הסכם בדיקת פוליגרף בביטוח רכב גנוב

ובהמשך העידה "הוא לא דיבר איתי רכב של הילדה או לא של הילדה, הוא דיבר איתי רק על החלפת רכב." אורלי העידה בעמ' 41 ש' 4 ואילך "שהוא בא לעשות החלפת רכב עד כמה שזכור לי, הוא לא הזכיר רכב של הילדה הוא כל יומיים היה מחליף רכב, כל הזמן היו לו טענות לגבי רכב נגנב, כל פעם היה מחליף רכבים, היו לו שתי גניבות אם לא יותר ותמיד זה היה בסמוך לפוליסה כדי לא לאבד פרמיה". אני סבורה כי יש תמיכה לדבריה ב-נ/2, מיזכר בחתימת ידו של המבוטח בו החליף מספר רכב בפוליסה קיימת וגם בו לא הופיעה שמה של התובעת כמבוטחת.

עוד נישאלה על התביעה לתאונה עם הפורד והעידה כך בעמ' 42 ש' 8 ואילך "אנו לא יכולים להגיש תביעה. אם הוא מדווח על התאונה, הוא דיווח, התביעה עברה לחברת הביטוח רק למחרת אם זכור לי אחרי יום יומיים הוא בא למשרד תפס את הראש ואמר לי הבת שלי נהגה תראי מה את יכולה לעשות. אני מוכנה לעשות בדיקת פוליגראף. הוא אמר הבת שלי נהגה באוטו רק קנתה את האוטו איך את יכולה לעזור ואמרתי לו שידי כבולות". ביחס להעברת רכב נוספת שבוצעה לאחר התאונה שוב נישאלה לגבי הגבלת הגיל האם אמרה לו על כך ואורלי השיבה בעמ' 42 ש' 18 ואילך "הוא גם לא שילם פרמיה לפי נהג צעיר. הוא לא בא ואמר לי כלום הוא ביקש החלפת רכב. הוא לא ביקש נהג צעיר הוא רצה לנצל את התקופה שנותרה לו בביטוח". כפי שפירטתי בהרחבה לעיל, כל שינוי של תנאי מתנאי חוזה הביטוח אינו טעון פרוצידורה מסוימת ועל כן לא נידרש כי יהיה בכתב.

...

אני קובעת כי לסוכן הביטוח הנתבע לא הייתה כל ידיעה כי השינוי בפוליסה אינו תואם את צרכי המבוטח או התובעת.

אני סבורה כי כאשר יש שינוי מהותי בפרטי הפוליסה על המבוטח הנטל לציין זאת ברחל בתך הקטנה בפני הסוכן.

משלא צורפה המבטחת, הרי שאף מתייתר הצורך לדון בשאלת היחסים בין המבוטח למבטחת ובין הנתבע והתובעת למבטחת בהקשר זה. סוף דבר אשר על כן, הודעת צד ג' כנגד צד ג' 2 – נדחית.

מקרה הביטוח הנתבעת מבקשת להראות בסיכומיה כי צירוף הנסיבות בתיק אינו מקרי ועסקינן, לטענתה, בתובע שהינו איש מכירות מנוסה וחלקלק, שהואיל ולא הצליח למכור את הרכב כ"עסקה טובה", סמוך לאחר רכישתו "דאג" להיעלמותו במטרה לקבל תגמולי ביטוח מהנתבעת, תוך מסירת דיווח כוזב על גניבת רכב.

הנתבעת טוענת כי נסיבות בהן הרכב נרכש ממגרש בעוספיה שבצפון כאשר התובע מתגורר בירושלים, מבלי שביצע בדיקת תקינות מכנית לרכב, וכעבור חודש ימים לאחר מועד הרכישה כבר העמיד את הרכב למכירה, וכי הרכב עמד למכירה במשך שבעה חודשים, ואז באורך פלא נגנב, הנן נסיבות מחשידות.

שנית, ממסקנות דוח החקירה עולה כי החוקר ביסס את מסקנות הדוח ואת המלצתו לנתבעת לדחות את תביעת הביטוח, באופן משמעותי על יסוד עצם ניהול החקירה המשטרתית נגד התובע ועל סמך תוצאות בדיקת הפוליגרף שנערכה לתובע במישטרה.

