הסכם מייסדים מול תקנון החברה על ידי המייסדים

המבקשים טענו בבקשה כי כאשר נכרת הסכם המייסדים הייתה פיגמנט חברה משגשגת אשר הוקמה על ידי המבקשים והמשיבים 4-6 ואילו המשיבים 2-3 הועסקו על ידה כשכירים בלבד.

עזרא נישאל כמה בעלי מניות מצוינים בטיוטת הסכם המייסדים ותשובתו הייתה "שלושה... נבו רזיאל אלרון ודולב". לאחר עיון נוסף בטיוטה השיב כי מופיעים בטיוטה "פיגמנט מול אסף" (עמ' 5 לפרוטוקול).

תקנון החברה המסמך היחיד שנחתם על ידי בעלי המניות בחברה הוא תקנון החברה אשר צורף כנספח 4 לתצהירו של אסף.

...

אומנם, ההסכם לא נחתם בסופו של דבר אך לטענת המבקשים אין מחלוקת, גם לשיטת המשיבים, כי הקבוע במסמך מבטא ומשקף את ההסכמות בין הצדדים.

אולם, ברור ואין מחלוקת כי הסכם מייסדים לא נחתם בסופו של דבר.

מכל האמור לעיל עולה כי הצדדים לא חתמו ולא התקשרו בנוסח סופי ומחייב של הסכם מייסדים.

הקמת החברה התבצעה בסופו של דבר על ידי נבו מזור בלבד.

יצוין כי במסגרת כתב התביעה העלה שיטרית טענות קפוח נוספות ביחס להתקדמות הסכם הפיילוט מול חברת אל-על וביחס להחלטת החברה לגייס כספים על בסיס הלוואה המירה.

שיטרית טען כי התובעים סירבו לספק לו מידע אודות המפתחים של התוכנה החדשה של החברה, וכי החל מחודש יולי 2015 הם חדלו מלשמור מסמכים והתכתבויות הנוגעים לחברה בתיקייה משותפת כפי שנהגו עד לאותה עת. כמו כן, נטען כי שיטרית העביר דרישה לחברה באמצעות באי כוחו לקבל מסמכים שונים כגון פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון, תקנון החברה, כרטסת הנהלת החשבונות של החברה וכיו"ב (סעיף 148 לכתב התביעה).

במסגרת תביעת הקפוח התרכז שיטרית בשני נושאים – במכתב החברה מיום 18.11.2015, בו הודיעה לו החברה על ביטול הסכם המייסדים; ובהגשת התביעה על-ידי החברה כנגדו.

...

כפי שציינתי, המסקנה העולה מהשתלשלות האירועים היא כי הסכם המייסדים בוטל כדין לאור הפרה יסודית מצדו של שיטרית ולא במטרה לקפחו.

אולם, ממילא למסקנה זו אין תוצאה אופרטיבית.

סוף דבר בהתאם לכל האמור לעיל בפסק-דין זה, אני קובעת כי שיטרית יעביר את מניותיו לידי החברה.

במקרה דנן, התקבלו ההחלטות על ידי הפטקה בלבד, מבלי שכונסה ישיבה אליה הוזמן ירושלמי ומבלי שהשתתף באותן "ישיבות". "אישור" לאקוני ולא מנומק של עו"ד לבנת – שהנו בא כוחה של סימפל – כי מדובר בקווארום חוקי, אינו גובר על הוראות הסכם המייסדים והתקנון.

על פי הגיו הדברים, ברי כי מאחר שסוכם בין הצדדים כי מחצית המניות הן של קליבר וכי זכותה למנות את ירושלמי כדירקטור בשאקל, היתה קליבר חייבת לדאוג להבטיח לעצמה את היכולת לממש את העברת המניות והמינוי מול רשות התאגידים ללא תלות בסימפל/הפטקה, ולשם כך הופקדו בידיה המסמכים החתומים ע"י הפטקה, אשר בהם שם החברה הושאר פתוח, מאחר שבעת חתימת ההסכם עדיין לא הוחלט בין הצדדים מה יהיה שמה.

