הסכם ביטול והפסקת התקשרות בין קבלן ללקוח

ובנוסף מצביעים התובעים על כך שבשל הפסקת ההיתקשרות עם האדריכלית, היה עליהם למצוא אדריכלית חלופית, ולהוציא כספים נוספים מכיסם, כמו כן למצוא קבלן אחר להמשך שפוץ הדירה, וציינו כי לאדריכלית החדשה - שילמו עוד 29,000 ש״ח ללא מע״מ. לטענת האדריכלית בכתב ההגנה, לכל אורך התהליך, קיבלה חיזוקים מהתובעים בעבור עבודתה, שהביעה את שביעות רצונם מעבודתה.

ואלו הסעיפים בהסכם שנחזים להיות רלוואנטיים לענייננו: סעיף 1.1.2: "במקרה של היפרדות הצדדים ומקבל השרות חוזר בו מהתהליך, ושולם עפ"י "אופציה שניה" כתשלום במזומן, לא יוחזר תשלום יחסי על הסכום / לאחר חודשיים ימים"; סעיף 1.1.3: "במקרה של הפסקת היתקשרות בין הצדדים, ותשלום ההיתקשרות בוצע בתשלומים, יוחזר התשלום עד ה- 1 לחודש הבא ולא על החודש הנוכחי. יש להודיע על הפסקת תהליך עד ה-20 לחודש לפני מועד החיוב הבא, לא יוחזר תשלום לאחר פרעון או קרוב למועד פרעון". סעיף 2.1.4: "במקרה של ביטול היתקשרות, יוחזר החלק היחסי לפני תאריך הגבייה הבא. החזר רטרו-אקטיבי לא יתאפשר לאחר פדיון בכל אמצעי שניתן". לשאלת הבהרה מטעם האדריכלית (שאלה 2), השיב המומחה כי ״אכן בחוזה בין הצדדים מופיע סעיף שלפיו אין אופציה להחזרת כספים״.

האדריכלית מוחזקת כמי שיש לה הוצאות עסקה בהתקשרות מול לקוח; הוצאות - שהיא זכאית לקבל פיצוי או שיפוי בגינם, במקרה של ביטול חד-צדדי של ההסכם על ידי המזמין.

...

המומחה גם מבהיר בתשובות לשאלות ההבהרה, כי בהתאם לתכנית שהתובע מסר כי מקובלת עליו, נותרו ביום בו הסתיימה ההתקשרות מול האדריכלית - כחודשיים לעריכת תכנון מפורט, ״דבר שלהערכתי הינו סביר״.

אשר על כן, עולה ממכלול הדברים לעיל כי דין התביעה הנדונה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית בזאת.

לצורך מתן שירותי התיקון לקרדן ולסקאל, היתקשרה שרות פלוס בהסכמי קבלנות משנה עם המערערות, לפיהם העניקו האחרונות שירות התקנות ותיקונים ללקוחות שרכשו מוצרי חשמל מקרדן ומסקאל (להלן: הסכמי קבלנות המשנה).

נזקים נוספים – במסגרת רכיב זה, דן בית המשפט קמא בנזקים נוספים שנטענו על ידי המערערות, לרבות נזקים שנגרמו בעקבות הפסקת ההיתקשרות עם קרדן, וקבע כי אלה לא הוכחו על ידי המערערות.

זאת ועוד, נטען כי לאורך כל הדרך ואף במסגרת ההליך קמא, טענו המשיבים שההתקשרות בין שרות פלוס למערערות הייתה "גב אל גב" (Back to Back) להתקשרות של שרות פלוס עם קרדן, כך שכל סכום שהועבר לשרות פלוס במסגרת הסכם 2011 צריך היה להתחלק בינה לבין המערערות.

במכתב זה צוין על ידי קרדן כדלקמן: "הרינו להודיעכם על סיום ההסכם שבנדון וזאת בהתאם לסעיף 12.3 להסכם." (סעיף זה להסכם 2011 קובע כי "כל צד להסכם זה יהיה רשאי לבטלו לאלתר, במקרה ומי מהצדדים לו יהפוך להיות חדל פרעון").

...

עם זאת, לא מצאתי בטענות מטעם המשיבים כל נימוק משכנע הסותר את חלקה השני של טענה זו. המסקנה היא שקיים בחומר הראיות בסיס מספק לקבוע כי מכלול הרכיבים להם טוענות המערערות, כמפורט בטבלה לעיל, אכן התקבלו על ידי שרות פלוס.

אשר על כן, ובשים לב לקושי היסודי הרובץ לפתחן של המערערות בהוכחת חלקן היחסי מכלל שירותי התיקונים שניתנו ללקוחות קרדן בארץ (שהרי, הנתונים ביחס למכלול שירותים זה – ממנו ניתן לחשב את חלקן של המערערות – כלל אינם מצויים ברשותן), סבורני כי יש לראות בנתון זה כרף מינימאלי לחלקן של המערערות, בו אף שרות פלוס אינה כופרת.