אם הנתבעת לא קיבלה את אישור המיגון מהתובע מדוע השתהתה במשך כשבעה חודשים ולא ביטלה את הפוליסה, הן כפי שציינה בטופס בדיקת המיגון והן על פי סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח.

...

סבורני, כי בשל ניהול התובענה ועל כל ההליכים המייגעים שהתובע לקח חלק בהן תוך שיתוף פעולה מלא עם הנתבעת או מי מטעמה, ובעקבות דחיית תביעתו של התובע לקבלת תגמולי ביטוח, נגרמה לו עוגמת נפש, שאני מעריך אותה(בתקרת ראש הנזק שהועמד לצרכי אגרה) בסך של 3,500 ₪.

סיכום התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 47.1.

התובע הגיש תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין ארוע גניבת רכב התובע, כאשר לטענת הנתבעת התובע אינו זכאי לפצוי בשל מעורבותו בארוע הגניבה.

הבדיקה נערכה ביום 28/5/13 על-ידי מר בנימין עוזרי ממכון "בנימין עוזרי מכון פוליגראף ואימות מידע בע"מ" וכפי שעולה מחווה"ד שהוגשה, התובע נישאל שלש שאלות רלבאנטיות לתביעה כדלקמן: האם באמת גנבו לך בשנת 2011 את המרצדס? האם אתה ביימת או סידרת מראש ב-2011 את היעלמות המרצדס שלך? האם נתת או מכרת למישהו את המרצדס שלך בשנת 2011? כפי שצוין בחווה"ד, השאלות נוסחו בהסכמת הנבדק ובלשונו.

ההלכה היא כי בית המשפט יכבד את הסכמת הצדדים לפיה בדיקת פוליגראף תכריע את המחלוקת ביניהם והסכם כזה אף יחייב את הצדדים.

נוסח ההסדר הדיוני שהוגש לבית המשפט וקיבל תוקף של החלטה קובע כי מימצאי הבדיקה יהוו ראיה מכרעת, כעולה מסעיף 1 ג', "בדיקת הפוליגרף תכריע סופית את המחלוקות הנ"ל ואת התביעה כולה באופן שאם יימצא שהתובע דובר אמת, ישולמו לו תגמולי הביטוח בעוד שאם יימצא כי התובע דובר שקר, תביעתו תדחה". אי לכך, ההסדר לא רק שקובע כי בדיקת הפוליגרף תהווה ראיה מכרעת אלא גם מסביר את משמעותה בכל מצב אפשרי – אם יהיו לטובת התובע ואם לרעתו.

...

אי לכך, אין להטיל דופי בבדיקה שנערכה על-ידי המומחה ויש לדחות את טענות התובע בעניין זה. העולה מן המקובץ הוא כי אין לאפשר לתובע לחזור בו מההסדר הדיוני ודין הבקשה להידחות.

משנדחתה הבקשה, לאור תוצאת בדיקת הפוליגרף וההסדר הדיוני, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

תביעת התובעת, חברה להשכרת מכוניות, לפיצויים בגין גניבת רכב, כנגד חברת הביטוח.

לפניי בקשת התובעת למתן פסק דין, על פי תוצאת חוות הדעת, מכוח ההסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים, ובקשת הנתבעת להורות על המשך ההליכים בתיק.

בדיקת הפוליגרף תתייחס למעורבותו של מנהל התובעת בגניבת הרכב נשוא התובענה ושיקול הדעת באשר לאופן הצגת השאלות וניסוחן יהיה מסור למומחה.

באותו יום, הוגשה לתיק הודעת המומחה ולפיה, נפלה טעות סופר בחלק חוות הדעת המתייחס לתשובות הנבדק לשאלות א' וב' שבסעיף 6, אם היה מעורב בגניבת המכונית שהשכיר, ואם תיאם מראש את גניבת המכונית שהשכיר לאבי, ובטעות נרשם כי הנבדק השיב בחיוב על שתי השאלות הראשונות, בעוד שהנבדק השיב בשלילה.

...

