הסכם לגבי מחלוקת חלוקת דמי תיווך בין 2 מתווכים יחסי סוכן לקוח

] בין הצדדים הוסכם, בין השאר, כי בקיש לא יוכל להתחרות בסלומון באיזור העיסוק משך תשעה חודשים מתום ההיתקשרות - הגבלת עיסוק גאוגרפי, עוד נאסר על הנתבע לפנות ללקוח או ביחס לנכס שהיה קשור לסוכנות (כהגדרתם בהסכם) משך 24 חודשים מתום ההיתקשרות - איסור פנייה ללקוחות, וכן הגבלה ללא זמן משימוש או העברת מידע הקשור לסוכנות – איסור שימוש בסוד מסחרי.

ביום 27.12.2013, עזב בקיש את סוכנות סלומון[footnoteRef:6] הצדדים חלוקים לגבי נסיבות הפסקת העבודה.

[footnoteRef:46] [46: עמ' 88 לעדות מיום 17.7.19 – ש' 21-32 – "ש.תראה לי הסכם בלעדיות לגבי דירה ברח' הגיבורים 6. ת. מסומן ג1. אין הסכם בלעדיות.ש.בתיק לקוח שלו ב-5.2.13 הראת לו נכס וב-10.2.13 – המתעניין הציע 550,000 ₪ . מה נעשה אחרי הצעה זו?ת.הלקוח היה מיתעניין , קנה אותה ועל פי החשבונית כנספח י"ד 2 – הוא שילם דמי תיווך על רכישת הדירה. טענתי שהוא פנה ללקוח, שלא פירסם דירתו בכלל, והוא פנה אליו מהכרותו דרך משרדנו והציע למכור הדירה במחיר מופקע, והחתים אותו על הסכם בלעדיות ומכר את הדירה. ש.האם יש לך להראות הסכם בלעדיות שלטענתך נחתם בין הלקוח לבין גיל? ת.לא. יש לי נספח י"ג 1 לתצהיר, שפרסם הדירה למכירה ב-5.1.14.ש.יש לך אסמכתא אם הדירה נמכרה ומתי?ת.לא." ] מקובלת עלינו טענת בקיש, כי לקוח זה נימסר לטיפולו כשהחל לעבוד ברימקס וכי הלקוח פנה לרימקס על סמך הכרותו עם בעלי הסוכנות החדשה וכי הדירה, ממילא, לא נמכרה בסופו של דבר בתיווכו.

נבהיר דבר נוסף – אומנם, כביכול, בקיש עבד מספר חודשים ללא תמורה, אולם יש לזכור כי בשעת אמת, הצדדים סברו כי מיתנהלת ביניהם מערכת יחסים שונה מזו המחייבת תשלום לפי עבודה בפועל ולא כאחוז קבלני מסכום העסקה, על כן, בדקנו את התמורה שקבל בקיש בפועל ובאופן המחולק על כל חודשי עבודתו, כנהוג בעיניין תשלום על בסיס עמלות – "בהתאם לפסיקה, עת מדובר בעובד ששכרו משולם על בסיס עמלות, על המעסיק לשלם לעובד לפחות שכר מינימום מדי חודש, אולם הוא זכאי לערוך היתחשבנות ולהפחית מסכום העמלות המגיעות לעובד בחודשים אחרים את סכום ההשלמה לשכר מינימום ששולם לעובד בגין אותם חודשים שבהם הכנסתו מעמלות הייתה פחותה משכר המינימום."[footnoteRef:53] [53: ע"ע (ארצי) 54825-05-14 וסרמן – מחלוף (12.2.18)] בחישוב שכר העבודה החודשי שקבל בקיש, יש לנכות את סכומי המע"מ מהסכומים ששולמו לתובע ולחלק את הסכום המתקבל למלוא תקופת עבודתו.

...

פיצוי בגין התנהלות שלא בתום לב אין אנו סבורים, בנסיבות העניין, כי סלומון התנהל באופן שראוי לפסוק בגינו פיצוי בגין התנהלות שלא בתום לב. התובע התנהל כפי שמקובל בענף התיווך.