טוב יעשו הצדדים אם יבואו בדברים על מנת לנסות ולייתר את הדיון בתביעות האמורות, על דרך של קיזוז מוסכם של יתרות החוב להן זכאית שרות פלוס (יתרות שכאמור אינן בידיעתנו, ואשר הן נושא התביעות מטעם שירות פלוס), עם המגיע למערערות על פי פסק דין זה. סיכומו של דבר – לאור המפורט לעיל יש להכיר בזכותן של המערערות לקבלת החלק היחסי ממספר רכיבים ששולמו לשרות פלוס על פי הסכם 2011, וזאת כמפורט בטבלה להלן: סכום בסיס שרות מזור (18%) רון טכניקה (9%) רכיב 1 3,375,000 ש"ח 607,500 ש"ח 303,750 ש"ח רכיב 2 400,000 ש"ח 72,000 ש"ח 36,000 ש"ח רכיב 5 345,000 אירו (1,702,989 ש"ח) 306,538 ש"ח 153,269 ש"ח רכיב 6 295,000 אירו (1,456,179 ש"ח) 262,112 ש"ח 131,056 ש"ח סה"כ 9,934,168 ש"ח 1,248,150 ש"ח 624,075 ש"ח לאור האמור לעיל אציע לחבריי כי התביעה תתקבל באופן חלקי, במובן זה ששרות פלוס תחויב לשלם לשרות מזור סכום של 1,248,150 ש"ח, ולרון טכניקה סכום של 624,075 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי דין ממועד הגשת התביעה.

בפרויקט ויגודסקי -הסכם ההיתקשרות בין הצדדים דומה לזה שנחתם בפרויקט אוסישקין אך בפרויקט זה החברה היא שיצרה את הקשר עם הדיירים ופנתה למערערים.

החברה שהיא קבלן אינה לקוח כהגדרתו בחוק ומכירת הדירות החדשות אינה עונה על הגדרת "תיווך במקרקעין". החברה לא הוכיחה שעל פי הנוהג המקובל אין גובים דמי תיווך מהקונים בעיסקאות "תמ"א 38". העדים שהביאה החברה אינם עדים מומחים בעיסקאות שכאלו.

אם יקבע שהמערערים לא היו רשאים לגבות דמי תיווך גם מהקונים ממילא יש לקבוע שההסכם בוטל כדין מאחר שהמערערים סרבו לדרישת החברה להפסיק גביה זו. אנו דוחים את טענת המערערים שהם לא פעלו כמתווכים מכוח ההסכמים, ושעל כן הוראות החוק אינן חלות בעיניינם.

נוהג זה שהוא כאמור בבחינת מוסכמה בהסכם, הוא חלק מהוראות ההסכמים והחברה היתה רשאית לידרוש מהמערערים לפעול בהתאם לה. חובת הגילוי - סעיף 8 (א) בחוק קובע כי "מתווך במקרקעין יפעל בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת, וימסור ללקוחו כל מידע שיש בידו בענין מהותי הנוגע לנכס נשוא עסקת התיווך". סעיף 10 בחוק קובע כי "מתווך במקרקעין לא יתווך בעסקת מקרקעין אם יש לו ענין אישי במקרקעין או בעיסקה, אלא אם כן גילה ללקוחו את ענינו האישי כאמור וקיבל את הסכמת הלקוח לכך בכתב". בית משפט קמא סקר בפסק דינו את פרשנות הפסיקה בשאלה מהו עניין אישי והאם קבלת עמלת תיווך גם מהקונים עונה להגדרה זו (סעיפים 40-35 בפסק הדין) מסקנתו כי היה על המערערים לגלות לחברה כי בכוונתם לגבות דמי תיווך נוספים.

...

אנו סבורים כי בנסיבות שלפנינו המערערים פעלו כשלוחים של החברה שכן הם ליוו את פעולותיה בשלבים שונים של הפרויקט, ולא רק בשלב המכירה והשיווק של הדירות החדשות.

לא מצאנו טעות מעין זו בפסק דינו של בית משפט קמא.

אשר על כן, הערעור נדחה.

למען פישוט הדברים תיקרא להלן התובעת והנתבעת שכנגד "תובעת" והנתבעת והתובעת שכנגד תיקרא להלן "נתבעת". בחודש ינואר 2020, התקשרו הצדדים בהסכם לפיו התחייבה הנתבעת לספק לתובעת שירותי לוגיסטיקה שכללו קליטת סחורת התובעת, אחסנתה ניהול מלאי והפצת הסחורה ללקוחות התובעת.

מיסרון זה נשלח בתאריך 15.12.20, קרי כ- 4 חודשים ממועד משלוח הודעת הפסקת ההיתקשרות ממנכ"ל התובעת אל הנתבעת ובמסרון זה (נספח 4 לכתב ההגנה) נחזה שמנהל המרכז הלוגיסטי של התובעת – מר פינקלשטיין הסיק שיש עדיין "19 משטח" אצל הנתבעת ואכן נציגה של הנתבעת אישר לו בהודעה חוזרת שאכן זהו המצב.

