הסכם בוררות בין עובד ומעביד

על כן, סיכסוך בין עובד ומעביד ביחס לזכותו של עובד על פי חוק מחוקי המגן בתחום יחסי העבודה אינו יכול להימסר להכרעת בורר, היות שמדובר בזכויות קוגנטיות המעוגנות בחוק ללא אפשרות התניה.

וכמאמרו של השופט י' כהן בענין פצויי פיטורין ודמי חופשה: "החובה לשלם פצויי פיטורין ודמי-חופשה כאשר קיימים יחסי מעביד ועובד אינה יכולה לשמש נושא להסכם חפשי בין הצדדים, שבו רק רצונם הוא הקובע, אלא אלה ענינים שהמחוקק ראה בהם ענין צבורי ולפיכך קבע בחוקים הוראות להגנה על העובד, שאין להתנות עליהן" (בג"צ 115/77 הסתדרות מכבי, קופ"ח מכבי נ' בית הדין הארצי פ"ד לב(1) 214, 220).

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בבקשה, ובתגובה לה, ובשים לב לאמור לעיל, אני סבור כי דין הבקשה לעיכוב הליכים להידחות.

אחרית דבר אשר על כן, דין הבקשה לעיכוב הליכים להדחות.

18 על דרך ההקש יש לקבוע כי משנתקיים הליך בוררות בסכסוך משפטי בין צדדים להסכם קבוצי בעיניין פירוש הוראה נורמאטיבית בהסכם (בין אם קיים הליך בוררות מקביל בין העובד למעביד ובין אם לאו) - הליך הדומה במהותו להליך בבית-הדין לעבודה - הרי שבכפוף לסייג המפורט לעיל לגבי סיכסוך קבוצי המתנהל בבית-הדין לעבודה, מחייב פסק הבוררות בעיניין פירוש ההוראה הנורמאטיבית בהסכם הקבוצי גם את העובד או העובדים אשר הוראות אלה חלות עליהם.

ולעניין זה יפים הדברים שנאמרו בעיניין הררי: "... בחינה רחבה של יחסי העבודה הקבוציים והפרטניים בנסיבות המקרה דנן מביאה לתוצאה אחרת. ארגון העובדים אינו פועל בחלל ריק וככלל הוא מייצג את העובדים שעניינם מובא במסגרת אותו הליך. הבחירה בנקיטת הליך קבוצי מקורה בדרך כלל בפנייתם של בעלי העניין בקבלת הסעד ואלה שעשויים להבנות ממנו ואשר מבקשים את סיועו של האירגון על מנת לקדם את עניינם (והדברים נכונים בעיקר כאשר מדובר בעיניינם של עובדים ספורים, להבדיל מקבוצה גדולה של עובדים אשר לעיתים אינם מעורבים ואינם ערים להליכים המתקיימים שאז ייתכן ולא יהיה מקום להחיל את הכלל האמור). קביעה כי ההליך הקבוצי עומד בפני עצמו ותוצאתו יכולה לזכות את העובדים אך הם אינם מחוייבים בתוצאותיו והשלכותיו, יוצרת חוסר שויון בין הצדדים להליך הקבוצי וחותרת תחת עיקרון הגינות ההליכים. יתר על כן, חותרת היא תחת יציבות וודאות המצב המשפטי וסופיות ההליכים". אכן, בעיניין פלונים נפסק הן על ידי בית הדין הארצי [דב"ע לה/7-3, ראובן ושמעון - מדינת ישראל פד"ע ז', ע' 120 (1975)] והן על ידי בית המשפט העליון [בג"ץ 578/75 פלונים נ' בית-הדין הארצי לעבודה (20.6.76) (להלן- בג"צ פלונים)] כי העובדים אינם יכולים לבסס את תביעתם על פסק בוררות שבין הצדדים ליחסי עבודה קבוציים, כיוון שלא היו צד להליך הבוררות.

...

סוף דבר: מסקנתינו היא כי פסק הבוררות מהווה חסם לתביעתם המשפטית של העובדים כי העסקתם בהסכמים אישיים נוגדת את הוראות ההסכמים הקיבוציים.

נוכח מסקנה זו, אין לנו צורך להידרש לטענות הצדדים האחרות.

בנסיבות העניין, נוכח השאלות שהועלו לדיון בהליך, ובהתחשב גם בכך שהראייה נוספת לא הוגשה בבית הדין האזורי, לא מצאנו מקום לחייב את העובדים בהוצאות משפט.

על דרך ההקש יש לקבוע כי משנתקיים הליך בוררות בסכסוך משפטי בין צדדים להסכם קבוצי בעיניין פירוש הוראה נורמאטיבית בהסכם (בין אם קיים הליך בוררות מקביל בין העובד למעביד ובין אם לאו), הליך הדומה במהותו להליך בבית-הדין לעבודה – הרי שבכפוף לסייג המפורט לעיל לגבי סיכסוך קבוצי המתנהל בבית-הדין לעבודה, מחייב פסק הבוררות בעיניין פירוש ההוראה הנורמאטיבית בהסכם הקבוצי גם את העובד או העובדים אשר הוראות אלה חלות עליהם" (עניין שקולניק; ההדגשה הוספה – נ' ס').

מקובלת עלי איפוא מסקנת בית הדין הארצי לעבודה, כי מתן אפשרות למי מהצדדים – העובדים ומעסיקים כאחד, להיתנער מתוקפה של ההכרעה הקיבוצית, חותרת תחת יסודות יחסי העבודה הקבוציים.

...

יחד עם זאת, סבורני, כי בנסיבות העניין דנן, אין בכך כדי לגרוע מתוקפו המחייב של פסק הבוררות כלפי העותרים.

