זהו פסק דין משלים, הניתן בעקבות פסק דין שניתן בתיק זה ביום 8.9.2019 (להלן- פסק דין) ולאור פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעירעור שהגישה הנתבעת 1 (עע 19456-10-19; מיום 1.7.2020), שהורה לנו להשלים את פסק דיננו בשאלה, "האם קיימת עילה לשלילת פצויי הפיטורים או הפחתתם."
רקע כללי ומסגרת דיונית
התובע היה אחד ממייסדי ומבעלי המניות בנתבעת 1 (להלן- החברה) שהוקמה ביום 6.11.2003, העוסקת בשיווק והפעלת מסכים אלקטרוניים ניידים וציוד נילווה, ואף היה דרקטור ובעל זכות חתימה בה. התובע שימש גם כמנהל השיווק בחברה.
בפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 1.7.2020 (מותב בראשות כב' השופט רועי פוליאק) נקבע כי בין התובע לבין החברה נתקיימו יחסי עובד – מעסיק, לאמור:
"לא מצאנו כי נפלה שגגה בקביעתו של בית הדין האיזורי בדבר קיומם של יחסי עובד-מעסיק. בית הדין האיזורי נימק בהרחבה את מסקנתו תוך שסקר את המסד העובדתי ויישם את הדין החל. כאמור, לא מצאנו מקום להתערב במסקנתו, שכן כעולה מהסכם המייסדים ומהסכם נוסף שנחתם בשנת 2011 עם פרישת אחד מהמייסדים, המשיב היה בעל הידע המקצועי הנידרש להשגת רווח משותף. חזות ההיתקשרות היתה של עובד-מעסיק, וכראיה הונפקו תלושי שכר למשיב ובוצעו הפקדות להסדרי ביטוח פנסיוני. מעיון בתלושי השכר עולה כי בוצעו ניכוי חובה כדין על יסוד תבנית העסקה של עובד, ואין חולק שהמשיב שימש כמנהל השיווק בחברה, וזה היה עסוקו הבלעדי לכל אורך השנים".
בהתייחס לבחינת עילת שלילת פצויי פיטורים או הפחתתם נקבע לאמור:
"למקרא סעיף 77 לפסק הדין סבורים אנו כי לא נקבעו ממצאים עובדתיים בנוגע לנסיבות סיום ההעסקה, ומשכך לא הוכרעה בו הטענה בדבר קיום עילה להפחתתם של פיצוי הפיטורים. אשר לאמור בסעיף 99 לפסק הדין, נבקש להקדים ולציין כי קיימת הבחנה בין עילה להפחתת פיצוי הפיטורים מכוח חוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 לבין טענת קזוז שהעלתה החברה, ולא הא בהא תליא. מעבר לכך, אף אם קיימת חפיפה מסוימת במסד העובדתי בין שתי הטענות, הרי שבנסיבות העניין אין באמירות בסעיף 99 כדי להוות הכרעה בסוגית שלילת פצויי הפיטורים או הפחתתם, המצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. גם אם בית המשפט המחוזי עתיד להדרש לטענות אלה או חלקן לצורך הכרעה בטענת הקזוז, אין בכך לייתר את הצורך להכריע בקיומה של עילה לשלילת פצויי הפיטורים שנפסקו או הפחתתם. משכך אין מנוס מהחזרת הדיון לבית הדין האיזורי לצורך הכרעה ממוקדת בטענת החברה לקיום עילה לשלילת פיצוי הפיטורים או הפחתתם, וזאת על יסוד החומר הקיים. סוף דבר – ערעור החברה מקבל בחלקו במובן זה שהדיון מוחזר לבית הדין האיזורי לעבודה אך לצורך הכרעה בשאלה אם קיימת עילה לשלילת פצויי הפיטורים או הפחתתם. משהתקבל העירעור בחלקו אין צו להוצאות".
ביום 2.7.2020 ניתנה החלטה על ידי אב בית הדין, כי לנוכח פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, הצדדים רשאים להגיש סיכומים קצרים בכתב, בכל הנוגע לטענת החברה לקיום עילה לשלילת פצויי הפיטורים או הפחתתם, וזאת על יסוד החומר הקיים.
רק בסוף שנת 2014 התגלה לחברה כי התובע החל לפעול בנגוד לטובת החברה, לחבל בעסקי החברה ולהתחרות בה; כך התובע החל להציג לגורמים שונים בתחום עיסוקה של החברה מצג שוא כי אין ביכולתה של החברה לבצע עבודות ואף הפנה עבודות לגורמים מתחרים בשוק; התובע הפר ברגל גסה את הסכם בעלי המניות ושלח יד בכספי החברה במירמה; והכל כפי שפורט בהרחבה בכתבי הטענות.