" עוד אציין, כי על אף נסיונם של שני הצדדים לצבוע בצבעים פליליים את מעשי הצד השני בניהול החברה המשותפת או בכספיה, התרשמתי כי הסיכסוך בין בעלי המניות הנו כספי וחוזי הנוגע לאי מילוי/הפרת הסכם המייסדים והמחלוקות הן על אופן יישומו (הטענות מצד סימפל: טענות להתנהלות חשבונאית לא תקינה בין קליבר לשאקל ומשיכת כספים שלא כדין על ידי ירושלמי, טענות אשר ברובן לא נסתרו על ידי ירושלמי; הטענות מצד קליבר: טענות לאי תשלום עבור המלאי של קליבר; אי תשלום דמי הניהול שהובטחו במסגרת ההסכם לקליבר; גביית כספים חד צדדית ע"י סימפל משאקל עבור סחורה שספקה לה, כאשר לפי ההסכם הסחורה אמורה להימסר לשאקל בקונסיגנציה והתשלום אמור להיתקבל רק אחרי ששאקל מוכרת את הסחורה; אי העברת תקבולים ממשרד הביטחון – טענות אשר נראה כי יש לסימפל תשובות להן).

...

ראו ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת (פורסם בנבו): "אובדן אמון בין השותפים המאופיינת כמעין-שותפות כעילה להענקת סעד עשוי להצדיק מתן סעד של הפרדת כוחות מכוח סעיף 191 לחוק החברות אף במקרים בהם לא נתבקש סעד זה, כבענייננו, ואף במקרים בהם הגיע בימ"ש למסקנה כי מי שפנו בבקשה לסעד להסרת קיפוח לא קופחו, כבענייננו; סעד כאמור, כשנקבע כי הטוען לקיפוח אינו זכאי לו, יש להעניק במשורה ובכפוף לכך שבימ"ש השתכנע כי אכן מדובר במעין-שותפות וכי אין מנוס אלא להפריד בין ה"שותפים"; סיווג חברה כמעין-שותפות לצורך הענקת סעד של הפרדת כוחות צריך להיעשות בזהירות, תוך מתן תשומת לב לנסיבות.

לפיכך אני מורה כי צווי המניעה יעמדו בעינם למשך 10 ימים נוספים, כדי לאפשר לשני הצדדים לפנות בהליך המתאים לפי חוק החברות, וכדי שיינתנו הוראות לגבי ניהול חברת שאקל על ידי בית המשפט המוסמך.

לגב צווי העיקול, לא שוכנעתי כי קיימת הברחת כספים שלא כדין על ידי ירושלמי לחשבון האם, והשיקים שהוצגו על ידי המבקשות בדיון, שהופקדו ע"י ירושלמי בחשבון האם, הינם שיקים מהסדרה של 12 שיקים ששולמו ע"י סימפל לקליבר בסכום כולל של 200,000 ₪ + מע"מ עבור רכישת המוניטין והפעילות שלה לפי סעיף 5.1.1.

החברה נוסדה בשנת 2007 על ידי המבקשת (שהיא בעלת השליטה בה) והמשיב, והיא עוסקת במתן שירותי ייעוץ בתחום מערכות המידע.

המשיב דרש כי ההצעה תדון במסגרת אספת בעלי המניות ולא במסגרת ישיבת הדירקטוריון וזאת בהסתמך על זכותו הנטענת מכוח ס' 119 לתקנון החברה – שנחתם בידי מייסדי החברה בשנת 2007 (ומצורף כנספח 2 לתשובה) והוחלף בתקנון חדש בשנת 2012 (שמצורף כנספח 1 לבקשה.

הוא הוסיף כי ההסדר מכוחו נידרשות שתי חתימות בחברה הוא הסדר שחל מזה 10 שנים, ובכלל זה בתקופה בה הוא עצמו כיהן כמנכ"ל. במהלך כל התקופה האמורה לא נטען כי הצורך בחתימה נוספת של דרקטור מטעם המבקשת הוא "מקפח". בהתייחס לפעילות מול חברת אוריון טען המשיב כי הוא פעל מטעמים עינייניים לחלוטין.

טענה נוספת אותה העלתה המבקשת היא כי בית המשפט רשאי להורות על מחיקת הסעיפים הרלוואנטיים בתקנון החברה ובהסכם המייסדים מכוח עקרון "העיפרון הכחול" המאפשר למחוק חלקים מחוזה בהתקיים תנאים שלטענתה חלים במקרה דנן.

...

