הסכם מתן שירותי הובלה לנהג משאית

אלו הן עקרי העובדות, כפי שעולה מחומר הראיות והעדויות שהונחו בפנינו: 1.1 הנתבעת 1 הנה חברה הרשומה כדין בישראל, העוסקת במתן שירותי הובלה.

1.7 התובע 3, מר אמואיל ג'ורג' (להלן: "ג'ורג'" ו/או "התובע 3"), החל לעבוד כנהג משאית ביום 6.1.2013 וסיים את עבודתו ביום 28.2.2017.

על אף שהתובעים צרפו מסמכים מהותיים אשר מלמדים כי סעיד היה מנכ"ל שניהל בפועל את החברה ואף היה מורשה חתימה בחברה, ניהל בשמה מו"מ וחתם על הסכם פשרה שהוגשו לבית המשפט, מסמכים שצורפו לכתבי התביעה ולתצהירי התובעים, הרי שבמסגרת תצהירו בחר סעיד שלא להתייחס לאותם מסמכים או לנסות להפריך אותם, אלא הסתפק באמירה בעלמא כי הוא היה "סדרן" בחברה ותו לא, כל זאת ללא כל תימוכין.

במהלך חקירתו הנגדית אישר סעיד כי הוא התחיל לכל הפחות עם 3-4 משאיות שכולן היו בבעלות הנתבעת 1 (כעולה מהחשבוניות שצורפו לכתב ההגנה), בהמשך נמצא כי סעיד העביר את העובדים שיעבדו בנתבעת 1 לרבות קצין הבטיחות שבלעדיו לא ניתן להפעיל משאיות בחברת הובלה, מהנתבעת 1 לנתבעת 3[footnoteRef:50].

...

מהלך הדיון: 2.1 התובעים הגישו תחילה תביעתם כנגד הנתבעים 1 ו-2, אולם בהמשך ביקשו לתקן את תביעתם ולצרף את הנתבעים 3 ו-4 כבעלי דין נוספים, ובית הדין נעתר לבקשתם לתיקון התביעה.

מקובלת עלינו טענת התובעים שיש מקום לחייבו באופן אישי, היות שסעיד היה למעשה מעסיקם של התובעים בצוותא חדא עם אביו מוסטפא במהלך השנים, והיה אחראי על כלל תנאי ויחסי עבודתם (הוא שימש כמנכ"ל, כמורשה חתימה וניהל מטעם הנתבעת 1 הליכים משפטיים).

בנסיבות אלה, ובהתאם לפסיקה שפירטנו, מצאנו לקבל את תביעות התובעים ולחייב את הנתבעים 2, 3 ו-4 יחד ולחוד, בסכומים המפורטים להלן: אברהם חביב: פיצויי פיטורים בסך 50,890 ₪ (בנוסף לסכום שבקופה).

באשר להוצאות: נוכח קבלת תביעות התובעים ובשים לב להתנהלותם חסרת תום הלב של הנתבעים, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין, מצאנו לחייב את הנתבעים 2, 3 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מהתובעים, סך של 30,000 ₪ בגין הוצאות משפט, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

העובדות הצריכות לעניין הנתבעת הנה חברה הרשומה כדין והמנהלת עסק למתן שירות הובלה במשאיות ושינוע בדרכים.

בין התובע לנתבעת היתקיימו יחסי עובד-מעביד כאשר התובע עבד בשירות הנתבעת כנהג משאית סמיטריילר בכל רחב הארץ ובין היתר, ביצע עבודות הובלה באיזור הדרום.

שכרו הקובע של התובע לטענת התובע, כבר למתן תחילת היחסים בין הצדדים הפרה הנתבעת את הוראות חוק הודעה לעובד, כאשר לא דאגה למסור לתובע טופס "הודעה על תנאי עבודה" ו/או הסכם עבודה כמתחייב.

...

לפיכך, מצאנו לנכון לפסוק פיצוי לתובע בסך 10,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך 32,885 ₪.

הנתבעת תשלם הסכומים שנקבעו לעיל, תוך 30 יום, סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ראה האמור בכותרת ההסכם: "הסכם מכירת משאית", וכן ראה הכתוב ליד זהות הצדדים: "המוכר: פל-רז.. הקונה: עוזיאל ולעל". מתוכן ההסכם ניתן להבין כי מדובר בעיסקה מסוג ליסינג בה נותרת המשאית בבעלות פל-רז עד לסיום מלוא התשלומים שנקבעו לתקופה של 44 חודשים בסכום חודשי של 10,000 ₪+מע"מ. עוד עולה מההסכם כי התובע התחייב לשלם את כל ההוצאות השוטפות של המשאית כאמור בסעיף 4 להסכם: "יקוזזו מחשבונו החודשי של עוזיאל כל ההוצאות השוטפות....עוזיאל יקבל מידי חודש את ההפרש בין החשבון שהגיש לבין הוצאות השכירות וההוצאות השוטפות. החזרי בלו יועברו במלואם לעוזיאל". כן עולה מההסכם כי נתנה לתובע גם האפשרות לקצר תקופת התשלומים ולקבל המשאית לבעלותו במועד מוקדם מזה שנקבע בהסכם: "בכל עת נתנת האפשרות לעוזיאל לקצר את תקופת השכירות, כלומר להשלים את ההפרש בין מה ששולם ל-480,000 ₪+מע"מ". ממועד חתימת ההסכם נתן התובע לפל-רז שירותי הובלות מלאים (נהג ומשאית), וכאמור בחוות דעת המומחה מטעמו: "אופי השרות שניתן השתנה מנהג מפעיל ליחידת הובלה עצמאית לחלוטין". ראיות בדבר נשיאת התובע בהוצאות אחזקת המשאית ניתן לראות מהדוחות למס הכנסה (דוחות הכנסות והוצאות לשנת 2016, 2017, 2018) ברכיבי ההוצאות בגין אחזקת המשאית, רישיונות וביטוחים, סולר.

