הסכם למתן ייעוץ מיסוי עירוני להפחתת חיובים

בבית המשפט העליון רע"א 8053/15 לפני: כבוד השופט מ' מזוז המבקשת: ערך - מסוי ערוני וניהול נדל"ן בע"מ נ ג ד המשיבה: הרים מדיקל בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.11.2015 בע"א 39217-12-14 (ע"י כב' סגן הנשיא א' פרקש וכב' השופטים מ' י' הכהן ו-ע' כהן) בשם המבקשת: עו"ד אפרים הרמן החלטה

המערערת (להלן: ערך) הנה חברה העוסקת במתן שירותי ייעוץ בעינייני ארנונה.

בסוף שנת 2007 נכרת בין הצדדים הסכם, לפיו ערך תפעל להפחתת חיובי הארנונה של הרים-מדיקל, וזאת תמורת שכר טירחה בשיעור של 40% מכל סכום שיופחת.

לקראת סוף שנת 2010 נשאו מאמציה של ערך פרי, ונחתם הסכם בין העיריה לבין הרים-מדיקל, שבזכותו חסכה האחרונה סכום של כ- 400,000 ש"ח. החסכון נגרם כתוצאה מהסכמת העיריה לשנות את סיווג הנכס של הרים-מדיקל, לצורכי ארנונה, מ"קניון" ל"בתי ספר פרטיים", וכן כתוצאה מהסכמתה לחייב את הרים-מדיקל בגין שטח בן 420 מ"ר, על אף שבמציאות שטח הנכס הוא 791 מ"ר. על אף האמור, הרים-מדיקל טענה שערך לא זכאית לתשלום שכר טירחה עבור שירותיה.

על כן, ועל יסוד האמור בענין תשלובת ח' אלוני ובענין יעקובוביץ, קבע בית המשפט כי "היה יסוד ממשי לחששה של [הרים-מדיקל] מפני הסכם הפשרה שהשיגה עבורה [ערך] ואין לראות בביטולו על ידה, ובסירובה לשלם בגינו שכר טירחה, הפרה של ההסכם עם [ערך]...". בנסיבות אלה, גם לו סברתי שנפלה שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא ביישום ההלכה - ואיני קובע כלל שכך ארע - לא היה בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להצדיק מתן רשות ערעור (חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 214, 216 (מהדורה שלישית, 2012) והאסמכתאות שם).

...

בנוסף נקבע, כי מאחר שלעיריה היה אינטרס לחתום על ההסכם, אין בעובדה שלשיטתה מדובר בהסכם חוקי כדי להוות בסיס מספק למסקנה שאמנם כך הדבר, מה גם שהעיריה הדגישה כי ההסכם נכרת בהתאם למצגים אשר הוצגו בפני העיריה, להבדיל מנתונים שעליהם הוסכם בין הצדדים.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, ומאחר שגם בטענותיה האחרות של ערך אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור, הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים לפני כב' השופט אהרן פרקש, סגן נשיא כב' השופט משה יועד הכהן כב' השופטת עירית כהן ע"א 39217-12-14 הרים - מדיקל בע"מ נ' ערך - נכסים ומיסוי מקרקעין בע"מ המערערת הרים - מדיקל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד בועז שפירא ואח' נ ג ד המשיבה ערך - נכסים ומיסוי מקרקעין בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אפרים הרמן פסק דין

באותו מכתב הוסיף ב"כ המערערת וכתב כי על פי ייעוץ משפטי שנתן למערערת, הרי מאחר שההסכם איננו משקף את המצב בפועל ומבוסס על הצהרות ומצגים לא נכונים, הוא איננו חוקי ו/או איננו תקף, והוא עלול ליגרור חיובי ארנונה אישיים כנגד מר אביזמר שלום (מנהל המערערת), לרבות חיובים רטרואקטיביים.

בהסכם זה נקבע, כי סיווג הנכס לצורך ארנונה לא יהיה "בית ספר פרטי" אלא סיווג שעניינו מכוני יופי, וכי השטח לצורך חישוב הארנונה יהיה 482 מ"ר. לפי פסק דינו של בית המשפט קמא, מבחינה כספית הסווג שנקבע בסופו של דבר יקר פי שניים מהסיווג שנקבע בהסכם הראשון, ולכן, למרות שהשטח לחיוב הופחת, משלמת המערערת כיום ארנונה בשיעור הגבוה ב- 60% מהחיוב שהשיגה עבורה המשיבה במסגרת ההסכם הראשון.

טענות המערערת לטענת המערערת ההסכם אותו ערכה המשיבה הוא הסכם פקטבי, הנגוע באי חוקיות ונוגד את תקנת הציבור, שכן ההסכם מבוסס על כך שהמערערת סווגה כבית ספר פרטי, בעוד שהסיווג הנכון הוא קוסמטיקה, וכן הוא מבוסס על כך שהמערערת מחזיקה שטח של כ- 791 מ"ר בעוד שהשטח שהיא מחזיקה הנו 490 מ"ר. לטענתה, הסכמים פקטביים, בפרט עם רשויות עירוניות, הם רעה חולה שיש לעקור מן השורש.

