הסדרת מעמד למטפל סיעודי המועסק ללא רישיון

בית המשפט העליון עמד על כך שפרשנות ראויה של הוראות חוק העבירות המנהליות מחייבת, כי בכל הנוגע לעבירה שנקבעה כעבירה מנהלית, דרך המלך תהיה – נקיטת הליך מינהלי, ואילו החלטה של תובע להגיש כתב אישום תהיה החריג לכלל,[footnoteRef:2] שכן להרשעה פלילית, עשויות להיות השלכות קשות על יכולתו של המורשע להישתלב בשוק העבודה, לקבל רישיון לעיסוק, לקבל אשרה (ויזה) למדינות שונות ועוד כיוצא באלה תוצאות שיש להן השלכה ישירה על יכולתו של הנאשם לממש את זכויותיו לחופש העיסוק, חופש התנועה, שמו הטוב ועוד.

העסקת עובד זר בתור או-פר, משרת או העסקה שלא כדין של עובד זר שהגיע לישראל כדין לעבודה בענף הסיעוד על ידי מעסיק שאינו בעל היתר בתחום הסיעוד ושלא במתן טפול סיעודי לנזקק.

המדובר, בדרך כלל, בעובדים אשר כניסתם לארץ הוסדרה לצורך עבודה בתחום הסיעוד, ואשר מסיבות שונות בחרו לעבוד בנגוד לתנאי אשרת העבודה, אצל מעסיקים אחרים, בבצוע עבודות משק בית.

מטבע הדברים, כתוצאה מהמעבר של עובדי הסיעוד לעבודה במשק בית, והשתקעותם בארץ ללא מעמד חוקי, יש צורך לאשר את כניסתם לארץ של עובדי סיעוד נוספים, וכל זאת תוך פגיעה באנטרס הציבור והעמסה על המשק הישראלי, שאיננו ערוך לכך.

...

לאור כל האמור לעיל, דין בקשת הנאשמים לקבל לידיהם את הנתונים ואת המסמכים השונים במסגרת האכסניה של סעיף 74 לחסד"פ במטרה להוכיח טענה של אכיפה בררנית ומפלה – להידחות.

סיכומו של דבר הבקשה, על ראשה וחלקיה - נדחית.

המזכירות תשלח החלטתי זו גם בפקס.

בהתאם להחלטת שר הפנים לאשר באופן עיקרוני את הבקשות של מטופלים סיעודיים להארכה חריגה של רישיונות הישיבה והעבודה (ב/1) לענף הסיעוד (להלן: רישיון) של עובדי סיעוד זרים לפי סעיף 3א(ב1) לחוק הכניסה לישראל, אשר הוגשה בעיניינם בקשה לועדה ההומניטרית עד ליום 24.11.15, בכפוף לעמידה במכלול התנאים המפורטים להלן: לצורך בדיקת עמידת הבקשות בתנאים שנקבעו לשם הסדרת רישיון ב/1 לענף הסיעוד לעובד הזר אותו בקשו מטופלים סיעודיים להעסיק ועל מנת לסיים את הסדרת מעמד העובד עד ליום 7.3.16 , יש לפעול באופן מיידי כמפורט להלן: יש לפנות באופן מיידי לאחת הלשכות הפרטיות המורשות לטפול ותיווך עובדים זרים בסיעוד.

התוצאה היא, שלפי שיטת המערערת מצבו של מי שבקשתו נדחתה והוא המשיך לעבוד בארץ ללא רישיון, עדיף על מצבו של מי שהשר היה מוכן להאריך את רישיונו וההארכה לא יצאה אל הפועל רק בגלל שלא ננקטו ההליכים הפורמליים שנדרשו לשם כך. שלישית, מצבו של מי שלא הסדיר את מעמדו מכוח ההודעה איננו עדיף על מעמדו של מי שכן פעל לפי ההודעה, זאת מהטעם שמי שלא הסדיר את מעמדו חשוף לגירוש מהארץ.

...

במצב דברים זה אין מנוס מהחזרת עניינם של המשיבים לבית הדין על מנת שזה יכריע האם נוסח החלטת השר מחייב תוצאה שונה מזו אליה הגיע בית הדין בפסק דינו הקודם.

אשר על כן הערעור מתקבל.