...

אין בידי לקבל טענת הנתבעת.

לאחר בחינת נתוני שנת 2016 ונתוני שנת 2017 (שנת התאונה) כפי שפורטו בחוות דעת המומחים לעיל, אני סבורה שיש להעמיד הכנסתו החודשית של התובע, עובר לתאונה, על סכום חודשי של 23,344 ₪ (הממוצע בין 2016-2017), ולאחר ניכוי מס הכנסה, הסכום נטו הינו במעוגל 20,000 ₪, ובשערוך להיום מאמצע התקופה (הפרשי הצמדה בלבד) סך של 20,400 ש"ח. ביחס להפסדי העבר אציין שני דברים הנוגעים לשנת 2018 – השנה הסמוכה לפציעה, טרם ביטול ההסכם של התובע עם פל-רז ביחס למשאית: ראשית - הוברר בעדות התובע כי לאחר כ-6 חודשים ממועד התאונה שב לעבוד בפל-רז ועבד כנהג משאית במשך כ-3 שבועות.

לכל האמור לעיל אוסיף הדברים הבאים: הנתבעת שהינה מבטחת בביטוח חובה של מלגזה בבעלות פל-רז, בחרה לטעון כי התובע היה עובד פל-רז. הנתבעת כאמור לעיל לא הביאה ולו ראשית ראיה להוכיח כי בטענה זו מחזיקה גם פל-רז, דהיינו, כי פל-רז מקבלת הטענה כי היא מעבידתו של התובע.

חישוב הפיצויים: בשים לב לכל האמור לעיל להלן חישוב הפיצוי: כאב וסבל – בהתאם לנכות רפואית של 38.44% בצירוף 25 ימי אשפוז, בניכוי גיל, ובצירוף ריבית סך של 72,250 ₪.

מטעם הנתבעים – מר נתן סוסתיאל, הבעלים בעבר של נתבעת 1; מר יעקב מנטין, נהג המשאית שהוביל את השנאי; מר משה סוסתיאל, סדרן עבודה אצל נתבעת 1.

המסגרת המשפטית על מי שמספק שירותי הובלה חל חוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 (להלן: "חוק חוזה קבלנות"), אשר חל על חוזים לעשיית מלאכה או למתן שירות כאשר אין יחסי עבודה בין המתקשרים.

...

עצם החתימה על תעודת המשלוח ללא כל הערה או הסתייגות מצד הנהג המוביל, מחזקת מסקנה זו כמו גם הסרטונים שהגישו הנתבעים על מנת להראות כי השנאי הגיע תקין למגרש הנתבעת 1 בראשל"צ. לאור האמור ההודעה לצד שלישי נדחית.

לסיכום, אני מחייב את הנתבעים בתשלום 30,843 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 5,000 ₪.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

הנתבעים ישלמו לצד השלישי הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, בתוספת שכר העד מטעם הצד השלישי כפי שנפסק.

דיון והכרעה "..התשובה לשאלה אם בין שניים נוצרו יחסי עובד מעסיק, איננה נגזרת מהתאור שנתנו הצדדים ליחסים שביניהם בחוזה, אלא היא מסקנה משפטית הנגזרת מ"המבחן המעורב" שנקבע בפסיקה לצורך מתן התשובה לשאלה אם מתקיימים יחסי עובד מעסיק בין השניים, והתנהגותם של הצדדים בפועל במהלך הקשר".

אף שיקי הצהיר כי בעת שעבד במפעל בקבוץ החותרים ראה את התובע מוביל חומרי גלם לנתבעת ומשנע סחורה ללקוחותיה (סע' 3 לתצהירו), בעדותו השיב כי אינו יודע אם הנתבעת ביצעה הובלות לפני שהתובע החל לבצע הובלות ואינו יודע אם ביצעה הובלות בשנת 2015 (עמ' 5, ש' 32, עמ' 6 ש' 4, כשנשאל מפורשות אם "כשהתובע עבד היו הובלות?" ענה כך, עמ' 6, ש' 7-5 – "אם הנתבעת עשתה הובלות? לא יודע. אין לי מושג. לנתבעת לא היתה משאית." יקי גם לא ידע אם התובע נתן שירותי הובלה לחברת דיוקול עמ' 3, ש' 32.

הנתבעת אומנם רכשה עבור התובע משאית – בכספים שלה, אולם התובע נהג בה מנהג בעלים – המשאית נרשמה על שמו והייתה צמודה אליו; לא היה נהג משאית נוסף בחברה – כפי שהעיד יקי (ראו סע' ‎38 לעיל); כל הוצאות עסק ההובלות נרשמו בהיתחשבנות ושולמו מהכנסות התובע – והנתבעת לא נשאה בתשלום הוצאות; נזכיר כי לפי עדות אתי, נערך קזוז חודשי בגין עלות המשאית ששילמה הנתבעת.

...

סיכומו של דבר מסקנתנו כי חרף הוצאת תלושי שכר עבור התובע, הוכח שלא התקיימו יחסי עובד – מעסיק בינו לבין הנתבעת.

לפי עדותו של התובע עצמו – "ביולי נגמרו הקשרים בינינו. החלטנו ביחד, טומי ואני, שאנו מסיימים את דרכנו. היו בינינו מתחים." עמ' 17, ש' 30-29.

עניין ההלוואות נדון בהליך נוסף בבית משפט השלום ויוכרע שם. סוף דבר משכך אנו דוחות את התביעה העיקרית על כל רכיביה וקובעות כי לא התקיימו יחסי עובד - מעסיק בין הצדדים.