הצו השלישי מנוסח בצורה כוללנית, ולכן אין מקום להיעתר גם למבוקש בו. השאלה העיקרית בה יש להכריע במסגרת הבקשה הנוכחית נוגעת אם כן לצו המבוקש הראשון, המתייחס לכוונתה של המבקשת לאפשר לחברה לפתוח חשבון בנק חדש בו לא תהיה למשיב זכות חתימה משותפת.

אני סבורה כי ניתן במסגרת ההחלטה הנוכחית להגן על המשיב מפני שני החששות הללו באופן שיוכל להפיגם.

משום כך ולאור הקושי הנובע מהצורך בחתימת המשיב גם כאשר מדובר בעסקאות שוטפות של החברה בשל משבר האמון בין הצדדים – הרי שבכפוף לסייגים האמורים, ניתן להיעתר לבקשה, כדי לאפשר לחברה לבצע את הפעילות השוטפת שלה ביתר קלות.

סיכומו של דבר – לאור כל האמור לעיל, אני מתירה לחברה לפתוח חשבון בנק חדש.

המבקש הוסיף וטען כי המחאת זכויות חברת הניהול למשיב 3, לא היתה יכולה להיות מאושרת על ידי דירקטוריון החברה, שכן ההמחאה שללה מהחברה את האפשרות למצות את זכויותיה מול חברת הניהול, למקרה בו חברת הניהול תפר את הסכם הניהול (שכן החברה אינה יכולה עוד לעכב את הכספים שעליה לשלם לחברת הניהול).

היחסים בין בעלי המניות בחברה בטרם נתייחס לטענות לגופן, יצוין כי החברה הוקמה מלכתחילה על ידי מספר מייסדים, שהסדירו את יחסיהם בהסכמה, במסגרת הסכם המייסדים.

סעיף 22.3 לתקנון החברה המבקש הפנה את בית המשפט לס' 22.3 לתקנון החברה, וטען כי מכוחו היה על החברה לקבל אישור של 70% או יותר של מניות החברה ביחס לכל עסקה עם בעל מניה, דרקטור, מנהל חברת אם, חברת בת או חברה קשורה למי מהנ"ל. המבקש טען כי החלטות שונות בחברה הצריכו קבלת החלטה ברוב האמור – ובכלל זה ההחלטה על הארכת הסכם הניהול מיום 26.12.2011 עד יום 26.6.2012; ההחלטה על העסקת חברת הניהול למתן שירותים להשגת אישורים מגופי תקינה; ההחלטה על שינוי לוח התשלומים בהסכם ההשקעה ועל הקזוז, וההתקשרות בתוספת להסכם ההשקעה.

...

המבקש סירב לחתום על כתב הוויתור, ונושא החתימה עליו איננו רלוונטי בשלב זה. הסעדים להם עתר המבקש בהמרצת הפתיחה עתר המבקש כי בית המשפט יעניק לו את הסעדים הבאים: · הצהרה על בטלות החלטת האספה הכללית מיום 20.2.13 לאשר את התוספת להסכם ההשקעה; · הצהרה על בטלות החלטת האספה הנ"ל לאשר את העסקת חברת הניהול למתן שירותי תקינה; · הצהרה על בטלות ההחלטה הנ"ל ביחס להמחאת זכויות חברת הניהול למשיב 3; · הצהרה על בטלות ההחלטה הנ"ל לאישור הסכם אמריליס; · הצהרה כי הסכם הניהול בטל מיום 1.7.11; · הצהרה כי הסכם ההשקעה בטל, ולכן יש להורות על השבת מניות החברה למשקיעים והשבת השקעתם לידיהם; · לחלופין – צו עשה לתיקון תקנון החברה בו ייקבע כי למבקש זכות למנות דירקטור מטעמו; או לפחות שיש לו זכות לקבל מידע ומסמכים אודות ענייני החברה שדירקטור זכאי לו. לאור כל האמור לעיל, אינני סבורה כי המבקש הוכיח כי הוא זכאי לסעדים האמורים, כולם או חלקם.

העולה מכול האמור לעיל הוא כי דין התובענה להידחות.

בשולי הדברים אני מורה לחברה למסור למבקש בטרם יתקיימו אספות נוספות של בעלי המניות, מבעוד מועד את כל החומר הרלוונטי שדרוש לו כדי לקבל החלטה באספות כאלה, באופן שיאפשר לו לעיין בו וללמוד אותו כדי לקבל החלטה מושכלת ביחס אליו.