חרף קבלת הערעור אני סבור כי מן הראוי לחייב את המערערת בהוצאות המשיבים בערעור, שכן הערעור יכול היה להתייתר אילו המערערת הייתה מציגה כבר בבית הדין את החלטת השר.

מכל מקום, ציין בית הדין כי סמכותו של השר למתן היתר העסקה מנימוקים הומנטריים מוגבלת להארכת אשרות עבודה שניתנו בענף הסיעוד (אף אם תוקפן פג לפני הגשת הבקשה) אך לא בהמרת אשרות אחרות לאשרת עבודה בתחום זה. במצב הדברים שנוצר במקרה שלפנינו לא הייתה בידי המערער אשרת עבודה, העסקתו החלה בידיעה ברורה שאין אשרה כזו ברשותו והפנייה להסדרת מעמדו הוגשה ביום בו פגה אשרת השהייה מסוג ב/2 שניתנה לו (אשרת תייר).

סעיף 3א לחוק קובע כי: (ב) הוארך לפי הוראות סעיף קטן (א) רישיון לישיבת ביקור שניתן לעובד זר לשם העסקתו במתן טפול סיעודי, לתקופה כוללת של חמש שנים (בסעיף קטן זה – תקופת ההארכה הכוללת), רשאי שר הפנים להאריך את הרישיון לשם המשך העסקתו של העובד הזר במתן טפול סיעודי לאותו מטופל, לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה כל אחת, בהתקיים התנאים המפורטים להלן: (1) העובד הזר הועסק במתן טפול סיעודי לאותו מטופל, ברציפות, במשך השנה שבתכוף לפני תום תקופת ההארכה הכוללת; (2) גורם מוסמך שאינו מועסק ואינו בעל ענין בחברה העוסקת בתיווך עובדים זרים או בהעסקתם, נתן, לאחר שנפגש עם המטופל במקום מגוריו, חוות דעת בכתב בדרך שקבע השר, כי הפסקת העסקתו של העובד הזר במתן טפול סיעודי לאותו מטופל תיגרום לפגיעה קשה במטופל.

...

לערר צורף מסמך רפואי, שלטענת המערערים הוגש קודם לכן למשיבה, שבו כתב רופא המשפחה המטפל במעסיק כי: "הנ"ל זקוק לעזרה של עובד זר בשם LOBO OSWALD ... הוא לבצע סידור טוב למטופל. העובד עזר למטופל מאוד! מקפיד איתו על טיפול קבוע! עזרה בבית לנענה למטופל. הוא לא רוצה עובד אחר." בפסק הדין הגיע בית הדין (כב' הדיינת שרה בן שאול ויס) למסקנה כי דין הערר להידחות.

המשיבה מטעימה כי במקרה זה לא מועסק המערער בתחום הסיעוד שנים, נטש אותו לחלוטין, ועל כן מדובר בבקשה חדשה לקבלת אשרת עבודה שלא ניתן לאשר אותה במסגרת זו. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מדחיית הערעור.

הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיב שכר טרחת עורך דין בסכום של 1,500 ₪.

אמה של המערערת, אלונה גילצ'ה, אזרחית מולדוביה, ילידת 1976, שוהה משנת 2009, אז נכנסה לישראל באשרת עבודה כעובדת זרה בענף הסיעוד ברשיון ב/1 שהוארך מעת לעת.

עם זאת, ובנגוד לאמור בתגובת הרשות, לפיה אמה של המערערת שוהה בישראל ללא רישיון בתוקף מיום 10.12.18 (סעיף 11 לתגובת הרשות), הרי שמדוח הפעולה של פקחי הרשות שעכבו את המערערת, עולה כי בבדיקה מול מערכת אביב נימסר על ידי הבודק, כי לאם סטאטוס ב/1 בהליך עם בן זוג (כנראה במסגרת אותה בקשה שנייה – דו"ח הפעולה של פקחי הרשות צורף כנספח 6 לתגובת הרשות).

כשנה לאחר מכן, ביום 21.02.21, פנו המערערים יחד והגישו בלישכת הרשות בקשה להסדרת מעמד מכח חייהם המשותפים, לפי נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני זוג מאותו מין, מספר 5.2.0009 (להלן: הבקשה מכח חיים משותפים).

