בחודש ספטמבר 2017 הגישו התובעים את התביעה דנא, בה הם עותרים לקבלת הסעדים הבאים נגד הנתבעים כולם, כנגד הנתבעת 1 בגין הפרת התחייבויותיה וכנגד נתבעים 2 ו-3 בגין ערבותם לקיום התחייבויות הנתבעת 1: (1) צו עשה שיחייב את הנתבעים לפתוח את היציאה צפונית של לובי המעליות בקומת החניה; (2) 300,000 ₪ בגין ירידת ערך דירתם, עקב גורמי ירידת ערך הנוגעים לחנייה הכפולה הטורית של התובעים בקומת החנייה התת קרקעית; (3) 363,650 ₪ פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק בגין מסירת דירה בשטח הקטן מ-143 מ"ר; (4) 123,000 ₪ בגין איחור במסירת הדירה; (5) 132,534 ₪ בגין איחור ברשום הבית המשותף וכן $500 מדי חודש למן יום 25.9.17 עד לבצוע רישום זה.
הנתבעים הגישו כתב הגנה, בו הם דוחים את טענות התובעים וטוענים כי יש לדחות את התביעה.
התובעים בכתב הגנתם טוענים כי אין מניעה שיחתמו על המסמכים, אולם קודם לכן יש להסדיר את פתיחת היציאה הצפונית בלובי המעליות בקומת החניות ולהתאים את תשריט הבית המשותף לכך וכן להסדיר את נושא שטח הדירה, כך שאם השטח קטן מההתחייבות שניתנה, על הנתבעת 1 לשלם לתובעים את הפצוי המוסכם ואם השטח שווה למה שהתחייבה, יש להתאים את מיסמכי הבית המשותף לשטח זה. כן נטען כי התובעים ויתרו על צו עשה בנוגע לדלת מחסן 8 מאחר והדבר נוגע לזכויות צד ג' ויחייב הליכים משפטיים נוספים וארוכים וכן טענו כי היתנגדותם לרישום זכות נעבר דרך חניותיהם בפני המפקחת על המקרקעין נדחתה, תוך הפנייתם להוצאת צו מניעה.
לטענת התובעים, מדובר בעבירת בנייה, אשר גם גורמת להם נזק, שכן סגירת היציאה הצפונית יוצרת מצב שלפיו כל דיירי הבניין עוברים יחד עם מיטלטליהם (מזוודות עגלות וכו'), דרך המרווח, הצר גם ככה והבלתי חוקי, אשר נותר בין החניות שלהם לקיר הבניין הגובל בקומת המרתף.
זאת ועוד: הן לפי התשריט נספח ה' הנ"ל (ראה במודפס, הניתן בעין בלתי מזוינת בקושי לקריאה, אולם על ידי צלום במצלמת טלפון נייד וביצעו זום, ניתן לקריאה בבירור, רשום 2.70 מ' ועוד 2.70 מ') והן לפי התשריט שצורף לבקשה לרישום הבית המשותף (שם רואים בבירור את הנתון 2.70 מ'), והן לפי האמור בחוות דעת מנדלסון סעיף 11.1.4 לפיה רוחב כל אחת מהחניות הוא 2.70 מ', עולה כי רוחב החניות של התובעים, יחד עם רוחב חניות מישפחת סופר, מקיר הבניין האחד לקיר הבניין מהעבר הנגדי, מגיעות יחד למעט יותר מ- 5.40 מ', כאשר לפי מדידה של המומחה רון במקום, כמשתקף מהתשריט שהכין (בעמ' 24 לחוות דעתו), המרחק מקיר לקיר הוא 5.88 מ' (2.55 מ' + 2.55 מ' + 0.55 מ' + 0.23 מ').
...
לנוכח כל האמור לעיל, התביעה של התובעים לפיצוי בגין איחור ברישום הבית המשותף נדחית וזאת משהם העלו בזמנו דרישות מצטברות כתנאי לחתימתם על מסמכי הרישום ורק חלק מהדרישות הוכרו בדיעבד כלגיטימיות.
התביעה שכנגד מתקבלת, אולם בכפוף לכך שהיציאה הצפונית תיפתח בהתאם להיתר הבנייה, כך שהתובעים מחויבים בזה לחתום על מסמכי הרישום כפי נוסחם האחרון, למעט תשריט קומת החניות שיותאם לפתיחת היציאה הצפונית, וזאת תוך 14 יום מפתיחת היציאה הצפונית בהתאם להיתר והמצאת מסמכי רישום הבית המשותף לידי התובעים המבטאים פתיחה זו.
סוף דבר
אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי, כמפורט לעיל.
בהתחשב בהיקף ההליכים ומשכם וכן בתוצאה, לפיה התקבל חלק מהותי מהתביעה, ושעה שהתביעה שכנגד התקבלה, אך בכפוף לביצוע דרישה שהעלו התובעים עוד קודם לכן ושהייתה מוצדקת, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים 48% מסכומי האגרות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומן לגזברות ועד התשלום בפועל לתובעים וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 60,000 ₪.
