העותרים פנו למשיב ובקשו לפתוח "תיק חיים משותפים" בהתאם לנוהל הסדרת מעמד לבני זוג זרים של אזרחים ישראלים (מס' 5.2.0009) (להלן: "נוהל אזרחים ישראלים"), אולם נדחו על ידי המשיב, באמצעות לישכת מנהל האוכלוסין בבאר שבע, ביום 5.7.09, בנימוק שהעותרת 2 היא "תושבת" ולא "אזרחית" ולכן אין הנוהל האמור חל עליה.
...
לא יכול להיות חולק כי בענייננו, הזכות להקים תא משפחתי היא זכות יסוד חשובה ולפיכך גם אם מתחייבת, מבחינת המשיב, הכבדה מסוימת בשל הצורך לפקח על כנות הקשר בין בני אותה קבוצה, במסגרת הסדר פרטני, עליו לשאת בנטל זה.
באשר לטענת המשיב, כי יש לדחות את העתירה גם מן הטעם שהעותרים יכולים למצוא פתרון חלופי לעניינם, בין אם בדרך של קבלת אזרחות ישראלית על ידי העותרת ובין אם בדרך של יציאה לחו"ל לצורך נישואין, הרי שאין בידי לקבלן.
בנוסף, אינני מקבל את טענת הסף של המשיב בעניין חוסר ניקיון כפיים והפרת חוק מצד העותר, הן בשל אי גילוי העובדה שהעותר, הסתנן, כנטען, לישראל באופן בלתי חוקי ואף פתח בקבלת הליך של קבלת מעמד של פליט, אותו זנח, ואף הפר את תנאי הצו בגדרו שוחרר ממשמורת.
סוף דבר
לאור כל האמור, הדרישה הקיימת בנוהל תושבי הקבע ,לפיה צריכים להתקיים, לצורך הכניסה לנוהל, קשר נישואין בין תושב הקבע לבין בן הזוג הזר או לחלופין הודעה של בני הזוג על רצונם לצאת את ישראל על מנת להינשא וכן קיום טקס נישואין בחו"ל בעקבותיה , היא דרישה בלתי חוקתית , בלתי מידתית ובלתי סבירה , שטמונה בה גם אפליה דתית וכלכלית.