...
בפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 1.7.2020 (מותב בראשות כב' השופט רועי פוליאק) נקבע כי בין התובע לבין החברה נתקיימו יחסי עובד – מעסיק, לאמור:
"לא מצאנו כי נפלה שגגה בקביעתו של בית הדין האזורי בדבר קיומם של יחסי עובד-מעסיק. בית הדין האזורי נימק בהרחבה את מסקנתו תוך שסקר את המסד העובדתי ויישם את הדין החל. כאמור, לא מצאנו מקום להתערב במסקנתו, שכן כעולה מהסכם המייסדים ומהסכם נוסף שנחתם בשנת 2011 עם פרישת אחד מהמייסדים, המשיב היה בעל הידע המקצועי הנדרש להשגת רווח משותף. חזות ההתקשרות היתה של עובד-מעסיק, וכראיה הונפקו תלושי שכר למשיב ובוצעו הפקדות להסדרי ביטוח פנסיוני. מעיון בתלושי השכר עולה כי בוצעו ניכוי חובה כדין על יסוד תבנית העסקה של עובד, ואין חולק שהמשיב שימש כמנהל השיווק בחברה, וזה היה עיסוקו הבלעדי לכל אורך השנים".
בהתייחס לבחינת עילת שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם נקבע לאמור:
"למקרא סעיף 77 לפסק הדין סבורים אנו כי לא נקבעו ממצאים עובדתיים בנוגע לנסיבות סיום ההעסקה, ומשכך לא הוכרעה בו הטענה בדבר קיום עילה להפחתתם של פיצוי הפיטורים. אשר לאמור בסעיף 99 לפסק הדין, נבקש להקדים ולציין כי קיימת הבחנה בין עילה להפחתת פיצוי הפיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 לבין טענת קיזוז שהעלתה החברה, ולא הא בהא תליא. מעבר לכך, אף אם קיימת חפיפה מסוימת במסד העובדתי בין שתי הטענות, הרי שבנסיבות העניין אין באמירות בסעיף 99 כדי להוות הכרעה בסוגית שלילת פיצויי הפיטורים או הפחתתם, המצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. גם אם בית המשפט המחוזי עתיד להידרש לטענות אלה או חלקן לצורך הכרעה בטענת הקיזוז, אין בכך לייתר את הצורך להכריע בקיומה של עילה לשלילת פיצויי הפיטורים שנפסקו או הפחתתם. משכך אין מנוס מהחזרת הדיון לבית הדין האזורי לצורך הכרעה ממוקדת בטענת החברה לקיום עילה לשלילת פיצוי הפיטורים או הפחתתם, וזאת על יסוד החומר הקיים. סוף דבר – ערעור החברה מקבל בחלקו במובן זה שהדיון מוחזר לבית הדין האזורי לעבודה אך לצורך הכרעה בשאלה אם קיימת עילה לשלילת פיצויי הפיטורים או הפחתתם. משהתקבל הערעור בחלקו אין צו להוצאות".
ביום 2.7.2020 ניתנה החלטה על ידי אב בית הדין, כי לנוכח פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, הצדדים רשאים להגיש סיכומים קצרים בכתב, בכל הנוגע לטענת החברה לקיום עילה לשלילת פיצויי הפיטורים או הפחתתם, וזאת על יסוד החומר הקיים.
בהתייחס לטענה בדבר העסקתו של אחיו של התובע, לא מצאנו כל אינדיקציה להפרת חובות אמון, אפילו היה מוכח (ולא הוכח) על ידי החברה, כי העסקתו לא הביאה לתועלת כלשהי לחברה.
לסיכום, נוכח תפקידו הבכיר של התובע בחברה, על רקע הדברים האמורים בסעיף 24 לעיל, המקפלים בחובם סממנים של הפרת חובות אמון של התובע כלפי החברה, למצער, בכובעו כעובד, מחד, והנזק שטרם הוברר לנו מיהותו וגבולותיו על רקע שיתופי הפעולה, כמו גם העדר אינדיקציות לכך שהתובע פעל במתכונת דומה במשך תקופה העסקתו הארוכה (כ- 11 שנים; סע' 76 לפסק הדין), שכן מדובר בחשבונית ספציפית, מאידך, אנו סבורים כי קיימת עילה להפחתת פיצויי הפיטורים.
אשר על כן, הגענו למסקנה כי יש להפחית 25% מפיצויי הפיטורים להם זכאי התובע כאמור, היינו על התובע להשיב לחברה (ככל שפיצויי הפיטורים שנפסקו כבר שולמו לו) סך של 69,977.25 ₪.
