במקרה דנן ההסכם הוא בנוגע לנכסי העיזבון – רכב, חשבון בנק ודירה הרשומה ע"ש המנוחה;
אין מדובר בהסכם על ירושה אלא על נכסי העיזבון, וככזה הוא מותר מכח דיני החוזים;
דיני הירושה לא אוסרים על עשיית פעולה משפטית/חוזה בין יורשים בנכסי העיזבון, כפי שנעשה בהסכם קמא, אלא אוסרים הסכם שיש בו היתערבות בסדר הירושה שלא על פי צוואה; במקרה דנן ההסכם לא מתיימר להעביר יורש מירושתו או להפוך זר ליורש.
...
בנסיבות אלה, ובהעדר כל הגנה מפני התביעה – הבקשה נדחית.
אף מסיבה זו סבורני כי ראוי שבירור טענות הצדדים כולן ייערך בערכאה קמא, ובמסגרת ניהול ההליך.
לטעמי ומכל המקובץ לעיל, היה ראוי כי ייעתר בית משפט קמא לבקשות המבקש ויבטל את פסק דינו שניתן במעמד צד אחד בתיק קמא.
זאת אף נוכח המגמה בפסיקה להיעתר לבקשות לביטול פסק דין בהיעדר הגנה (ראו עניין פבזנר לעיל, וגם רע"א 6730/22 יאיר נתניהו נ' אבי אלקלעי (16.11.2022) פסקה 10).
במסגרת האיזון הנדרש בין זכות הגישה לערכאות (של המבקש) לבין הפגיעה הצפויה במשיבים כתוצאה מביטול פסק הדין קמא ופתיחת התיק קמא מחדש, אני מורה על ביטול פסק הדין קמא.
לנוכח הבעיה הנפשית ממנה סובל המערער, גם שוכנעתי שלא להתנות הביטול בהטלת הוצאות; מאידך לא אחייב המשיבים בהוצאות רמ"ש זה, הגם שהתקבלה במלואה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור דנן כאמור בסעיף 26 לעיל.