...

למעלה מהצורך נוסיף, כי לא מצאנו שיש מקום להתערב בקביעת בית המשפט קמא לפיה נדחתה טענת המערערת כי המשיבה גרמה לעיכוב מכוון בהסדרת החוב מול העירייה, הן מהטעם שמדובר בהרחבת חזית והן לגופו של עניין.

אנו מקבלים, אפוא, את הערעור.

המשיבה תשלם למערערת הוצאות בסך 30,000 ₪.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"ק 59511-05-16 א. המאירי מסוי ערוני בע"מ נ' חייקה בע"מ לפני כבוד השופט יאיר חסדיאל התובעת: א. המאירי מסוי ערוני בע"מ ע"י ב"כ עו"ד בן ציון אדורם הנתבעת: חייקה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ענת לוי זליכה פסק דין

בד בבד חתמה הנתבעת גם על "ייפוי כוח לנושא ארנונה" לטובת עורכת הדין חגית המאירי, להיות באת כוחה בעיניין "הפחתת חיובי מים, ו/או ביוב, ו/או ארנונה, ו/או השבת כספי ארנונה, שנגבו ביתר, ו/או כל אגרות ו/או היטל", והמסמיך אותה לבצע פעולות של ייצוג משפטי לצורך כך, לרבות הגשת "השגה". אין חולק כי מתן ייפוי כוח זה לא לווה בחתימת הסכם שכר טירחה מול עו"ד המאירי.

הנתבעת מצידה טענה כי יש לסלק את התביעה לנוכח הוראת סעיף 98 לחוק לישכת עורכי הדין, ובהעדר יריבות מול התובעת, אשר אינה החברה מולה נחתמה ההזמנה, וכי כך או אחרת, השירותים אשר הוזמנו אז, התייחסו לנכס ברחוב שלמה המלך 38, פינת רחוב ירושלים 39, בקריית אונו, בו החזיקה הנתבעת באותה העת [להלן: הנכס הישן"], ואילו פעולות התובעת אשר נטען כי הביאו להפחתה בחיובי הארנונה נעשו ביחס לנכס אחר בו מחזיקה הנתבעת עתה ברחוב ירמיהו 25 באותו יישוב [להלן – "הנכס החדש"], זאת כאשר מעולם לא ניתנה הרשאה לייצוג לגבי נכס זה. על המשמר משטר הרשוי המוסדר בחוק לישכת עורכי הדין נועד ליצור מנגנון של פקוח ובקרה מקצועיים על השרות המשפטי הניתן לציבור, וההוראות בו הנוגעות לייחוד המיקצוע תכליתן, בין היתר, להבטיח כי מי שאינו כפוף לכללים אתיים דוגמאת חובת נאמנות, חובת סודיות, האיסור להמצא בנגוד עניינים וכיוצא באלה לא יגרום נזק לציבור.

אשר על כן, מייחד סעיף 20 לחוק לישכת עורכי הדין ביצוע פעולות של ייצוג, ייעוץ וטפול משפטי, לעורכי דין לבדם, כאשר על מנת לגדור פירצות הקוראות למסיגי גבול, נקבעו בחוק לישכת עורכי הדין שתי סנקציות, הראשונה פלילית [סעיף 96 לחוק] והשנייה אזרחית, בסעיף 98(א) לחוק שלשונו היא: "לא יזדקק בית משפט לתביעת שכר בעד שירות שנתן מי שאינו עורך דין במידה שהיה בו שירות שנתייחד לפי חוק זה לעורכי דין." ודוק, המדובר בהוראה רובסטית וייעודית, אשר לנוכח הכלל הקבוע בסעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 לפיו הוראות חוק זה "יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנידון", דעת לנבון נקל כי מקום בו מוגשת לבית המשפט תביעה המחללת את הערך המוגן על ידי הוראה זו, אין תחולה לסעיף 31 לחוק החוזים בדבר תרופות בגין בטלותו של חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור.

ראשית, בתצהיר העדות הראשית עליו חתמה עבור התובעת, עומדת עו"ד זקבך כאמור על כך שמשרדה טיפל בהשגת הפחתות במסים ערוניים "עבור הנתבעת", ואזי ממשיכה וחושפת דברים ומסמכים שהוחלפו בין משרדה לבין הנתבעת במסגרת טפול זה, וזאת במטרה לתמוך בגירסת התובעת.

...

ודוק, עדותה של הנתבעת כי הופנתה על ידי התובעת לאחר חתימת הזמנת העבודה לחתום על ייפוי כוח לטובת עו"ד המאירי דרך הפקסימיליה, וזאת מבלי שפגשה אותה כלל, לא נסתרה ואף לא הוכחשה, כאשר המסקנה המסתברת ממשקל העדויות אשר נשמעו בפני, וממשקל אלו שלא הושמעו, ולא בכדי, הינה כי אף עורך דין שייצג את הנתבעת מטעם התובעת, לא טרח להיפגש עמה ולו פעם אחת.

