הסכם בכתב יד על אי משיכת משכורת

מכל מקום, אנו לא מקבלים את טענת הזיוף שנטענה על ידי התובע, עליה הטיל את יהבו, בפרט שצדיקריו לא טען כי עוז הוחתם על הפרוטוקול שנירשם בכתב יד. התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי חתימתו על פרוטוקול השימוע בכתב יד זויפה, וממילא לא הביא כל מומחה בעיניין אשר יאשש את טענותיו בעיניין.

אנו מאמינים לגירסת צדיקריו כי ההחלטה על הפיטורים נתקבלה לאחר השימוע, ובלשונו, "ישבתי על זה סופ"ש שלם ואמרתי לעצמי שאם אני לא מושך משכורות במשך שנה, מדגיש את זה, ואז עשיתי אחד ועוד אחד ואני נשאר לבד זה לא שיש לי עשרה עובדים. עד היום אני לבד בעסק...בערתי בתוכי וחשבתי על זה כי ידעתי שאני הולך להשאר לבד" (ע' 17 ש' 29-31; ע' 18 ש' 1-14).

ואולם וזה העיקר, במקרה דנא, התובע לא הציג הסכם או הסדר או כל מקור נורמאטיבי אחר המחייב את המעסיק להעביר תשלומים לקרן הישתלמות משכר מסוים, מחד גיסא, כאשר מדי חודש בחודשו הופקדו לתובע תשלומים לקרן הישתלמות משכר הנמוך מזה הטוען לו כעת התובע, כפי שניבט מתלושי שכרו החודשיים שניתנו לו תדיר (ע' 21 ש' 18-23), מאידך גיסא.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

נוכח כללם של דברים, התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום את הסכומים כדלקמן: (1) השלמה לפיצויי פיטורים בסך כולל של 11,966 ₪.

ובהמשך נטען כי מסקנה זו מתחזקת (ככל שעוד נידרש היה למצוא לה חזוק, בשים לב למקבץ הראיות שנסקרו לעיל), בעובדה, כי הגם שמיכה טען בעדותו כי ברשותו "הרבה טיוטאות" של הסכמים ומכתבי כוונות, ביחס לנכסים אותם ביקש לרכוש, ואף שמספר עדים מטעמו – שעל חוסר מהימנותם נעמוד בהמשך – טענו שהמשאים והמתנים "כימעט והבשילו" לכדי הסכמים מחייבים, הרי שבפועל לא הוצגה על ידו של מיכה ועדיו ולו טיוטת הסכם אחד לרכישת נכס כלשהוא (סעיף 919; הקוים וההדגשות במקור).

עוד בפרק זה ענינו לשלל טענותיו וטיעוניו המתפלפלים של איציק בסיכומיו בעניינים אלו, לרבות תמיהתו (המלאכותית) לכך שהסכם השכר לא בוצע בכתב; תמיהתו (המלאכותית) לכך שההתחייבות לשכר אינה רשומה בדוחות הכספיים; טענתו (חסרת הבסיס וחסרת הרלוואנטיות) שאופן ביצוע המשיכות מהוה עבירת מס או עבירה אחרת; או לחלופין שאופן המשיכות לא באמת חסך מס משמעותי לחברה ועוד כהנה וכהנה – כולן מופרכות וכולן אינן יכולות לסייע לאיציק בטענתו.

...

