לגוף העניין, קביעת הממונה לגבי ארגון בתי החולים דחתה למעשה, במישור העובדתי, את טענת ההגנה של טעות משפטית לפי סעיף 34יט לחוק העונשין, ככל שהועלתה על ידי ארגון בתי החולים, בנקודה זו. בסעיף 59 לקביעה נאמר במפורש, בהקשר לטענה זו כי "להשלמת הדיון בהפרת הוראות החוק, אציין כי במהלך האסיפה התבקש עו"ד שביט, יועצו המשפטי של האירגון, להתייחס לחשש שכינוס האספה והתנהלותה הם בגדר הפרות של הוראות דיני ההגבלים העיסקיים. בתשובתו של עו"ד שביט לחוקרי הרשות הוא יצר הבחנה בין מאבק מקצועי לגיטימי, לבין תיאום מיכרז והסדר כובל אסור. פשיטא כי הבחנה זו לא נשמרה בפעולות האירגון בכלל ובכתב ההיתחייבות אשר יצא ממשרדו של עו"ד שביט, בפרט, וכי לא היה ניסיון ממשי, אם בכלל, לשמור עליה. אדרבא, השתלשלות האירועים מלמדת כי מלכתחילה כונסה האספה, הוכן מבעוד מועד כתב התחייבות, והוכנה מצגת שמציגה את המיכרז כהפסדי, בכדי ליצור את קו הפעולה האסור. מכל מקום, אין במעורבותו של עו"ד שביט בפרשה כדי לגרוע מאחריותו של האירגון בגין קו הפעולה שקבע, או לכל הפחות המליץ עליו" (הדגש לא במקור – מ. ה.).
...
לאור האמור, אין מנוס מן המסקנה שיש למחוק את האישום השני כלפי הנאשמים 5, 7-11, 16-31, 34-35.
סוף דבר 98.
אני מחליט למחוק את האישום השני כלפי הנאשמים 5, 7-11, 16-31, ו-34-35, כמבואר לעיל.