הסכם הקמת מערך מכירות ושיווק על ידי החברה

התובעת טוענת כי הנתבעים 1–2 העניקו לה זכויות לשיווק בלעדי של מוצר המיוצר על ידי חברה גרמנית בשם z-5 Global Group Limited (להלן – היצרנית), אשר תפקידו לשפר ביצועי מנוע רכב ומניעת זהום אויר מרכבים (להלן – המוצר).

הנתבעים מכחישים קיומו של הסכם לזכות שיווק בלעדית מכל וכל, טוענים כי אין כל עילת תביעה כנגדם ואף אילו הוכח קיומו של הסכם, אזי הוא הופר ממילא על ידי התובעת ולכן אינה זכאית לסעד כלשהוא בגין כך. למעלה מן הדרוש, לטענתם, לא הוכח כל נזק.

בהמשך, כאשר הפעילות התרחבה, בחרו נפתלי ושרון להקים את התובעת ובאמצעותה המשיכו לנהל את העסק ביסוד תביעה זו. בחודש אוגוסט 2016 נכרת הסכם אשר העניק לתובעת את הזכות לשווק את המוצר בארץ באופן בלעדי (להלן – הסכם ההפצה).

בנוסף, הקימה מערך שיווק לצורך פירסום ומכירת המוצר ולמעשה השקיעה משאבים לא מבוטלים על מנת לאפשר שיווק מיטבי של המוצר בישראל.

בעדותו של אדי מלחה מתאר אדי כי העניק שירותי פירסום בשווי של כ-150,000 ₪ כאשר את התמורה קיבל באספקת יחידות של המוצר לשיווק על ידי משרדו ועובדיו כסוכנים של התובעת, אולם בסופו של דבר הוא נותר עם מספר רב של יחידות מהמוצר שלא הצליח למכור (ס' 3–5 ל-ת/8 וראו עדותו בעמ' 52–54 לפרוטוקול הדיון).

...

על כן, דין טענות התובעת במישור זה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

סוף דבר , דין התביעה להידחות על כל רכיביה ועילותיה.

במסגרת תכנית המירמה ולשם ממושה, הקים מונסונגו מערך של סוכני מכירות, טלפנים, נהגים ועובדים, שכר משרדי פאר במקומות מרכזיים, כדי להציג מצג שוא של מערך שיווק הנחזה להיראות אמין ורציני.

זאת ועוד, במסגרת תכנית המירמה, הכין מונסונגו הסכמי רכישה שנקראו "טופסי הרשמה" במסגרתם הוצגו מצגים כוזבים שונים, לרבות מצג שוא לפיו יש לו זכות חוזית בנכסים, גם במקרים שרק החל במשא ומתן; מצג שוא לפיו קיימים חשבונות נאמנות בפרויקטים; מצג כוזב לפיו יתקבל היתר בנייה תוך 12 חודשים והאכלוס יתאפשר תוך 36 חודשים, ומצגים נוספים, כל זאת בעוד מונסונגו יודע כי לא הוגשה בקשה להיתר בנייה וכי הפרויקטים לא ייצאו לפועל.

עובר להכרות בין מונסנגו לנאשם, ביום 15.10.15 הוקמה על-ידי מונסנגו חברת סתנ"ן ומניותיה הועברו מעת לעת למספר אנשים, וביניהם ל**** אטור טוב, צעיר בן 24 ללא ניסיון משמעותי בנדל"ן (להלן - אור טוב) אותו שכר מונסנגו במהלך חודש אוגוסט 2016 על-מנת שישמש כאיש קש עבורו.

...

אני מורה על חילוט סך של 19,145 ₪ שנתפס במהלך החקירה.

