הסדר טיעון: תקיפה הגורמת חבלה של ממש - בן זוג

כתבי-האישום: הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בצבר של תיקים כמפורט להלן: תפ"ק 57779-10-17 הורשע על פי הודאתו בכתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג 382(ג) בנסיבות בהן בתאריך 12.3.17 בסביבות השעה 20:00 בדירתו, לאחר שישב עם אשתו לאכול ארוחת ערב, ביקשה אשתו שיפנה את השולחן והנאשם סרב לכך, בסמוך שוחחה האשה באמצעות פלאפון והנאשם חטף מידה את המכשיר, האשה משכה בחזרה את המכשיר מידו  ובהמשך דחף הנאשם את אשתו והיא נפלה על הריצפה .

...

יחד עם זאת עובדה זו שתי פנים לה. כפי שציינתי לעיל ראיתי כנימוק לחומרא את דחיית היד המושטת לאחר שלכתחילה התאפשר לנאשם לזכות בפירות השיקום , ככל שהיה עומד בתהליך במלואו , אך בכל זאת לא ניתן להתעלם מפן נוסף שיש להיעתרותו לכתחילה לקחת חלק בתהליך השיקומי של ביהמ"ש הקהילתי .

בהתחשב בנסיבות המיוחדות של הנאשם לצד מכלול הנסיבות - אני מחליטה להקל בענשו של הנאשם באופן משמעותי .

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 27 חודשי מאסר מהם תנוכה התקופה שהיה במעצר מיום 21.6.2017 עד 20.7.2017 וכן מיום 15.2.2021 עד היום, ימי המעצר כאמור ינוכו מתקופת המאסר.

· כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות של ממש בדמות סימנים אדומים וכחולים בידה הימנית וברגלה.

בדיונים המקדמיים הגיעו הצדדים להסדר טיעון שבמסגרתו הוגש כתב האישום המתוקן, אשר עובדותיו פורטו לעיל.

אכן, בפסיקה ניתן למצוא מינעד רחב-יחסית של ענישה, אך ככלל מדיניות הענישה הנהוגה – כאשר מדובר בתקיפת בן זוג הגורמת חבלה ממשית (לפי הוראות סעיף 382(ג) לחוק העונשין) – היא בקביעת רף ענישה מינימאלי של מספר חודשי מאסר בפועל, לנשיאה בדרך של עבודות שירות (ר' ת"פ (קריות) 42023-01-21 מדינת ישראל נ' פלוני (22.03.2021) והפסיקה המאוזכרת שם, וכן השווה רע"פ 1536/20 פלוני נ' מדינת ישראל (01.03.2020)).

...

לפי הוראות סעיף זה, אם מצא בית המשפט כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, הוא רשאי לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו.

בנסיבות אלה, המסקנה המתבקשת היא כי אמנם מדובר במקרה המצדיק חריגה לכף קולה ממתחם העונש ההולם, משיקולי שיקום, וקביעת עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו.

אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, אותו לא יישא הנאשם אלא אם כן יעבור, תוך שלוש שנים מהיום, עבירה של אלימות כלפי הגוף.

הסדר הטיעון; צירוף התיקים; הודאת הנאשם הנאשם, יליד 1995, הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בתיק העקרי, ובכתבי אישום אותם צירף להליך זה, בעבירות כדלקמן - ת"פ 51877-10-21 בעת הרלוואנטית היו הנאשם והמתלוננת בני זוג נשואים ולהם ילד משותף והם התגוררו בבית הוריו של הנאשם בכפר קאסם.

בטרם גביית עדותה היתקשר הנאשם למתלוננת ואיים עליה באומרו: "עכשיו אני מגיע ומראה לכם מה אני יעשה, אני יקרע את כולכם, את כולכם אני יקרע, אני ירסס אתכם כולם, אתם רוצים לעצור אותי, מביאים לי מישטרה...". כמו כן, שאל הנאשם את המתלוננת: "מתי את חוזרת לבית?" והמתלוננת ענתה: "ראו את העין שלי ושאלו אותי". הנאשם שאל את המתלוננת: "ומה אמרת להם?" והמתלוננת ענתה: "אמרתי להם שקבלתי מכה מהארון". הנאשם איים על המתלוננת באומרו: "למה הולכים לבית הדוד שלי, כוס אחותך, תלונה רוצה להגיש תלונה תלכי תגידי לאימא שלך שסביח יעשה לך ייתן לך להאמין בעגל, נשבע לך זה יגיע לבית של הדוד שלך שידעו מי חנאן והבנות שלה". בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בן זוג), לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; איומים (ריבוי עבירות), לפי סעיף 192 לחוק; וניסיון שבוש מהלכי משפט, לפי סעיפים 244 ו-25 לחוק.