ברע"א 9488/02 חן נ' עטיה (22.3.05), נקבע כי :"חלוקת האחריות בין בעל הנכס לבין השומר, או בין המזמין לבין הקבלן, על ידי שימוש בדוקטרינת האשם התורם, יש עמה יתרון נוסף. במצבים הראויים לכך, מביאה חלוקת האחריות לתוצאה צודקת ומוסרית יותר מהכרעה המטילה את מלוא האחריות על צד אחד ופוטרת את הצד האחר מכל וכל. יש לזכור, כי בחינת היתנהגותם של בעלי הדין במערכת היחסים הספציפית, מגלה לא פעם כי זהויות ה"מפר" וה"נפגע" אינן חד משמעיות, וכי מיישום הולם של עקרון תום הלב הוא מוצדק במקרים שבהם תרמה היתנהגותו של הניזוק לאי קיום החוזה על ידי המזיק".

כך למשך, אם היה בכוחה של הנתבעת להוכיח שהתובעת שילמה עבור 19 המשטחים לפי ההסכם המקורי, מאוחר להנתן הודעת ביטול ההיתקשרות, ניתן היה להסיק מסקנה כלשהיא בדבר "חוזה שהתנהגות". אולם, אין הדבר כך. לא עלה בידה של הנתבעת להוכיח כל ביטוי של הסכמה מצד התובעת לשלם סכום כלשהוא לאחר סיום ההיתקשרות החוזית.

...

גם בפס"ד זה נקבע כי משלא הצליחה המחזיקה להוכיח את רכיב הוצאותיה בגין אחסנת ציוד, דין תביעתה להידחות.

לכן, דין התביעה שכנגד להידחות.

סיכום ותוצאה מכלל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין שתי התביעות להידחות.

חרף הפסקת ההיתקשרות בין הנתבעת לקבלן הראשי, לטענתה, המשיך ריאד להזמין על דעת עצמו סחורה וציוד מהתובעת והכל תחת כרטסת הינה"ח של הנתבעת.

כך למשל, בסעיף 3 להסכם ההיתקשרות, נקבע כי "חתימת הקונה ו/או בר כוחו ו/או עובדו ו/או מעסיקו על תעודת המשלוח/חשבונית תהווה ראיה מכרעת לעצם קבלת הטובין, כמותם ומחירם כפי שיהיו נקובים בתעודת המשלוח/חשבונית שתופק לקונה". כמו כן, הנתבע אינו חולק בתצהירו, או בעדותו בפני, כי חתם על כתב הערבות אשר צורף אף הוא לכתב התביעה, ואולם בסעיף 18 לתצהירו טוען בצורה עמומה כי "אין לי חבות אישית ו/או חבות מטעם החברה כערב לציוד ולסחורה וזאת לנוכח כל האמור לעיל בכתב הגנה זה, וכי אם יש לה לתובעת תביעה כלשהיא בעיניין הציוד אזי שומה עליה להגיש תביעה כזו נגד ריאד ו/או נגד הקבלן הראשי שעשו שימוש בציוד הנ"ל". למען הדיוק יובא נוסח כתב הערבות (אשר נחתם בידי הנתבע ביום 10.02.21) בכל הנוגע לתוקפו של זה : "ערבותנו זו תישאר בתוקפה המלא ולא תבוטל למרות כל שינוי ו/או תיקון ו/או דרישה ו/או ויתור ו/או מחילה ו/או המחאה ביחסים שביניכם לבין החייב, היא תבוטל רק עם החזרת כתב ערבות זה לחייב. ערבות זו היא מתמדת, מתחדשת, מוחלטת, בלתי מסויגת ובלתי מותנית ואינה מוגבלת בסכום. ערבות זו תעמוד במלוא תוקפה, בין אם כתב ערבות זה ייחתם על ידי ערב אחד או יותר". עוד יצוין כי במסגרת נוהל פתיחת כרטיס לקוח שצורף אף הוא לכתב התביעה, נקבעה לנתבעת מסגרת אשראי (אובליגו) בסך של 80,000 ₪.

אלא מאי, הנתבעים לא הציגו ולו בדל של ראיה המלמד כי מסרו הודעה כלשהיא לתובעת, בדבר ביטול ההרשאה שניתנה בידי ריאד, או לכל הפחות הודעה המלמדת על הפסקת היתקשרות הנתבעת עם הקבלן הראשי ויציאתה של הנתבעת מהפרוייקט.

...

זאת ועוד, יובהר כי אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה אי הגשת כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת מול אמין פועלת לחובת התובעת, שהרי הנטל להוכחת טענות הנתבעים מוטל עליהם ועליהם בלבד, ואין זו מלאכתה של התובעת.

סוף דבר דין התביעה להתקבל.

לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 88,696 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, כאשר חיובו של הנתבע מס' 2 לא יעלה על הסך של 80,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 10.02.21 עד למועד הגשת התביעה.