בפגישה ביום 21.6.2004, שהתקיימה במשרד עו"ד קופל בנוכחות מר רוזנברג, מר קסטנבוים ועו"ד קופל, הסכימו הצדדים בעל-פה כך: חברת רוזנטויס תמכור את הזכויות במיגרש 75 לחברת קסטנבוים לאחר שתחתום על חוזה חכירה עם הממונה, בתמורה לתשלום 800,000 ₪ בתוספת מע"מ. מקדמה בסך 300,000 ₪ בתוספת מע"מ שולמה ביום 21.6.2004, והיתרה בסך 500,000 ₪ תשולם לאחר רישום זכויות החכירה על שם חברת רוזנטויס, ככל שחוזה החכירה יאפשר את המכירה לחברת קסטנבוים; חברת קסטנבוים תשא בכל עלויות העסקה; הבנייה במיגרש תמומן ותבוצע על ידי חברת קסטנבוים ותסתיים תוך 3 – 4 שנים; חברת קסטנבוים תתן למר רוזנברג לשימושו הבלעדי למשך כל חייו 150 מ"ר משטח המקרקעין ותשא בתשלום כל המסים החלים על חלק זה של המקרקעין.

לאחר חתימת המסמכים הצדדים המשיכו לנהל משא ומתן בנוגע לרכישת חברת רוזנטויס על-ידי מר קסטנבוים בעזרתו של עו"ד קופל כמגשר, תוך שהיה ידוע ומוסכם על הצדדים כי מר קסטנבוים ממשיך לטפל בהיתר הבניה הנידרש להקמת המבנה על מיגרש 75, תוך שהוא נושא במלוא ההוצאות הכרוכות בכך.

מכאן כי אף למסמך זה, הנחזה להיראות בחתימת רו"ח נורי, ואינו נתמך בכל ראיה, אין לייחס כל משקל ראייתי כשלא ברור מי ערך אותו, לאיזה צורך ועל סמך מה. המסקנה אליה הגעתי היא כי גרסת קסטנבוים הוכחה כנדרש ולפיה נכרת הסכם מחייב בין חברת רוזנטויס ובין חברת קסטנבוים למכירת הזכויות במיגרש 75 לחברת קסטנבוים תמורת 300,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצוע הבנייה על-ידי חברת קסטנבוים ובמימונה, כפי שנעשה בפועל.

הודעת צד ג' שהוגשה על ידי חברת קסטנבוים עיבוד ושיווק בע"מ כנגד עו"ד קופל וכן התביעה שכנגד שהוגשה כנגדו על-ידי חברת קסטנבוים עיבוד ושיווק בע"מ נמחקת.

...

תביעת רוזנטויס להצהיר שהיא בעלת הזכויות במגרש ותביעתה לסילוק יד קסטנבוים מהמקרקעין וכן תביעתה לתשלום דמי שימוש עקב הפלישה הנטענת נדחות מכל וכל ועליה לפעול למחיקת הרישום של הזכויות במגרש על שמה שנעשה באופן חד צדדי, בניגוד לעסקה המחייבת והתקפה שנכרתה בין הצדדים ובחוסר תום לב. ענייננו נכלל בגדרי סוג המצבים השני, בגדרו דרישת הכתב נדרשת להוכחת עסקה שכבר בוצעה מבלי שנערך הסכם בכתב, או השלישי, בגדרו דרישת הכתב נדרשת לצורך הוכחת עסקה במקרקעין שכבר בוצעה לאחר שנערך הסכם בכתב, אך ההסכם אינו ברשות בעל הדין, בהתאם לסיווג שנערך על ידי כב' השופט עמית בפסק הדין בעניין שם טוב.

אפרט: תביעת רוזנטויס נדחית והתביעה הנגדית של קסטנבוים מתקבלת בעיקרה.

התוצאה תביעת רוזנטויס בע"מ נדחית.

התובע טוען שעסק בנוסף בגיוס עובדים ובנושאי גבייה, הקים מערך יחסי ציבור לחברה והעמיד לה תכנית עסקית ואף עסק בפתוח עסקי עבור הנתבעת, בישראל ובחו"ל. התובע הישתלב באופן מלא בפעילות מרכזית של הנתבעת, ביצע את עבודתו בעצמו וללא הסתייעות בעובדים מטעמו, עשה שימוש בציוד הנתבעת ומשרדיה, פעל בפקוח ובדיווח מלא לבעלי הנתבעת, לא נשא בסכוני רווח והפסד, ולא סיפק לאף גורם אחר שירותי ניהול שיווק או מכירות, למעט במסגרת זמנית ומצומצמת באישור הנתבעת.

