הסכם אי-תחרות לתקופה מוגבלת

העולה מן האמור, כי בדין נקבע שסעיף 9.1 להסכם אינו כולל את המנגנון לפצוי מוסכם שנקבע בסעיף 9.2 להסכם; ומשכך על מנת לזכות בפצוי בגין הפרתו, שומה היה על המערער להוכיח את גובה הנזק שניגרם לו עקב התחרות של מכללת פסגות – והוא לא עמד בנטל זה; וייאמר כי נראה שאף לא ניסה.

ויצוין אגב כך כי לא ברור מדוע המערער ביקש להרחיב את הצוו דוקא לתקופה של 48 חודשים, והרושם הוא שמדובר בניסיון "לייבא" את האמור בסעיף 9.1 להסכם הקובע איסור תחרות לתקופה בת 48 חודשים, אל תוך סעיף 9.2 להסכם שכאמור איננו מוגבל בזמן.

...

המערער טוען כי נדרש היה להרחיב את הקביעה כי המשיבים הפרו את סעיף 9.2 להסכם ולקבוע כי השימוש שנעשה בקניינו הרוחני במסגרת אתרים פרסומיים שונים מהווה אף הוא הפרה של סעיף זה; ואילו המשיבים טוענים כי לא היה מקום לקבוע שהשימוש שנעשה בחומר שיווקי של המערער באתר האינטרנט של פסגות נדל"ן עולה כדי הפרה של סעיף 9.2 להסכם, וכי בכל מקרה יש לצמצם את התקופה שבגינה ניתן הצו למתן חשבונות בשל הפרה זו. טענות המערער בעניין הרחבת היקף ההפרה של סעיף 9.2 להסכם דינן להידחות.

לשון הסעיף בעניין זה ברורה, ולפיה מכללת פסגות התחייבה "לא לעשות שימוש בקניינה הרוחני של פרקטיקה... לרבות תכנים שיווקיים וחומרי לימוד"; וכפי שעולה מפסק הדין "המדובר במסמכים רבים שצורפו לכתב התביעה ולתצהיר של אוחנה לובצקי (המערער-ע'ב') ונותרו ללא מענה של ממש מצד הנתבעים (המשיבים-ע'ב')." אף טענתם הנוספת של המשיבים, שיצוין שהועלתה לראשונה רק בערעור שכנגד, כי החומרים שבהם נעשה שימוש נוצרו על ידם במשותף עם המערער, דינה להידחות.

סוף דבר על יסוד כלל האמור, אציע לחבריי כי נורה הן על דחיית הערעור הן על דחיית הערעור שכנגד, וכי בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות בערכאתנו וכל צד יישא בהוצאותיו.

הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענות התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") להפרת תניית אי תחרות מצידו של הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") ואת עתירתה לפצוי עקב הפרה זו, בין היתר, מאחר שלטעמנו, הגם שתניית אי התחרות נקבעה לתקופה מוגבלת של 3 חודשים בלבד, מדובר בתניה שאינה חוקית , שכן הנתבע לא קיבל כל תמורה בגינה.

עוד לטענתה לתום תקופת הזכאות ישנו סעיף מפורט בהסכם 2015, סעיף 7.1, הקובעת כך: "... במקרה זו הפרת חובת העובד לאי תחרות כמפורט בסעיף 8.3 להלן, לא יהיה העובד זכאי למענק כלשהוא בגין תקופת הזכאות". לאור מסקנתנו לעיל, לפיה תניית אי התחרות אינה חוקית, לנוכח העובדה שהבונוסים שולמו לנתבע על בסיס בצועיים, שעה שהיתה אפשרות שהנתבע לא היה זכאי לתשלום בונוסים כלל ועיקר, מסקנת דברים זו נכונה גם אם תניית אי התחרות ממשיכה לחול לנצח, כל עוד הנתבע מועסק אצל התובעת.

...

הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענות התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") להפרת תניית אי תחרות מצדו של הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") ואת עתירתה לפיצוי עקב הפרה זו, בין היתר, מאחר שלטעמנו, הגם שתניית אי התחרות נקבעה לתקופה מוגבלת של 3 חודשים בלבד, מדובר בתניה שאינה חוקית , שכן הנתבע לא קיבל כל תמורה בגינה.

