רקע כללי
התובעת, רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"), הגישה תביעה זו בגין שימוש בלתי חוקי של הנתבע בקרקע חקלאית במושב חלץ, בעתירה למתן צו מניעה קבוע שיאסור שימוש בלתי חקלאי, לצוו הריסה ולתשלום דמי שימוש בסך 148,465 ₪.
ביום 13.6.2019 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה נעשה שימוש בבית מגורים בשטח 90 מ"ר, ובמסגריה בשטח 320 מ"ר, כאשר הוסכם כי יינתן צו מניעה קבוע להפסקת השימושים הבלתי מותרים, אולם תוקפם של צו המניעה ושל צו ההריסה יידחה ב- 12 חודשים, על מנת לאפשר לקדם את התכניות ולהסדיר את השימושים הבלתי מותרים.
...
יודגש כי הקביעה באשר לחיוב בפועל בפסק דין זה, לא תמנע תביעה עתידית, אם תחפוץ בכך רמ"י התובעת, באשר לדמי שימוש משנת 2017 עד להפסקת השימוש בפועל (או הסדרתו), ולמען הסר ספק, ככל שיש צורך בכך, ניתן בזאת סעד של פיצול סעדים בעניין זה.
סיכומו של דבר
המומחה קבע שומה נפרדת לדמי השימוש ולרווח היזמי.
לפי חישוב של בית המשפט, גזירת 6% משווי רכיב הקרקע עבור שבע שנים טרם הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתחילת השנה העוקבת ובצירוף מע"מ, מגיע לכדי 84,683 ₪, אולם כיוון שהנתבע עצמו הסכים בסיכומיו לסכום שהוצע לו בטיוטת הפשרה בסך 86,401 ₪, ניתן לחייבו בסכום זה.
אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת רמ"י סכום כולל של 86,401 ₪.
אשר לפריסה לתשלומים, בהעדר הסכמה אני קובע כי הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, אולם הצדדים רשאים להסכים על פריסתו לתשלומים כפי שהוסכם בעבר, ועל סנקציות מוסכמות אם איזה מהתשלומים לא ישולם במועד.