לסיכום סלומון ישלם לבקיש, סך של 9,261 ₪ בגין רכיב השעות נוספות.

לאור תוצאת ההליך ובשים לב לפערים בין הסכומים שנפסקו אל מול הסכומים שנתבעו בפועל בשתי התביעות, מצאנו כי אין מקום לפסוק הוצאות למי מהצדדים.

מובהר, כי אין מדובר ביחסי עובד מעביד בין הצדדים אלא בהתקשרות בין מתווך עצמאי ומשרד התיווך של התובע לצורך שתוף פעולה כאמור.

הצדדים מסכימים כי בפועל, היתקיימה ביניהם בחלק מן המקרים חלוקת רווחים שונה מהחלוקה השווה אשר נקבעה בהסכם, אך קיימת ביניהם מחלוקת האם החלוקה השונה הוסכמה והתקיימה לאורך תקופות מסוימות או שמא הוסכם על חלוקה הסוטה מן ההסכם בנוגע לעיסקאות מסוימות בלבד.

בעיניין זה יוזכר, כי כאמור לעיל, בשונה מהסדר התשלום וחלוקת הכספים אשר נקבע בהסכם, בפועל נהגו הצדדים בפרוצדורת תשלום שונה, לפיה הנתבע הנפיק ללקוחות חשבוניות על שם חברת "אוספים", קיבל את כספי דמי התיווך לידיו ורק לאחר מכן שילם לסוסייטי את חלקו.

בהקשר זה טען, כי התובע הנו "קונטרול פריק" אשר מכיר כל עסקה ועסקה שנסגרת במסגרת הפעילות בסוסייטי וכי בעוד שלכל המתווכים והסוכנים אשר פעלו במסגרת סוסייטי הייתה הרשאה לפתוח כרטיסיית נכס באתר סוסייטי, הרי שרק לתובע ולפקיד מסוים במשרדי סוסייטי הייתה הרשאה לסגור כרטיסיות אלו, לאחר סגירת העסקה באותו נכס.

מלבד טענותיו הנ"ל של הנתבע בנוגע לנכסים אלו, לא הוצגו בפניי ראיות ממשיות כלשהן, המלמדות על ידיעתו של התובע ביחס לתוצאות שירותי התיווך שניתנו, או בדבר תשלום כלשהוא אשר בוצע לידי התובע בנוגע לעיסקאות אלו.

ואולם, התובע הבהיר בעדותו ביחס לכיתוב "יוסי ל"א", כי כל משמעות הכיתוב הנ"ל הנה, כי היתקבל אצלו עידכון, מהנתבע, לפיו הנכס הנו בסטאטוס "ל"א" היינו – הנכס הנו "לא אקטואלי" עוד לשיווק מסיבה כלשהיא, ללא מידע נוסף באשר לסיבה שבגינה הנכס אינו אקטואלי עוד לשיווק )עמ' 65 ש' 30- עמ' 66 ש' 2 לפרוטוקול 10.09.17).

...

דינה של טענה זו להידחות.

איני מקבלת טענה זו, אשר כאמור חזרה על עצמה ביחס למספר עסקאות.

משכך, יש לקבל את התביעה גם לגבי רכיב תביעה זה. סיכום נוכח מכלול הקביעות לעיל, התביעה מתקבלת במלוא סכומה (המתוקן) - 72,303 ₪, בהפחתת סך של 19,659 ₪ בלבד, בגין העסקה ברח' שאול אביגור 5, כפי שנקבע לעיל.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת התובע והנתבע הנם מתווכים במקרקעין, בעלי רישיון תיווך.

התובע והנתבע שתפו ביניהם פעולה, ביחס לנכס שנימצא ברחוב דרור 89 בבאר שבע (בכתב התביעה נרשם בטעות רחוב פלח), (להלן: "הנכס הראשון").

