למעלה מן הצורך, בבחינת סעיף 24(9) בראי סעיף 3 לחוק הבוררות לפיו: "אין תוקף להסכם בוררות בעיניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים." נקבע כי:
"כדי שיהיה ניתן להעביר עניין לבוררות, הסכם הבוררות עצמו צריך להיות חוקי. בנוסף, נושא הבוררות צריך להיות עניין שניתן להעבירו לבוררות, כלומר נושא הבוררות כמו הסכם הבוררות עצמו אינו יכול להיות בלתי חוקי." (רע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קאלא ווי תעשיה, שיווק אלומיניום זכוכית ופירזול בע"מ, פ"ד נח (2) 634 (2004), מתוך אורי גורן, בוררות, עמ' 55, ההדגשות הוספו).
...
"פגם ועילה לחוד; וסעד לחוד. לא כל אימת שקיימת עילה, הסעד שנכון לתתו הוא ביטול פסק הבוררות. לא למותר לציין כי הדברים כתובים גם עלי חוק הבוררות עצמו, הקובע במפורש כי ניתן לדחות בקשה לביטול פסק הבוררות אף אם קיימת עילה לביטולו, ובלבד שלא נגרם לצדדים עיוות דין [סעיף 26 לחוק הבוררות]. במקרה דנן, הפעיל בית המשפט המחוזי את שיקול דעתו באופן ראוי, וקבע כי מידת הפגם ומשמעותו אינן מצדיקות לבטל את פסק הבוררות בדיעבד. במסקנה זו איני סבור כי יש להתערב, ועל כן, בקשת רשות הערעור נדחית." (רע"א 3166/16 קומפן נ' קופמן , פורסם בנבו, (5.5.2016).
סוף דבר
במכלול השיקולים בבחינת עילות בטלות הפסק בכלל ובבחינת עיוות הדין בפרט, הגעתי לכלל מסקנה כי שלא נגרם למבקשים עיוות דין העולה לכדי ביטול הפסק, כמו גם שלא נמצא פגם בפסק המקים עילה לביטולו.
על כן, הבקשה לביטול הפסק נדחית.