בנסיבות אלו, דין התביעה שכנגד דחייה.

. סוף דבר: התביעה כמו גם התביעה שכנגד נדחות, בהתאם למפורט לעיל בהרחבה.

בנסיבות העניין, בהן טענות שני הצדדים כבכתב התביעה נדחו, לא מצאנו לנכון לפסוק לטובת מי מהצדדים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. אריק מאיר, עובדים שרון שביט כפתורי, שופטת גבריאל קינן, מעסיקים ניתן היום, כ"ג אב תשפ"ב, (20 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

עוד כלל נספח התחרות סעיף אי תחרות בזו הלשון – "3. בתקופת עבודתה בחברה ולתקופה נוספת של 36 חודשים ממועד נתוק יחסי עובד ומעביד מכל סיבה שהיא, לא תעסוק העובדת ו/או תתן שרותים ו/או תקיים קשרים עיסקיים כלשהם בתחום הביטוח בארץ ובחו"ל – בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמה ובין באמצעות אחרים מטעמה – עם מי שהם או היו לקוחות החברה להם העניקה שרותים ו/או עמם עמדה בקשר (לרבות קבלת ומסירת מידע), בתקופת העסקתה בחברה או בכל חלק מתקופה זו, אפילו אם קשריה עם הלקוחות קדמו למועד תחילת עבודתה בחברה. מוצהר ומוסכם בזה, כי התחייבות העובדת לפי סעיף זה ניתנה מתוך נקודת הנחה משותפת ומוסכמת, לפיה מתן שרותים עיסקיים בתחום הביטוח ללקוחות החברה יביא בהכרח, לשימוש בסודות החברה ויגרום לפגיעה בחברה, והעובדת מאשרת כי התמורה בשיעור 20% משווי תיק הלקוחות, כקבוע בהסכם, היא תמורה ראויה בגין היתחייבותה דלעיל." (להלן: "תניית אי התחרות") בחודש ספטמבר 2016 החלה מרב לעבוד באופקים ושובצה לעבוד בצמוד לצביה.

גם סעיף הסודות בנספח להסכם ההעסקה (סעיף 1) הוא סעיף גורף וכוללני הקובע כי יעמוד בתוקפו – "בתקופת עבודת העובדת בחברה ולתקופה בלתי מוגבלת לאחריה". לפיכך, ובשים לב לקביעתנו כי רשימת הלקוחות של אופקים אינה מהוה סוד מסחרי, אין לתת משקל לסעיף זה. אשר על כן, לא סברנו כי יש מקום ליתן תוקף לתניה האמורה וכפועל יוצא אין בידינו לפסוק פיצוי בשל הפרה של סעיף שאין לתת לו תוקף.

...

בנוסף ומעבר לכך, מקום בו אופקים ממילא לא הוכיחה את עילות התביעה שנטענו על ידה, וכאשר הגענו למסקנה כי היא זכאית לפיצוי אך בשל הפרת חובת תום הלב בין עובד למעסיק – אין מקום להיעתר לתביעתה לסעד של מתן חשבונות.

סוף דבר תביעתה של אופקים כנגד הנתבעת 1 (צביה) מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

התביעות כנגד הנתבעות 2-3 נדחית בשלמותן.

לפנינו בקשה לסעד זמני במסגרתו מבקשת המבקשת אכיפת תניית אי תחרות בהסכם ההעסקה של המשיב הכולל הגבלת העיסוק לתקופה בת חצי שנה מסיום העסקתו ובין היתר: · ליתן צו המונע מהמשיב להיתקשר עם המשיבה כשכיר או כנותן שרות עצמאי; · לאסור על כל מגע עסקי, ישיר או העקיף, בכל דרך שהיא עם ספקי ולקוחות המבקשת, לשדל אותם לקיים קשרים עיסקיים עמו או עם גוף אחר מטעמו, לרבות חברה מתחרה שהקים בשם גלובל סאונד בע"מ או באמצעות המשיבה; לאסור על המשיב להשתמש בכל מידע עסקי או מסחרי השייך למבקשת אשר קיים בידו, לרבות רשימת ספקים, רשימת לקוחות, וכן כל מידע מסוג כל שהוא אשר קיים בידיו, ביחס ללקוחות, לספקים לעובדי ונותני השירותים אשר הגיעו למשיב בתקופת עבודתו במבקשת; · מבוקש להורות למשיב להשיב את המידע המסחרי והעסקי של המבקשת לרשותה, ככל שמידע זה מצוי בידי המשיב; במסגרת הבקשה התבקשו צוים ארעים במעמד צד אחד עד לקיום הדיון בבקשה במעמד הצדדים.

