המשיבה טוענת כי היא חברה פרטית העוסקת, בין היתר, מאז שנת 2012 במתן שירות כסוי להגנה משפטית לנהג בדרכים, בשם "עו"ד לכל נהג". לטענתה, בהתאם לכתב שירות שרוכש הלקוח, המהוה חוזה בינו לבין המשיבה, הוא זכאי לקבלת טפול משפטי (ייעוץ וייצוג בבתי משפט) על-ידי עורכי-דין המתמחים בתחום התעבורה ודיני הנזיקין במצבים שונים שעניינם שימוש בכלי הרכב שלו, ולכיסוי עלויות שכר הטירחה של עורכי-הדין.
למרות ההפניה העתידית בחוק הפיקוח, חוק חוזה הביטוח לא משלים את ההגדרות החסרות, אלא משתמש בתאור מרכיביו העקריים של חוזה הביטוח:
"חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב"
גם כאן, במתכוון ושלא במקרה, עוד בהצעת החוק הודגש כי החוק לא מתיימר להגדיר באופן ממצה את המושג "חוזה ביטוח", אלא מבקש לתאר את עסקת הביטוח תאור כללי, ולהציג את המשתתפים העקריים בעיסקה זו (ראו הצעת חוק חוזה הביטוח, ה"ח 1209, תשל"ו 20).
...
אני מקבלת את טענות המבקשים בעניין זה, הן לגבי הגדרת יסודות העילה, הן לגבי התקיימותם הלכאורית במידה מספיקה כדי להיעתר לבקשת האישור.
לא שוכנעתי כי יש בטענות אלה, אף אילו הן נכונות, כדי להצדיק את דחיית בקשת האישור, בהעדר ניגוד עניינים או פגם מהותי שנפל ביושרם או ביושרתם של המבקשים ושל באי כח המייצגים.
סוף דבר
בקשת האישור והמבקשים עומדים בתנאים הקבועים בחוק תובענות יצוגיות, ולכן אני מקבלת את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.