הנתבעת טענה בתגובתה, כי מהדו"ח הראשוני, ניתן להבין שדין התביעה להידחות, ומן הדו"ח המתקן ניתן להבין שדינה להתקבל.

הכרעה אני סבורה כי התובעת זכאית לפסק דין בהתאם להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים.

טעות הסופר לא שינתה מן הממצאים ומן המסקנה שבחוות הדעת.

וכן ראו בפסק דינו של כב' השופט עמית בבג"ץ 557/17 פלוני נ. פלונית מיום 23.1.2017 : "הלכה ותיקה היא, כי כאשר שני הצדדים הסכימו להכריע את גורל הסכסוך באמצעות בדיקת פוליגרף, אין לאפשר להם להתנער מהסכמה זו, וכך הדבר גם בענייננו (ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מ"ב(1) 446 (1988); ע"א 4027/97‏ סולפרד בע"מ נ' עמישי חברה לשיווק בע"מ, פ"ד נג(2) 522 (1998); רע"א 8644/09 פואז מוחמד ובניו שיווק תערובות ומזון לבעלי חיים בע"מ נ' חמיס (18.11.2009))". וראו גם בספרם של אסף זגורי ואברהם זגורי דין הפוליגרף כבדיקה וכראיה בהוצאת נבו עמ' 258-263.

הצדדים הסכימו שמומחה הפוליגרף: "יבדוק את מעורבותה של התובעת בגניבה, האם היא יודעת מי גנב את הרכב והאם קוד הרכב היה חשוף במפתח או ברכב". מומחה הפוליגרף פעל כאמור, בהתאם להסכמת הצדדים.

החוקר מטעם הנתבעת נפגש, בין היתר, עם התובעת ועם חברתה ימינה, בדק את ממצאי החקירה במישטרה, אימת את הנתונים שנתקבלו מחברת פוינטר (חברה לאיתור כלי רכב) והגיע למסקנה, כי לתובעת לא היה מניע לביים את האירוע (סעיף 14.2 לדו"ח החקירה) וכי בחקירות שנערכו על ידו לא עלו סתירות ביחס לנסיבות הארוע (סעיף 14.6 לדו"ח החקירה) ומסקנתו של החוקר כי "מכלל החקירות עולה כי במהלך הערב בו נגנבו המפתחות שהו בבית מספר רב של אנשים תושבי האזור המוכרים ברמה כזו או אחרת למבוטחת. קיימת סבירות גבוהה לפיה אחד מאנשים אלו לקחו את מפתחות הרכב וגנבו את הרכב...

מאידך, משלא הצליחה הנתבעת להוכיח טענות אלו, חזרה בה הנתבעת מהטענות הנוגעות למעורבות התובעת בגניבת הרכב ולראשונה בסיכומיה הודתה הנתבעת שהתובעת לא הייתה מעורבת בגניבה, וראו בעיניין זה סעיף 4 לסיכומי הנתבעת, שם נטען כי: "הנתבעת לא טענה מעולם כי התובעת הייתה מעורבת בגניבת הרכב". באשר לטענת הנתבעת, כי יש לדחות את התביעה בשל כוונת מירמה מצד התובעת שהתגלתה "בעת מסירת העובדות בעת קבלתה לביטוח ולאחר הגניבה"-סבורני, כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כל "כוונת מירמה" מצד התובעת מה גם שהנתבעת לא טירחה להציג ראיה כלשהי, בדבר העובדות שנמסרו לה, כביכול, בכוונת מירמה (לדוגמא קלטת השיחה במסגרתה נעשה הסכם הביטוח).

...

סבורני שאין ממש בטענת הנתבעת לפיה השאלות אשר נישאלו בבדיקה אינן רלוואנטיות למקרה.

סיכומו של דבר – על בית המשפט לכבד את הסכמת הצדדים, באופן שיינתן לתוצאות בדיקת הפוליגרף משקל ראייתי מוגבר.

התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: א.תגמולי ביטוח בגין שווי הרכב, בסך של 113,400 ₪ (בהתאם לשווי המוסכם של הרכב) בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 18.1.2007 (30 ימים לאחר ארוע הגניבה) ועד למועד התשלום המלא בפועל.