ו.4.6 מיכה עושה שימוש נרחב בקופת החברות, על מנת לממן הגנה משפטית מפני התביעה שהגיש איציק בשמן של החברות ולטובתן, ובגין קיפוחו על ידי מיכה 824-849 ו.5.6 מידור איציק ממידע – לפני ההליך, במהלכו, לאחר הגשת התביעה דנן ועד לעצם היום הזה 850-930 ו.7 ההסכם להעברת מניות 931-936 ו.8 מניות ההנהלה של הנתבע – ההצדקות להשיבן להחברה או לביטולן 937-945 ו.9 העמדת החברות בסיכון מבחינת המס 946-953 ו.10 העתירות לביטול מינוים של רואי החשבון 954-984 ו.11 משיכות והפקדות בחברות 985-999 ו.12 זכויותיו של התובע כעובד 1000-1012 ו.13 התחשבנות בין בעלי המניות לבין החברות 1013-1023 ו.14 שינוי מבנה החזקות בחברות 1024-1030 ו.15 עבודתם של בני משפחת התובע בחברות 1031-1034 ו.16 הסיבה האמיתית לפרוץ הסכסוך 1035-1037 ו.17 שכר ראוי 1038-1047 ו.18 התביעה שכנגד 1048-1052 ו.19 הטרדה מאיימת או המשך קיפוח? 1053-1058 ו.20 סיכום הסעדים המבוקשים 1059 ו.21 סוף דבר 1060 סיכומי הנתבעים והתשובות עליהן 1061-1234 ז.1 מבוא – פתח דבר 1061-1083 ז.2 הרקע לסכסוך בין הצדדים – הליך זה הוא חלק מרצף של פעולות שביצע איציק במטרה להשתלט על החברות 1084-1095 ז.3 שכרו של מיכה היה ראוי, חוקי ומוסכם, ואין כל בסיס לדרישת איציק להשבתו לחברות 1096-1110 ז.4 אין יסוד לדרישת איציק להשבת כספים בהם נשאה החברה בגין נסיעותיו העסקיות של מיכה 1111-1117 ז.5 אין יסוד לטענות איציק להשבת כספים בגין צבירת ופדיון ימי החופש של מיכה 1118-1119 ז.6 איציק ממילא לא עומד בתנאים הנדרשים לאישור תובענה נגזרת 1120 ז.7 איציק מעולם לא קופח ומעולם לא נשללה ממנו זכות כלשהי לה הוא זכאי כבעל מניות בחברות 1121-1141 ז.8 ניסיונו (הקלוש) של איציק להפקיע את מניות הניהול שהוקנו למיכה כדין 1142-1151 ז.9 אין בסיס בדין ובעובדה לתביעת איציק לפיטוריי מנהל הכספים של החברות ורו"ח החשבון החיצוני 1152-1159 ז.10 אין יסוד (ובעיקר אין רלוונטיות) לטענה כאילו החברות "הועמדו

קיבלתי, בעיקרה, את תביעת איציק ואני מורה לחברות לשלם לאיציק את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורין בסך 425,712 ₪; שחרור כספים הנמצאים בקופות על פי כרטיסו האישי בסך 86,041 ₪ ; פדיון ימי חופשה בסך 20,000 ₪; הודעה מוקדמת בסך 13,173 ₪; פיצוי בגין אי שימוע – 10,000 ₪, ובסך הכל 554,962 ₪.

אני מקבל, בעיקרון, את עתירת איציק, כאשר הביצוע יהיה כמפורט להלן: 1524.

כל עתירה, בקשה או תביעה לסעד אשר לא התייחסתי אליה במפורש, משמעות הדבר היא כי היא נדחית.

הוא זיהה באולם בית המשפט את הנתבע, שלטענתו חב לו עדיין שכר טירחה עבור אימות החתימה, ולא זכר את התובע (עמ' 22, ש' 33 - עמ' 23, ש' 7; עמ' 23, ש' 26-22; עמ' 24, ש' 36-35; עמ' 26, ש' 7-6).

עה/1 פידא העיד שלאחר ההעברה הבנקאית הוא היתקשר אל חמזה, שאישר את משיכת הכספים, אך בהמשך נעלם (עמ' 9, ש' 19 - עמ' 10, ש' 12).

במהלך פגישת החתימה נשמעו הערות של שני הצדדים, אשר באו לידי ביטוי בתוספות בכתב יד על גבי ההסכם המודפס (ראיה נוספת לכך שההסכם לא נכתב במקום).

מכאן שנטל ההוכחה רובץ על כתפיו של הנתבע, ואולם לא עלה בידו להרים אותו.

...