חיזוק למסקנה האמורה ניתן למצוא גם בסעיף 31(ג) לחוק יישוב סכסוכי עבודה, שם נקבע כי "דינו של פסק-בוררים כדין חוזה בין הצדדים לבוררות או כדין הסכם קיבוצי ביניהם, הכל לפי הענין; פסק-בוררים בקשר להסכם קיבוצי בר-תוקף דינו כדין אותו הסכם קיבוצי". לכך נוסיף את עמדת ההסתדרות, שהבהירה לפנינו, כי היא מחויבת לפסק הבוררות שניתן, על הכרעותיו ותוצאותיו, ואף רואה בו חלק בלתי נפרד מהסכמות הצדדים, ללא צורך בכל פעולת אישרור נוספת.

סיכומו של דבר, על רקע מכלול הטעמים שפורטו לעיל, לדעתי דין העתירה להידחות, וכך אמליץ לחברַי כי נעשה.

ענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בוררות – סעיף 3 לחוק הבוררות סעיף 3 לחוק הבוררות קובע כי "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". מכוח סעיף זה נקבע כי אין תוקף לתניית בוררות המתייחסת לסכסוך בין עובד ומעסיק בדבר זכותו שהעובד אינו רשאי לוותר עליה – דהיינו זכות שמקורה בהסכם קבוצי או בחוקי המגן (ראו: (בג"ץ 2852/16 מעונות ילדים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה (11.5.2016); ע"ע (ארצי) 791/05 דורון כץ - רועי ספיר (04.05.2006); עניין יהלומי מסיקה).

...

לבסוף לא מצאנו כי נפל פגם בקבלת הבקשה בהעדר תצהיר.

המבקש לא הצביע על קביעה עובדתית שעמדה ביסוד ההחלטה או טענה עובדתית של המשיבה שאיננה מקובלת עליו.

סוף דבר – הערעור נדחה.

המבקש טוען בבקשתו לסעד זמני, כי היה שכיר של המשיבה 3, כי היתקיימו בין הצדדים יחסי עבודה, וכי, בלשונו, "כל מערכת היחסים שבין העובד למעבידו דינה להתברר בבתי הדין לעבודה" (סעיף 42 לבקשה לסעד זמני).

כפי שהצביעה על כך בורסת היהלומים בתשובתה, יש בנמצא פסיקה של בתי הדין האיזוריים לעבודה שבה נקבע שזכויות קוגנטיות של עובד לא ידונו בבוררות, ושתתכן הפרדה בין מחלוקות בין עובד למעסיקו שתידונה במוסד הבוררות של בורסת היהלומים, לבין כאלו שתידונה בבית הדין (עיינו, סע"ש (עבודה ת"א) 2022-05-13 ארבוב גרופ בע"מ נ' פאר (10.1.2016) (יוער שבאותו עניין גם נדחתה הטענה שמי שאינו חבר בבורסה אינו כפוף למוסד הבוררות שלה, וכן נדחתה הטענה בדבר פערי כוחות בשל כך, עיינו פיסקה 39 להחלטה ואילך); סע"ש (עבודה ת"א) 11655-02-17 שמר נ' מוטי גנץ בע"מ (8.11.2017)).

הגם שהטעמים לדחיית הדיון היו בחלקם מוצדקים (ועיינו, תגובת המבקש מיום 17.11.2023 והחלטה מיום 21.11.2023 בדבר דחיית הדיון לאור היות המבקש בחו"ל; וכן ראו החלטתי מיום 21.1.2024), הבוררות כבר החלה, וכפי שנפסק, "מן הרגע שהבוררות נתכוננה היא חיה את חייה העמצאיים והיא כפופה לחוק מיוחד, הוא חוק הבוררות, ולא לחוקי החוזים" (ע"א 491/76 גאולים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' צדוק, פ"ד לא(3) 625, 635 (1977)).

...

למעשה, דווקא ההחלטה באותו עניין תומכת בדחיית טענת המבקש, שכן בית המשפט קבע (פיסקה 34 להחלטה): "אני סבורה כי יש להבחין בין מקרה של סכסוך בין היוצרים לבין עצמם, לבין סכסוך בין היוצרים לבין אקו"ם. ככל שמדובר בסכסוך בין היוצרים לבין עצמם, ספק רב בעיני אם יש מקום לקבוע כי התניות הנוגעות למינוי הבורר, הארכת כהונתו ותשלום שכרו – הן תניות מקפחות. כך או כך, זה אינו המקרה שלפניי. אולם לטעמי, וכפי שיובהר להלן, ככל שמדובר במקרה כמו המקרה דנן, בו מדובר בסכסוך בין אקו"ם לבין היוצרים, מבנה המינוי של הבורר, וההסדר ביחס להמשך כהונתו ואופן תשלום שכרו, יוצרים קיפוח". אם כן, בית המשפט באותו עניין מצא מקום להבחין בין סכסוך עם "הספק" עצמו לבין סכסוך במישור היחסים שבין העוסקים בתחום.

הגם שהטעמים לדחיית הדיון היו בחלקם מוצדקים (ועיינו, תגובת המבקש מיום 17.11.2023 והחלטה מיום 21.11.2023 בדבר דחיית הדיון לאור היות המבקש בחו"ל; וכן ראו החלטתי מיום 21.1.2024), הבוררות כבר החלה, וכפי שנפסק, "מן הרגע שהבוררות נתכוננה היא חיה את חייה העמצאיים והיא כפופה לחוק מיוחד, הוא חוק הבוררות, ולא לחוקי החוזים" (ע"א 491/76 גאולים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' צדוק, פ"ד לא(3) 625, 635 (1977)).

אשר על כן, הבקשה לסעד זמני נדחית.