...

אני מורה על הפעלת עונש המאסר על תנאי בן ה-9 חודשים מתיק פ"ל 11728-03-18 במצטבר לעונש המאסר שהוטל בס"ק א' לעיל.

אני מורה על הפעלת עונש הפסילה על תנאי בת ה-3 חודשים התלוי ועומד נגד הנאשם מתיק פ"ל 11728-03-18 במצטבר לעונש הפסילה בס"ק ה' לעיל.

אני מחייב את הנאשם לשלם פיצויים לכל אחד מן המתלוננים, כמפורט להלן – ת"פ 35771-08-18 מוחמד אוסמן (ע"ת 4, אישום 1) – 2,500 ₪.

הנאשמת הודתה והורשעה בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום המתוקן, עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 וזאת על בסיס העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן.

רע"פ 1535/20 שניר דוקורקר נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 15.3.20) – שם דובר על מבקש שהורשע בבית משפט השלום על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של איומים והיזק לרכוש במזיד.

בית המשפט ביטל את ההרשעה ובמסגרת שיקוליו: עברו הנקי של הנאשם, היות הארוע נוף חריג בחיי בני הזוג, עדות המתלוננת כי לא חשה מאוימת, הבעת חרטה, שתוף פעולה של בני הזוג עם ההליך הטיפולי שהוצע להם וכן עצם ההרשעה הייתה גורמת להם נזק משמעותי.

...

אינני מקל ראש בחומרת העבירה שביצעה הנאשמת כלפי המתלונן אולם, אני סבור כי מדובר בעבירה שניתן, בנסיבות מיוחדות וחריגות של מקרה זה, להימנע מהרשעה וזאת במיוחד כאשר מדובר במידת פגיעה בערכים המוגנים ברף התחתון בנסיבות ובזהות הפוגעת והנפגע.

שוכנעתי, דווקא מדברי המתלונן עצמו, כי מדובר במעידה חד פעמית על רקע קשיי תקשורת בתקופת ההגבלות ששררו בזמן מגיפה הקורונה, כי בני הזוג מנהלים מערכת זוגית יציבה וארוכה, מתגוררים יחד ומעוניינים בהקמת תא משפחתי משותף בעתיד.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל מצאתי לקבוע כי מקרה ייחודי זה, נכנס לגדרה של הלכת כתב (במובנה הרחב), והרשעתה של הנאשמת עלולה לפגוע בשיקומה, בדימויה העצמי ובפרנסתה העתידית ומשכך ראיתי לבטל את ההרשעה מיום 23.10.22.

הנאשם הורשע בבצוע עבירות איומים, מכוח סע' 192 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 והטרדה באמצעות מתקן בזק, מכוח סע' 30 לחוק התיקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב- 1982 (אישום ראשון); תקיפה הגורמת חבלה של ממש- בן זוג, לפי סע' 380 ו- 382(ג) לחוק (אישום שני); תקיפה סתם- בן זוג, לפי סע' 379 ו- 382(ב) לחוק (אישום שלישי) ופגיעה בפרטיות- לפי סע' 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981 (אישום רביעי).

הסדר הטיעון לא כלל הסכמה עונשית והשניים הופנו לשירות המבחן.

עם זאת מצופה מן המאשימה להצביע על טעם של ממש לעשות כן. מקל וחמר נכון הדבר בהנתן אינטרס ההסתמכות של נאשם מושא כל טיעון שיש בו כדי להקל ולו במעט על מצבו המשפטי.

...

בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על שיקול דעתה המקצועי של התביעה ואין בידי לקבוע כי היה הוא שגוי.

ערכאת הערעור מצאה להמיר את מאסרו הממשי במאסר בעבודות שירות בעקבות הליך שיקומי על רקע תקיפה קשה ואלימה החמורה יותר בנסיבותיה ביחס לאלימות מושא הליך זה. בהינתן האמור ובהינתן כל המקובץ לעיל, מצאתי לקבוע כי אין כל הצדקה להורות בעת הזו על מאסרו של הנאשם מאחורי סורג ובריח.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 7 חודשים.