עוד העיד שפניה אליהם אינה פגיעה בהגבלת אי התחרות שכן הוא עומד לעבוד איתם ביחס להפצת מותגים אחרים של סיריוס ולכן לא מוגבל בניהול השיח האמור (עמ' 19 לפרוטוקול).

...

עדותו של בולרו, על אף שניכר בה כי המעמד אינו פשוט עבורו, הן בשל המעמד הלא נוח והן בשל אופי הטענות שנטענו כנגדו והמהירות בה נדרש להתייצב לדיון, שכנעה אותנו בנקודה זו. לא מצאנו שטופ הוכיחה קיומו של סוד מסחרי.

במתח המתואר לעיל, לא מצאנו כי טופ הוכיחה שבולרו השתמש בידע שצבר בתקופת העסקתו כדי לפגוע בה. הידע עמו הגיע לטופ מצוי בבעלותו ומדובר בניסיון רב שנים בזכותו התקבל לעבוד אצלה.

משלא הוכח קיומו של סוד מסחרי או מידע סודי שהועבר לבולרו בתקופת עבודתו, משלא הוכח אינטרס לגיטימי שבגינו יש להגביל את עיסוקו של בולרו ובעיקר מאחר ולא הוכח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת טופ, מצאנו כי יש לדחות את הבקשה.

בכל הקשור להתחייבות התובע לאי תחרות נקבע בסעיף 7.1 להסכם כך (ההדגשות לא במקור): "המוכר, באמצעות ו/או באמצעות כל מי מטעמו [הנוסח במקור – א.ב] מתחייב בזאת לחדול מכל פעילות עסקית בתחום הפעילות של החברה, לא להתחרות, במישרין או בעקיפין בכל פעילות עסקית המתחרה או העלולה להתחרות בתחום הפעילות של החברה, לרבות באמצעות שימוש ו/או העברת רשימת הלקוחות לכל גורם שהוא" עוד נקבע בסעיף 7.2 להסכם שהמוכר, קרי התובע ו/או מי מטעמו לא ייענו לכל פניה מצד לקוחות החברה וכן יעבירו "כל פנייה כזו לידיעת הקונה באופן מיידי". ביחס לתקופת אי התחרות, נקבע בסעיף 7.3 להסכם שהתחייבויות המוכר, קרי התחייבויות התובע "לאי תחרות על פי סעיפים 7.1 – 7.2 לעיל הנן למשך 60 חודשים החל ממועד החתימה על הסכם זה". בגין ההיתחייבות לאי תחרות נקבעה בסעיף 4.2 להסכם תמורה בסך של 750,000 ₪.

באותו מקרה אף הייתה היתייחסות להתחייבות לאי תחרות לתקופה מוגבלת, כמו בענייננו, אמנם של עובד ונקבע בין היתר כי "לפי המטאפורה של עץ ופירות, תניית אי תחרות אינה משולה ברוב המקרים לגדיעת העץ, אלא ל"שלכת" זמנית של העץ או לגיזום זמני או חלקי של ענף מענפי העץ, באופן שאינו שולל את האפשרות להצמיח פירות".

...

חלק רביעי – תוצאת ההליך כולו כאמור בחלק השני לפסק הדין - התביעה העיקרית נדחית ואני מחייב את התובע (רשף אלחנן) בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לנתבעים (שגיא בר דרומא ורשף בר דרומה בע"מ) בסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

כאמור בחלק השלישי לפסק הדין וסעיף 10.2 לעיל, אני מחייב את הנתבע שכנגד (רשף אלחנן) בתשלום הסך של 258,451 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20/7/2020 ועד לתשלום בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבע שכנגד בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.