"בית המשפט התרשם שהתובעת הבינה היטב בזמן אמת את משמעות הסכם הממון ואת משמעות ההפרדה הרכושית והסכימה לכך בלב שלם, אך בהליך זה הציגה את העובדות באופן שונה מהמציאות במכוון, על מנת שיהא בהן לבסס לכאורה את טענותיה לביטול הסכם הממון".
הנוטריונית העידה שהמערערת היתקשרה אליה על מנת לדחות את תאריך הפגישה מיום 8.6.16 ליום 13.6.16 ועדותה הייתה מהימנה מאוד.
הנימוקים לביטול ההסכם פורטו בסעיף אחד בכתב התביעה – סעיף 4 - שבו המערערת טענה שארבעה ימים לפני החתונה, המשיב אמר לה שצריך לחתום על מסמכים סטנדרטיים ו"שטותיים" חסרי משמעות ושלושה ימים לפני החתונה, ביום "לחוץ לקראת החתונה", המשיב ביקש שתגיע לעורכת הדין, שם הנוטריונית לא הסבירה לה את משמעות ההסכם ואת זכותה להיוועץ בעו"ד והיא חתמה על ההסכם ביודעה שהוא חסר משמעות ויצאה ממשרדה של הנוטריונית "לאחר מספר דקות".
בצדק קבע ביהמ"ש קמא שאין לתת כל אמון בגירסה זו של המערערת שנסתרה הן בדבריה בקדם המשפט והן בעקבות עדות הנוטריונית שהייתה אמינה על בית המשפט.
...
סיכומו של דבר: המערערת לא הוכיחה את טענותיה לביטול ההסכם.
התביעה נדחית והמערערת תשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 35,100 ₪.
תמצית טענות המשיב
יש לדחות את הערעור היות שאין כי עילה להתערב בפסק הדין.
כפי שנקבע בע"א 6798/16 לייבוביץ נ' יורש (26.9.2017):
"כידוע, אין בית משפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הערכאה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים".
במקרה דנן, אין כל הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים ובקביעות בדבר מהימנות העדים כפי שפורטו בפסק דינו של ביהמ"ש קמא, אשר הביאו אותו למסקנה שהמערערת לא הוכיחה שקיימת עילה לביטול ההסכם ושהצדדים שינו את ההסכם בהתנהגות.
לצורך ביסוס המסקנה שצדדים התכוונו שלא לקיים את ההסכם או שזנחו אותו, נדרש בין היתר דפוס התנהגות מתמשך לו שותפים שני הצדדים ועדות ברורה על ההסדר החוזי החדש, שלכאורה נוצר (ראו: גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים (מהדורה רביעית, 2019) בעמ' 242).
סיכומו של דבר: בדין ובצדק קבע ביהמ"ש קמא שלא קיימת כל עילה לביטול ההסכם, לא מחמת פגם באישורו ולא מחמת שהוא שונה בהתנהגות הצדדים ואין מקום להתערב בפסק דינו המנומק של בית המשפט קמא.