הצדדים סיכמו ביניהם על חלוקת דמי התיווך, כאשר הסיכום נערך בעל פה. התובע היה זה שהשיג את הטלפון של הלקוחה.

כתוצאה מזיוף ההסכם ומטענותיו השקריות של הנתבע, חילקה הסוכנות את דמי התיווך בין התובע לבין הנתבע באופן שווה.

הן מר אסף מויאל והן מר שי שטרן - שני הבעלים של הסוכנות - העידו שבשיתוף פעולה כגון זה שהתרחש בין התובע לנתבע באשר לנכס הראשון, הנוהג בסוכנות הנו לחלק את דמי התיווך שווה בשווה בין הסוכנים.

מר שי שטרן תמך בעדותו בעדות הנתבע, לפיה הסכם התיווך לא זויף (פרו' עמ' 2 שורות 24 – 27).

...

כלומר, לפני עדות מול עדות, כאשר לא הובאה כל ראיה בתמיכה לעדות התובע, ולפיכך אני קובעת כי גם לגבי הנכס השני, לא הרים התובע את נטל ההוכחה המוטל עליו.

אשר על כן דין התביעה בגין הנכס השני להידחות גם כן. לסיכום אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבע 750 ₪ (בנוסף לאותם 750 ₪ שנפסקו כנגדו בדיון שהתקיים ביום 25.02.19).

חוק המתווכים מגדיר בס' 1 את המושג "לקוח" כך – "'לקוח' - צד להסכם עם מתווך במקרקעין לקבלת שירותיו, בין אם הוא משלם דמי תיווך ובין אם לאו" מאחר שהסכם בין לקוח לבין מתווך הנו הזמנה ערוכה בהתאם לסעיף 9 לחוק המתווכים ותקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז-1997, לכאורה כל אדם החותם מול מתווך על הזמנה כאמור, הנו לקוח של אותו מתווך.

העיסקאות נשוא המחלוקת הדיון בעיסקאות יחולק לשניים, תחילה נדון בעיסקאות המתייחסות לתקופה בה עבד הנתבע כמתווך בסוכנות ולאחר מכן, בעיסקאות שהתבצעו לאחר עזיבתו את הסוכנות.

גם אם אקבל את הגרסה שהעלה התובע בחקירתו, הרי העברת דרישה בעל פה אינה מקיימת את התנאי לקיומו של טופס הזמנה בכתב על פי סעיף 14(א)(2) לחוק המתווכים, כך שממילא לתובע אין זכאות לקבלת דמי תיווך משרון בעיסקה הנדונה.

עוולות מסחריות והפרת הסכם בנוגע לאי תחרות התובע טוען כי לאחר שהנתבע עזב את הסוכנות, הוא עשה שימוש ברשימת לקוחות הסוכנות, פנה אל לקוחות, החתים אותם על מסמכים במצגי שוא ותיווך בעיסקאות בגין נכסים שלתובע בלעדיות עליהם, תוך גביית מלוא דמי התיווך לכיסו.

עד זה סיפר כי היו בסוכנות השתלמויות נוספות שהתובע עצמו ארגן בתדירות של פעם בשבוע למשך מספר חודשים ונועדו לרענון, כדבריו (ראו שם בש' 10-11) וכן הסביר ביחס לשיטות עבודה מסוימות אותן למד אצל התובע (ראו דבריו בעמ' 12 ש' 1-9).

...

נוכח נטל הראיה המושת לפתחו של התובע ולא הורם בנסיבות, דין הטענות במישור זה להידחות.

לסיכום, לא עלה בידי התובע להוכיח ביצוע עוולות על פי חוק עוולות מסחריות.

סוף דבר – דין התביעה להידחות.

