ל. (2) שיעור התוספת – בהעדר טענה אחרת 3.6% - כפי שבוצע בתלושי השכר.

...

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.

אנו מחייבים את המועצה לשלם לתובעת, תוך 30 ימים מן היום שתקבל לידיה פסק דין זה, את הסכומים הבאים: דמי הבראה – הסכומים שפורטו בסעיף 102 לפסק הדין.

לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות – לרבות אופן הניהול המכביד של הן של התביעה והן של ההגנה - ראינו לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪,ו שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.