כפועל יוצא מטענותיו האמורות, עתר התובע לסעדים הבאים: שכר עבודה מיום 10.4.2016 ועד 31.12.2018 לפי שכר בסיס בסך 20,000 ₪ ובסה"כ 660,000 ₪ ובנוסף - אכיפת הסכם ההיתקשרות מיום 13.6.2017 על ידי העברת 25% ממניות החברה אל התובע.

מעשרות התכתובות שצורפו על ידי התובע לתמיכה בטענותיו, עולה שהתובע אכן מכותב לתכתובות רבות, בדרך כלל בנושאי שיווק ומכירה, וכי הוא מציע הצעות שונות לקידום הנושאים שהובאו לידיעתו, או לפיתרון בעיות שהונחו לפתחו (פעמים רבות כמכותב יחד עם גורמים נוספים), אך לא ניתן לחלץ מהתכתובות הללו תפקיד מסוים בו נושא התובע בחברה, או תחום אחריות שהוא ממונה עליו באופן עיקבי ובלעדי.

...

בנסיבות אלה, כפי שפורטו ונותחו לעיל בהרחבה, לא מצאנו הצדקה לשנות מן הדרך בה בחרו הצדדים עצמם לפעול במהלך התקופה הרלבנטית, לפיה מתן השירותים על ידי התובע נעשה כיועץ עצמאי, תוך תשלום שממילא לא היינו פוסקים גבוה ממנו גם לו היה מוכר התובע כעובד, לנוכח גובה המשכורות שהוכחו על ידי הנתבעת, חברה קטנה בתחילת דרכה ובהתאם להלכה שנקבעה בעניין כותה (סעיף 22 לפסק דינה של כבוד השופטת דוידוב).

יפים לסיכום בהקשר זה דבריה של כבוד הנשיאה וירט-לבנה בעניין כותה (סעיף 55 לפסק הדין): "משק כלכלי מודרני חי בסביבה של תחרות ושינוי דינמי של הסביבה העסקית. משק כזה זקוק מחד גיסא לגמישות ומאידך גיסא לוודאות. מנגד, גם במשק מודרני זקוקים העובדים למימושן של תכליות משפט העבודה: בין היתר ובראשן, להבטיח את כבוד העובד כאדם (הן במישור הכלכלי והן במישור החברתי).

כפועל יוצא מכך לא כל מי שמועסק/פועל בחצרי המעסיק או מול המעסיק (שלא בחצריו) הוא בהכרח בגדר עובד" סוף דבר התביעה נדחית.

בהתאם להסכמים אלה, התחייבה הנתבעת, חברת אם.די.ג'י. נדל"ן השקעות בע"מ (להלן: "אם.די.ג'י."), כי בתמורה לסכומים שיועברו לה מראש על ידי התובעים, יועברו לידי התובעים יחידות בפרויקט למשך תקופה של עשרים שנה.

אפנה, בהקשר זה, אף לעדותו של בנו של מיכאל, מר עומרי אזולאי (להלן: "עומרי"), שהיה שכיר בחברה אחרת שהוקמה על ידי גיא – לין ויהונתן השקעות בע"מ, החל מתחילת חודש יולי 2015.

כעולה מיגזר הדין שניתן בהליך הפלילי, גיא שיווק פרויקטים בנדל"ן באופן אגרסיבי, הקים מערך של סוכני מכירות, טלפנים, נהגים ועובדים לשיווק תכניותיו ושכר משרדי פאר במקומות מרכזיים, כדי להציג מצג שוא של מערך שיווק הנחזה להיראות אמין ורציני.

...

על רקע האמור, ומאחר שהתובעים אינם רק נושים חוזיים, כי אם נושים נזיקיים, אני מוצאת לבכר הטלת אחריות אישית על מיכאל מכוח דיני הנזיקין על פני הטלת חיוב אישי על מיכאל מכוח דיני החוזים.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבע 5, מר מיכאל אזולאי, לשלם את הסכומים הבאים: לתובע 1, מר יצחק דהן, ישולם סך של 475,000 ₪ (סך של 505,000 ₪, בניכוי סך של 30,000 ₪), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.2.16, ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע 5 לתובעים אגרת בית משפט, כפי ששולמה, שכר עדים, כפי שנפסק במהלך הדיון וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 65,000 ₪.