הן בכתבי הטענות מטעמם, הן בדברים שהשמיע ב"כ המערערים בדיון, לא נטען דבר שיכול להסביר את בחירותיהן של המערערת ואמה במשך השנים בכל הנוגע לכניסת המערערת לישראל בדרכון בשם שונה (ואף כקטינה), להסדרת המעמד בארץ ולשהייה בה שלא כדין, והכל תוך השקעת מאמצים ניכרים בהליכים ובפעולות שננקטו באופן בלתי חוקי כדי למשוך את הזמן ולהאריך את שהייתה בישראל בכוונה מראש ובחוסר תום לב. לא ניתן להבין אחרת את דברי המערערת בשימוע לגבי בקשת המקלט שלה שנזנחה, שם ציינה כי זו הוגשה אך כדי "למשוך זמן", ולא ניתן להבין אחרת את פעולותיה להעסקת "מאכרים" במשרד הפנים ועורכי דין שהבטיחו לה "קומבינות". בנוסף, תמוהה בלשון המעטה, גם הטענה כי המצלמות שפעלו לכאורה בסלון היופי נוטרלו על-ידי צד שלישי והדבר נודע רק ביום 01.05.22, וזאת לאור התכתובת שצרף ב"כ המערערים עצמו אשר מלמדת כי המחלוקת לעניין המצלמות היתה ידועה לו עוד בחודש מרץ.

...

אין לאפשר לקושי הנוכחי של המערערים להתמודד עם תוצאות מעשיהם לגבור על התנהלותה הבלתי חוקית של המערערת, וכמו כן לא ניתן לדון בבקשה שמעולם לא הוגשה.

יתרה מכך, אף בערעור לא מצאתי הצדקה, קודמת או חדשה, להיעתר לבקשת המערערים להמשיך בהליך אשר טרם נולד.

סוף דבר לאור כל האמור הערעור נדחה, פסק דינו של בית הדין לעררים נותר על כנו.

הרקע לערעור: לפני ערעור מינהלי שהוגש נגד פסק דינו של בית הדין לעררים אשר ניתן ביום 22.01.23 במסגרת ערר 2575-22, במסגרתו נדחה ערר המערערים נגד החלטת המשיבה מיום 16.02.22, אשר דחתה את הבקשה להסדרת מעמד המערערת 1 מכוח נוהל טפול במתן מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים, לרבות בני אותו מין (נוהל מס' 5.2.0009) (להלן: "נוהל חיים משותפים"), וזאת משלא הוכח כי מיתקיים קשר זוגי וכן ואמתי בין המערערים.

המערערת 1 (להלן: "המערערת"), אזרחית מולדוביה, ילידת 1975, נכנסה לישראל ביום 5.2.10 ברישיון עבודה מסוג ב/1 בענף הסיעוד.

בבית הדין לעררים ניתן צו ביניים למניעת הליכי אכיפה והרחקה בכפוף להפקדת ערבות בסך 8,000 ₪ וכן נאסר על המערערת לעבוד טרם תוסדר העסקתה בישראל.

נטען כי עד אז היה למערערת רישיון עבודה בתוקף והזוג לא פנה להסדרת מעמד בגין הנוהל להסדרת מעמד לבן זוג בשל חיים משותפים עד לאחרונה.

...

יחד עם זאת, מאחר שלטענת המערערים המשיבה לא בחנה את כל הראיות שיש בידיהם להוכחת הקשר המשותף ויש בידיהם ראיות שטרם נבחנו אני סבור כי יש מקום להחזיר את עניינם של המערערים לבחינה נוספת על ידי המשיבה.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, אני קובע כי לא נפל בפסק דינו של בית הדין לעררים פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. יחד עם זאת, אני מורה על החזרת עניינם של המערערים לבחינה נוספת על ידי המשיבה לאחר שיזומנו ויציגו את כל הראיות שיש בידיהם, לטענתם, להוכחת הקשר המשותף.

מאחר וניתנת לעוררים הזדמנות חריגה למעין הליך חוזר, וזאת לאחר שכבר ניתנה להם ההזדמנות להציג ראיותיהם בפני גורמי המשיבה, אני מורה כי המשך עיכוב הרחקת העותרת מהארץ יותנה בהפקדת בטוחה כספית בסך 10,000 ₪ להבטחת יציאת העותרת מהארץ, ככל שתידחה הבקשה לאחר בחינתה המחודשת.