במכלול הדברים המפורט לעיל באתי אפוא לכלל מסקנה כי לפני תביעת שכר בעד שירות שנתן מי שאינו עורך דין, בגין שירות שנתייחד לעורכי דין, ואין להזדקק לה [וראו בנסיבות דומות פסק הדין בת"א (רמ') 29940-10-11 מוניציפל בע"מ נ' ועד עובדים עיריית לוד (2014)].

תוצאת הדברים: חרף התעשרותה של הנתבעת כתוצאה מפעולות עורכי הדין שהעסיקה התובעת, התביעה נדחית מכוחו העדיף של סעיף 98 לחוק לשכת עורכי הדין.

בית משפט השלום בחדרה ת"א 35648-11-13 ערך - מסוי ערוני וניהול נדל"ן בע"מ נ' שוורץ תיק חצוני: בפני כב' השופטת הדסה אסיף התובעת ערך - מסוי ערוני וניהול נדל"ן בע"מ הנתבע שמעון שוורץ ת.ז. 48130231 פסק דין

בפרט הדבר נכון כאשר לא היה דבר שמנע מהנתבע לקרוא את ההסכם ולפנות לייעוץ, אם לא הבין את תוכנו טרם החתימה.

יצוין, כי על פי ההסכם, "הפחתת מיסים" שמזכה את התובעת בתשלום משמעה "כל סכום שבו יופחתו חיובי המס של הלקוח, בין כזה שהוחזר ללקוח בפועל ו/או שהלקוח קיבל בגינו זכוי ו/או זכות קזוז או ביטול חיוב". יוצא, שהיה על התובעת להוכיח כי בוצעה "הפחתת מיסים". משלא הוכח כי אכן הושג הסכם עם הערייה, להפחתת מיסים, ולא הוכח כי הערייה הסכימה להפחתה כפי שהיא עולה, לכאורה, מנוסח ההסכם שצורף לתביעה, לא ניתן לקבוע כי קמה חובה לנתבע לשלם.

...

לאחר ששמעתי את עדותו של מר וקחי, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לסמוך על עדות יחידה זו וזאת מכמה טעמים: ראשית, משום שחלק ניכר מעדותו, בעיקר לעניין המגעים שנעשו מול הנתבע מחד ומול העירייה מאידך, היה עדות שמיעה וכן העד ציין כי את הנתונים קיבל מעובדים אחרים אצל התובעת.

משכך, דין התביעה להדחות.

חרף דחיית התביעה החלטתי שלא לעשות צו להוצאות לטובת הנתבע.

תמצית טענות הצדדים טענות התובעים התובע טוען כי הוא מתמחה בתחום המיסוי העירוני, נותן שירותים משפטיים לרשויות מקומיות רבות וצבר מוניטין.

להעניק לווי משפטי בתהליך הוצאת שומות האגרות והיטלים לנישומים, לרבות מתן ייעוץ משפטי באשר לאופן חיובם של הנכסים השונים וטפול בגבייתם לרבות קיום ישיבות ככל שידרשו עם בעלי הנכסים או מי מטעמם.

בסיכומיהם, ציינו התובעים כי הגזבר ניסה ללחוץ על התובע להפחית את שכ"ט בתיקים אלו לעומת ההסכם ולכן הציעו לו הפחתות שונות והפנו למסמכים שסומנו נ/4 ו-נ/5.

במבוא לנספח נכתב כך: "והואיל: והעירייה היתקשרה עם עוה"ד בהסכם למתן שירותים משפטיים (להלן: "הסכם ההיתקשרות"); והואיל: והעירייה מעוניינת כי עוה"ד יעניק לה שירותים משפטיים וייצוג משפטי בנוגע לגביית חובות ו/או חיוב ארנונה, אגרות והיטלי פיתוח אשר יועברו לטיפולו (להלן: "החיובים" ו/או "התיקים"); .

...

בהתאם להסכם קיימת לעירייה זכות להפסיקו בכל עת. אני סבורה כי בנסיבות שבהן התובעים שלחו לעירייה מכתב התראה לפני תביעה, העירייה הייתה רשאית להפסיק את הייצוג שכן היא איננה נדרשת להיות מיוצגת על ידי מי שתובעים ממנה, במקביל, סכומים ניכרים.

אני מוצאת כי לנוכח העובדה שהעירייה מודה שהתובעים הם שאיתרו את התיק והם אף הגישו את כתב התביעה, מן הראוי כי סכום זה של 14,400 ₪ ישולם להם במלואו, הגם שהטיפול הופסק בטרם נחתם הסכם הפשרה והסתיים הטיפול בתיק, ואני סבורה כי מדובר בסכום שיש בו כדי להוות גם תשלום שכר ראוי בגין פועלם של התובעים בנסיבות העניין.

לפיכך, אני מחייבת את העירייה לשלם לתובעים בגין תיק מולטיליין סך של 14,400 ₪ בצירוף מע"מ. סיכומו של דבר, אני מחייבת את העירייה לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים: סך של 1,075,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.5.15 ועד התשלום המלא בפועל.