באשר להגדרת פרינטון כמתווכת בעיסקה, מפנה בא כוחה ל-ע.א. 6181/83 סלומינוב ואח' נ' שרבני ואח' פד"י נ"ב (2) 289, שם קבע ביהמ"ש ביחס לפעולת תיווך כדלקמן: "מאפייניה העקריים של פעולת תיווך הם ייזום מפגש בין הקונה למוכר, והגמרת העסקה כתוצאה מאותו מפגש, וכן התנאת התשלום בבצוע העסקה באופן שבאין עסקה אין שכר, גם אם הושקעה עבודה". גם מציטוט זה המובא בסיכומי ב"כ הנתבעת, לא עולה מפורשות כי פרינטון היתה כמתווך בלבד בעיסקה.

בימ"ש השלום מפי כב' הש' חנה פלינר, קבע כי עניין התיווך הוזכר לראשונה בכתב ההגנה, וכי מצגי הנתבע אינם מתיישבים עם הגדרת "מתווך". ערכאת העירעור בדחותה את העירעור, קבעה כדלקמן: "לא הונחו בפני בית המשפט קמא ראיות כלשהן שמהן ניתן היה להסיק כי מעמדו של המערער בעיסקה היה כשל מתווך בלבד. המערער לא הציג עצמו מעולם במסגרת פרסומיו ברשת האנטרנט, כמתווך לצורך מכירת מכונות. הוא גם לא הציג את עצמו מעולם בפני המשיבה כמתווך. הוא לא החתים אותה על הסכם תיווך. הוא לא דרש ממנה תשלום של דמי תיווך. הוא לא הציג הסכם כלשהוא בינו לבין ERMO ממנו ניתן ללמוד כי ביחסים שבינה לבינו הוא שימש כמתווך בלבד. למעשה, הוא גם לא מסר כל גרסה בנוגע לטובת ההנאה שהיתה אמורה לצמוח לו מן העסקה מכוח היותו מתווך כביכול. ברי כי אם לא דרש מן המשיבה דמי תיווך, ואם אכן היה מתווך, היה אמור המערער לקבל דמי תיווך מאת ERMO, אלא שהמערער לא מסר על כך כל גרסה. בנסיבות אלה, בדין נדחתה טענתו של המערער כאילו שימש כמתווך בעיסקה". (ראה סעיף 35 בעמ' 7 לפסה"ד).

אף אין מחלוקת כי מכתבי האשראי הוצאו על שם הספק, אלא שמר אברי מעיד בעדותו כי עינייני התיווך במכונות דפוס אינם כה פשוטים, אין די להפגיש בין המוכר לקונה, עובדה שבמקרה זה לא היתקיימה, אלא עיקר פעולתה הנלווית של פרינטון היא מתן ייעוץ והדרכה כיצד לרכוש את המכונה.

התחייבות פרינטון הוגדרה מפורשות בהסכם שבין הצדדים בנספח א' לתצהיר מר ארז כדלקמן: "ב. באחריותכם לדאוג כי שמאי מוסמך מטעם חברת לוידס יבדוק את תקינות המכונה, האריזה והעמסתה טרם יציאתה ממפעל הספק ויפיק דו"ח בהתאם. כל ההוצאות בגין הבדיקה כאמור יחולו עליכם. עם הפקת הדו"ח כאמור תעבירו העתק מדו"ח השמאי אלינו וללקוח.

עצם הדרישה להמצאת הדו"ח, וכן הסעיף העוקב המדגיש כי כל הוצאות השינוע ועמלות המכס חלות על פרינטון, היא הנותנת כי הקונה בזק וחמית לא היו צד לחלק בעיסקה הקשור לשינוע המכונה מחצרי הספק ועד חצרי התובעת.

כדי לעמוד בהתחייבויותיה, שכרה פרינטון את שירותי אינקומקס על פי המלצת סוכנות הביטוח ישלב שהסדירה את פוליסת הביטוח למכונה.

...

בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת התובע לירידת ערך, שעה שנתונים רלבנטיים לא נמסרו לביהמ"ש ולבאי כח הצדדים.

סוף דבר: מצאתי כי פרינטון אחראית כלפי בזק בגין ליקויי החלודה שנוצרו במהלך ההטענה וההגעה לארץ.

התביעה נגד כלל נדחית.