טענת התובע, שיש לחייב את הנתבע בתשלום של פיצוי מוסכם בסך של 50,000 ₪, נדחית.

לפיכך, כאמור, התביעה לפיצוי מוסכם נדחית.

לפיכך התביעה מתקבלת ברובה.

ההסכם נכתב בכתב ידו של הנתבע ונחתם על ידו.

לטענת הנתבע, חלק מהשיקים שהגישה התובעת בהוצאה לפועל לא הופקדו כלל בבנק ועל כן לא חוללו, ולא ברור כיצד הוגשו לבצוע בתיק ההוצאה לפועל.

מה טעם יש איפוא שהתובעת תפקיד את השיקים בחשבון אם ידוע מראש כי החשבון מוגבל, לבד מהעמסת הוצאות מיותרות על התובעת בגין עמלות החזרת השיקים? סעיף 4(ב) לחוק שיקים ללא כסוי, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק שיקים ללא כסוי") אף אוסר על אדם למשוך שיק על חשבון מוגבל.

בהסכם רשם הנתבע: "135,000 יחד עם ריביות על שנה סך הכל 140,000 וריבית על עוד שנה 141,600. אני מבקש לסיים הפרשה לחלק ל-24 צ'קים. בסיום פרעון כל הצ'קים החוב בטל ומבוטל". אם כטענת הנתבע הוא נתן את השיקים עבור שכר טירחה ותשלומים שונים לרשויות, כיצד ידע הנתבע מראש מהו הסכום הכולל אותו ציין בהסכם? אם כטענת הנתבע אין מדובר בפרעון הלוואה אלא בתשלום שכר טירחה ותשלומים שונים לרשויות, מדוע יש "ריבית" על הסכום? כיצד ידע הנתבע לחשב מראש את הריבית? איזה "חוב" ישנו, אשר לאחר פרעון השיקים ייחשב אותו "חוב" כבטל ומבוטל? ברי, כי מדובר בהחזר של הלוואה כפי שטוענת התובעת, ולא בתשלום עבור שכר טירחה ותשלומים שונים לרשויות.

...

טענות הנתבע: יש לדחות את התביעה על הסף משום שחלה התיישנות על ההסכם עליו חתמו הצדדים.

לא זו בלבד שטענות הנתבע הן כלליות ולא מפורטות ואף חסרות היגיון, אלא שלמעשה הנתבע הודה שהתובעת כן העניקה לו הלוואה, שכן בסעיף 31 לתצהיר התומך בבקשת ההתנגדות המתוקנת טען הנתבע ש"דין התובענה להידחות מהטעם כי ההלוואה שולמה".

לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.

עיקר המחלוקות בין הצדדים עניינן הקף ההעסקה ומשכה, כמו גם נסיבות סיום העבודה.

בעותק שצורף מטעם התובעת נכתבה הערה בכתב יד על גבי ההסכם, כך: "בימי חמישי לחודש לא תגיע לעבודה". ביום 7.4.16 ניתנה לתובעת הודעה על סיום העסקה בזו הלשון: "הודעה על סיום עבודתך בחברת זום הפקות תודה ובהצלחה". הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות סיום העסקת התובעת.

מר בוזגלו הצהיר בהקשר זה, בזו הלשון: "..במעמד זה ברצוני להבהיר כי אני לא אשרתי בשום פנים ואופן את ההערה ו/או התוספת שצוינה בכתב ידה של התובעת, שבהסכם העבודה אשר צורף על ידה כנספח א' לתצהיר מטעמה, וכראיה אין כל חתימה של הנתבעת על התוספת האמורה, והתובעת אמורה הייתה לעבודה 5 ימים בשבוע למשך 6 שעות עבודה ולא בהתאם ובכפוף לקפריזות שלה ובשכר בסיס בסך של 3,000 ₪ (להלן: "השכר הקובע") (סעיף 12 לתצהירו של מר בוזגלו).

...

התביעה ברכיב זה נדחית.

סיכום התביעה נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר בסך 5,000 ₪.